ימים ארוכים. גם לילות. לעיתים קשה כל כך לחיות את חייך, בטח שלא פשוט לרוץ אחרי חלומו של מישהו אחר. אבל, יש ילדה אחת, שלמרות שנקראת אחותי הגדולה, היא עדיין ילדה, לפעמים, שמחייכת בתמורה. היא העניקה לי את אחת הזכויות הגדולות ביותר, להיות קרוב, להיות חלק. בטוב או ברע זה כלל לא משנה.
אני כבר בשביל האבנים הצהובות שלי, וגם אם לעיתים, גם אם קרובות מדי, סלע ענק חוסם את הדרך או סתם האבנים מאבדות את צבען. כשאפגוש את הקוסם, אם אפגוש, החלום שלי מתומלל. והיא, מצאה את האומץ להתחיל לחשוב עליו, רק עכשיו. להאמין בעצמה, איתכם או בלעדיכם, איתי או בלעדי. בעצמה. לפני הכל.
מחבקת אותך טל, תמיד, אבל בעיקר עכשיו. מתנצלת על הרגעים שקצת קשה לי. על הרגעים שאני בועטת, רק על מנת להצליח לצוף שוב. מגיע לך, לפעמים יותר משאני מצליחה לתת.
מחבקת אותך חזק, בשקט העוטף שלי הלילה. השמיים הרי מלאי כוכבים כאן. את זוהרת, כמותם. לא עוזבת. לא אעזוב. לעולם.
|