| היא ישבה בפאב. השעה הייתה כמעט חצות. ליבה הלם בחוזקה והיא הרגישה שמשהו גדול עומד להתרחש. אך לא ידעה מה. היא הרגישה שמישהו מביט בה, נועץ את עיניו. היא סובבה את הכיסא באיטיות, בחנה את האנשים בפאב, באופן מוזר, תחושתה רק הלכה והתגברה. לפתע, עיניה פגשו באלה של הברמן. מבטו כמו חתך את האוויר. חד וישיר. משראה שהיא מסתכלת בו, הוריד את עיניו במהירות. היא קמה ממושבה, והתקרבה אל דלפק הבר והתיישבה על אחד מהכסאות המסתובבים והגבוהים. כשראתה שהוא שוב מסתכל לעברה, סיכלה את רגליה, והחלה לחטט בתיק, בניסיון למצוא את הליפסטיק. חוץ מליפסטיק, היא הוציאה גם סיגריה ארוכה ודקה מתוך קופסה נוצצת ומעוצבת, מצית קטנה ומראה.בתנועה חושנית היא עשתה סיבוב עם הכיסא, וגבה הופנה אליו. היא אחזה במראה. בזווית העין, ראתה את הברמן שחזר להביט בה. שפתייה התעקלו מעט, ובתנועות חושניות ואיטיות, משחה את שפתיה בליפסטיק, תוך שהיא עוקבת בעינה על מבטיו המשתהים של הברמן הצעיר. היא טמנה את הליפסטיק לתוך התיק והסתובבה אליו. "אני רוצה מרטיני בבקשה" אמרה בקול מפתה. היא רכנה כלפיו "ו... שיהיה עם זית בפנים" שפתיה כמעט ונגעו בשלו. "כן..כ...כן. מיד." גמגם. בידה כבר אחזה שוב בסיגריה. היא הציתה אותה, והחלה לפזר ענני עשן קטנים כשהיא משרבבת בשפתיה טבעות עשן קטנות. "המרטיני שלך..." אמר הברמן. "תודה". אמרה ולגמה מן הכוס. הברמן לא יכול היה להפסיק להתבונן בה. שמלתה האדומה הצמודה, עיניה הכחולות ושיערה השחור המבריק, הותירו אותו נפעם מיופיה. אורות הפאב היטיבו עימה והיא עטתה חזות מסתורית. היא עשתה לו סימן עם היד, כדי שיתקרב אליה. היא משכה בחולצתו עד שכמעט ויכלה להרגיש בנשימותיו המהירות. "הייתי רוצה ש..." פתחה באופן חושני להפחיד. "תפסיק לנעוץ בי מבטים" אגלי זיעה הופיעו על מצחו. "אתה עוד בחיתוליך,ולמרות שאני אוהבת את מה שאני עושה לך, אתה צעיר מדיי". הברמן ההמום, הסתכל בה בזמן שחזרה לשבת באחד מהשולחנות. למרות זאת, הרגשתה לא השתנתה. מישהו עדיין נעץ בה את מבטיו. סיגריה נוספת כבר הייתה על שפתיה. היא הציתה אותה, והכניסה את המצית לתיק. "את לא יודעת שלא בריא לעשן?" נשמע קול גברי הרוכן אליה. הוא לקח את הסיגריה מפיה, כיבה אותה, והתיישב למולה בשולחן. "אתה לא חושב שאני מספיק גדולה להחליט בעצמי אם לעשן או לא?" הטיחה בו. "אולי תפסיקי עם המשחקים? מדוע ביקשת להיפגש, ומי את?" שאל ישירות. "אני הילה, ורציתי שניפגש, כי יש משהו שמאד תרצה לדעת... על אישתך". "מאיפה את מכירה את אישתי? מה את כבר יודעת עליי?" "אני יודעת הרבה." אמרה לו. "אתה ערן, עובד הייטק בת"א, ואישתך סיגל, עובדת במפעל לייצור חלקי מטוס.אתם נשואים כבר עשר שנים." הוא היה המום מדבריה, ועוד יותר, מדיוקם. "אה ועוד משהו. היא מבוגרת ממך בעשר שנים." עוד לפני שהספיק להגיב, רגלה כבר הונחה בין חלציו. היה ברור לו שהיא מנסה לפתות אותו, הוא רק לא הצליח להבין מדוע הוא נמשך אליה כל כך. הוא היה נשוי באושר, ואהב את אישתו, ותמיד שמר לה אמונים. בחורות יפות מעולם לא הצליחו לפתות אותו, ובכל זאת, הפעם זה היה שונה. משהו מבפנים היה צמא והתאווה לה. הוא רצה אותה וזה היה חזק ממנו. התחושה שמישהו נועץ בה עינים, נעלמה. זה היה לה ברור שזה היה הוא. תמיד הוא. היא חשה תחושת חמימות מציפה אותה, והרגישה לוהטת, בוערת. משהו בה לא היה שקט. היא התבוננה על שפתיו, התאוותה להן והחלה לפנטז כיצד היא מסתערת עליו בנשיקה. שאלתו קטעה את רצף מחשבותיה "אז מה את רוצה לספר לי... על אישתי?" היא הורידה את רגלה מבין מפשעתו. "פה זה לא המקום המתאים לדבר על זה. ביקשתי שניפגש כאן, אבל לא שנדבר כאן". הם יצאו במהרה מהפאב. כמו טירוף שאחז בשניהם, הם התנפלו זה על זו והחלו להתנשק בלהט. הוא עצר בפתאומיות. "מה אני עושה??" שאל את עצמו. "זה לא מתאים לי, מה קורה לי?" חש מבולבל. "אל תרגיש רע." דיבורה התרכך, "אחרי שתשמע מה שיש לי לספר לך, לא תחוש רע כל כך..." המשך יבוא... כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס © |