כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חי צומח דומם , מדבר .

    \"הכאב הזה קבוע\", ו \"התשוקה לכל כיוון אותי הורסת\" ,יהיו הפנסים לאורם אכתוב .

    במקרה אני כאן

    6 תגובות   יום רביעי, 30/4/08, 00:15

       אני רק ניגש לכתוב,והזעם עולה ותופס את מקומו בטבעיות בגרון,לצד הכאב,שיורד מהעינים ומתחבר אליו.כבר כמה שנים אני נזהר לא לשמוע רדיו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.מין מנגנון הגנה שכזה.מספיק שאני "נופל" על "סיפור טוב" שמכניס אותי לשם,ומתרחשת התפוצצות היסטרית.

       אמא שלי סיפרה לי,שאחרי שחזרה מאושוויץ עם אחותה הגדולה (שתיהן היו בנות פחות מ-20),ושרדה את צעדות המוות בעת פירוק המחנות,נודע לה שאביה (סבא שלי,שעל שמו אני קרוי),הוכה למוות בבעיטות בכליותיו, ע"י הגרמנים.הוא היה שען,ולא היה בכושר מתאים להעלות חומרי בנין לקומות גבוהות באתר בניה,כפי שצווה עליו.שאר בני המשפחה - סתם הוחנקו בגז ונשרפו. 

       נכון,עברו מאז כך וכך שנים,ומה איכפת לי? אני חוזר ונכנס לתוך מוחו ומחשבתו והרגשתו באותם רגעים אחרונים,וזה מה שיש לי עכשיו.מה איכפת לי כמה שנים עברו?

       כמעט כל מה שאמא שלי סיפרה לי באריכות,מופיע באינטרנט,במאמר: "נשים יהודיות מהונגריה באושוויץ-בירקנאו ב-1944",(אמא שלי נולדה בסלובקיה).באתי רק לספר,שאם ברמפה בכניסה לאושוויץ,עם הזרקורים והכלבים והפקודות והצעקות והמשפחות הנקרעות וההלם - אם שם בכניסה,בסלקציה, ד"ר מנגלה לא היה מסמן לאמא שלי "ימינה" במקום "שמאלה" (אחותה,שהייתה חולה וחלשה -נדחפה עימה וניצלה) - אזי בכלל לא הייתי יושב כאן וכותב,כך שבמקרה אני פה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/5/08 13:25:

       

      צטט: בת יוסף 2008-05-02 06:45:38

      הסיפור המשפחתי שלך, בניואנסים שונים ...קראתי בכאב.  - אכן.נורא.המוזר הוא שפעם זה היה עובר לידי.בשנתיים האחרונות - משנפרצה מינהרת הבכי (מסיבות אחרות) - זה נהיה נפיץ. תודה. (ושבת שלום).

       

        2/5/08 13:20:

       

      צטט: dona-d 2008-05-01 22:26:00

       שמחה שאתה פה   -עושה לי טוב .

       

        2/5/08 06:45:

      הסיפור המשפחתי שלך, בניואנסים שונים הוא הסיפור של רבים מאיתנו. והוא גם הסיפור שמבהיר מה חשוב ומה לא. נותן פרופורציות למציאות חיינו.

      קראתי בכאב. נזכור תמיד.

        1/5/08 22:26:

      שלום לך

      שמחה שאתה פה קודם כל

      אחרת לרגע הייתי משתעממת

      מוביל יפה את הפוסט שלך

      ואהבתי א-ב שמוביל אותך בקפה.

      קבל ירוק אחד ולך בזבז אותו על מישהו אחר

      שראוי לו.

      DD

        30/4/08 21:22:
      אמת דיברת.תודה.
        30/4/08 15:09:

      קשה לי לכתוב לאחרונה, כך שרציתי רק לככב

      אבל אלה אזלו לי...

       

      "במקרה אני פה" זה משהו שכולנו צריכים לזכור כל יום, כל היום

      זה צריך לתת לנו חשיבות לחיים שאנו חיים,

      משמעות

      כי יש הרבה שאינם

       

      ארכיון

      פרופיל

      too many ideaes
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין