אנשים
הגיגים...סיפורים...ועוד....
פוסטים אחרונים
- אי של שפיות 9/8/11
- דופן הבטן 10/4/09
- פוקס טרוט 4/4/09
- אוד 29/3/09
- תודה 27/3/09
- מילה גבוהה 23/3/09
ארכיון
חבילה עטופה בניר חום.....
רוץ, רוץ לישה, רוץ....מצא לך מסתור...אל תדאג לי, עכשיו דאג רק לעצמך. ואני רצתי, רצתי...שלג החל לרדת......נכנסתי למסתור הראשון שראיתי..... דיר חזירים. שכבתי בשקט גמור, בקושי שמעתי את נשימותיי שלי וריח נורא באפי. אני מכוסה בחציר וגללים של אותה בהמה. אותה בהמה שאמא ואבא אמרו לי שהיא טמאה, אסורה למאכל. המשכתי לשכב שם, נושם לא נושם, מקוה שהם לא יבחינו בגבשושית שיצר גופי מתחת לחציר. אומנם הייתי ילד צנום ורזה ובכל זאת,שכבתי שם על רצפת הדיר מכוסה בחציר וגללים מסריחים. התפללתי ביני לביני ולאלוה שבשמיים "רק שקנה הרובה לא יִנָעץ בגופי, כי אז פץץץץ....ואני , כאלו לא הייתי מעולם. הקולות התרחקו, הם היו שניים,קולות שונים האחד צורמני והשני עבה ועמוק. Juden ......Juden את הקולות האלה לא אשכח לעולם. הקור היה בלתי נסבל, ואני רק חולצה דקה לגופי. שלג ירד, כנראה שנרדמתי למספר שעות. כשהתעוררתי לא היתה כל תחושה בכפות רגליי.....רוצה לקום ולא יכול...... רוצה...רוצה.....
------------------------------------------------------------------------------------------
בקושי רב פקחתי את עיניי, ראשי עלי סחרחר, דם סמיך וחמים טפטף והכתים את חולצתי... ידי כאבה ובקושי הזזתי אותה....שכבתי על רצפת חדר המדרגות...לא שם בדיר חזירים... אני כאן בכניסה לביתי....בארץ ציון.......והוא בן הבלייעל.......הוא לא יכל לי......אני חי ונושם.... והחבילה העטופה בניר חום עדיין בחיקי......
. |
תגובות (38)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סיפור מרגש על מציאות בימי השואה.
סוף קצת מפתיע ואני לא בטוח מבין.
שמחה שקראת רונית.
תודה שביקרת אלה.
.
כואב
אבל כל כך אמיתי...
גמני
מחבק
לכל המגיבים
שבחרו להגיב בשתיקה
ואכן...השתיקה הרועמת
כל כך מתאימה ליום זה.
שמחה שקראתם.
תודה רבה לכם !!!
אומרים - יצר האדם רע מנעוריו
כנראה נכונה האמרה.
תודה לך עדנה שקראת.
תודה רחל !!
אקח לתשומת ליבי את הערתך.
תודה לתגובתך.
הרוע האנושי בהתגלמותו.
מצמרר.
תודה לך.
יהודית
שמחת אותי בתגובתך..
תודה לך !
תודה גזיתי, תודה רבה !
חשוב מאוד
שהדורות הבאים
ידעו את אשר קרה.
תודה שקראת.
תודה לך שקראת.
תודה רבה!
כל כך נכון קיקי
תודה לך !
נכון...
תודה קוביל'ה
רינתוש
תודה רבה !
הסיפור צמרר אותי. *
כדאי להימנע מלהשתמש ב ... שלוש נקודות...
פנינה, חזרתי (קרציה, נו ...)
הישרדות אמיתית עבר האיש,
ולמרות כוחו הדל בצעירות ובזקנה,
הרצון לחיות ניצח.
איש חזק.
קשה..כואב ומצמרר..
הכתיבה מוחשית כל כך..
מצמרר...
ימים טובים.
רוב
פנינוש,
סיפור עם שני רבדי עומק. תפתחי אותו לסיפור קצר. גרעין טוב יש פה והוא חזק והוא מטפל בכמה נושאים:אלימות, אהבת החיים, זיכרון ושכחה. כוכב של אהבה ממני שיעטוף אותך ביום כזה
מרגשת ...
אנחה מגרוני
כן ... היניחו להם לחיות כאחד האדם
בארץ ציון ?
המסר שהעברת חותך ברור בבשר החי .
תודה על המילים .
כוכב לרגישות שלך .
אחד מיני סיפורים שחשוב שנדע ונעביר לדור הבא
על תעוזה והצלחה
על נסיון להשמידנו, שכשל, אך אם פגע ברבים מאנשנו, ואותם נזכור לעד.
יום השואה וספוריו
קורעים אותי מבפנים,
כל שנה מחדש...
תודה על הסיפור המרגש,
גילה
קשה ועצוב
ממחיש את הזוועות והשואה הנוראית .
תודה לך .
כמה זה כואב!
כמה זה כואב ומשפיל עבור אותם אלו שכן שרדו את השואה האיומה
וחווים פה , על בשרם, בארץ ישראל, אלימות מיהודים שאני רק מאחלת להם שיירקבו בגיהנום על מעשיהם הנפשעים נגד קשישים.
היי פנינה אכן ימים של לזכור את השואה
ואת הזוועות, ליבי ליבי כל שנה עם יום הזכרון
רק לחשוב על הילדים הקטנים והתמימים שהלכו
כמו צאן לטבח, ועל הילדים שהצליחו להינצל ואבדו
את הילדות שלהם והפכו מיד לאנשים מבוגרים - קשה וכואב.
וואו ממש מרגש
במקרה הזה החרה
באמת הציל את חייו.
ועדינוש
סיפור מהחיים.
עופר
הסיפור קשה
אך הסיפור אמיתי
ואותם ניצולים
שהיום כבר קשישים
חווים כאן אלימות קשה
מחסרי לב .
תודה רבה !
סליחה על הציניות,
אבל לפעמים חרא יכול להציל ...
קשה לי.
הסיפור קשה.
הימים קשים.
סליחה
סיפור יפהה סוחף מרגש