כותרות TheMarker >
    ';

    רותי הרפז תרפיסטית באמנות ופסיכותרפיסטית

    תרפיה באמנות הנה טיפול רגשי באמצעות תהליכים יצירתיים וחומרי אמנות שונים. בהגדרה הטיפול מאפשר עיבוד בלתי מילולי של תכנים רגשיים אך כמובן שניתן \"לדבר \"אותם.
    כתרפיסטית אני מתענינת בעיקר בתהליכים המקבילים וברגשות המתחוללים בזמן הטיפול ואחריו כחלק מהפעילות המוחית האחראית לדעתי לכל מה שקורה לנו. אני גם משלבת בטיפול הרגשי טכניקות המעוררות עיבוד המחבר בין הגוף לנפש.הכוונה לטכניקות כמו טכניקת השחרור הרגשי(EFT ,EMDR ) וגם מדיטציות.
    מטופלים חוששים להגיע לתרפיה באמנות כיון שהם חוששים שאינם מוכשרים או יצירתיים.כל אחד יכול להתרשם ולהיות מטופל באמצעות תרפיה זו.לעתים אפילו עדיף למטופלים אשר הנם מאד מילוליים לחוות טיפול שאינו מילולי ומאפשר נגיעה בלתי אמצעית בחומרים ועקיפת אמונות שליליות והרסניות ועל ידי כך להגיע לתובנות ותהליכי שינוי.
    בתרפיה באמנות ניתן להיעזר כטיפול דינמי ממושך או קצר מועד בגישות שונות או כהתנסות קצרת מועד ל\"עבודה \" על תכנים ממוקדים לדוגמה: חרדות מבחנים ועוד. ניתן להתנסות בטיפול פרטני או קבוצתי ,זוגי או משפחתי.
    אני מזמינה אתכם הקוראים למסע חוויתי באמצעות הבלוג בו אשתף אתכם ב\"סיפורים מהחיים\" .הנכם מוזמנים לקרוא מאמרים בתחום באתר שלי:
    www.hebpsy.net/ruthharpaz

    רצה עם זאבים-אשת השלד

    4 תגובות   יום רביעי, 30/4/08, 12:50

    סיפור אשת השלד בספרה של פינקואלה אסטס רצות עם זאבים עוסק בהתעמתות עם טבע החיים/מוות/חיים של אהבה וחשבתי לעצמי כמה מתאים לי היום לפתוח את הפוסט הראשון בנושא החיים והמוות,אהבה, אהבת החיים...

    היום ערב יום השואה ובשבוע הבא יום הזכרון לחללי צה"ל.

    החיים שלנו שזורים באהבה וכאב צער ושמחה.

    מחזוריות של לידה ומוות ,התפתחות ועצירה,התקדמות ועצירה.החיים שלנו קשורים  בהחלטות וברצונות שלנו אך גם בתנאים סביבתיים וקשרים עם אחרים משמעותיים. בסיפור "אשת השלד" היא מייצגת  את טבע החיים/מוות /חיים וקרויה גם הגבירה מוות.

    הסיפור בקצרה: אשה עשתה משהוא שעורר את כעסו של אביה והוא השליך אותה אל המים(אעפ"י שאף אחד לא זוכר מה עשתה). במים הדגים כרסמו את גופה ופניה ונשאר רק השלד שלה שהתהפך בזרם. יום אחד דייג הגיע והתכונן לדוג. הוא לא ידע שהדייגים המקומים נרתעים מהמקום כיון שהוא רדוף רוחות.

    הדייג השליך חכתו וכשהרים אותה הוא הרגיש משהוא מאד כבד וחשב לעצמו -איזה דג גדול ושמן הוא הצליח לדוג...בינתיים התרחשה סערה ו"הדג הגדול" ניסה להשתחרר מהחכה.הדייג נאבק קשות ולא ראה בתחילה את המראה המפחיד של השלד עטור האלמוגים.

    כאשר הבחין הדייג במראה המזעזע הוא ניסה להרפות מהחכה אבל השלד הסתבך יותר ויותר והיה נראה כאילו האשה שלד מנסה למשוך אות למצולות.

    הוא הגיע לחוף בשארית כוחותיו והיא המשיכה איתו, הוא רץ ורץ עד שהגיע לאיגלו שלו והיא נשרכת אחריו ואינה מרפה....

    באיגלו היה נדמה לו שהוא "נפטר" ממנה אך הפלא ופלא כשהוא הדליק את העששית...הוא ראה אותה שוכבת במעין תנוחה עוברית. יתכן שבגלל העייפות או האור הקלוש הוא "ראה "אותה בעינים אחרות והחל להתיר אותה מסבך הרשת והחכה. ההתרה לקחה זמן ,הוא דיבר אליה ברוך והתיר בכל פעם חלק אחר מהרשת, הוא עבד כל הלילה ולבסוף אף עטף את העצמות בשמיכת פרווה שחיממה אותן. הוא הדליק אש לחימום והתבונן בה והיא מצידה לא זזה כי חששה שהוא ישליך אותה החוצה. הצייד נרדם והחל לחלום ותוך כדי חלום נשרה דמעה קטנה מעינו. אשת השלד ראתה את הדמעה הזוהרת והרגישה בצמא רב והחלה להתקרב לאט אל הדייג עד ששתתה את הדמעה שנראתה כנהר .

    לאחר מכן כששכבה לצידו של הדייג הישן הוציאה את ליבו וחבטה בובום בום.ככל שחבטה בו בשלד החל להתמלא בבשר ובו בזמן היא שרה לגופה המתחדש ולכל האיברים כולל הנשיים.כשביימה לשיר היא התקרבה אליו בגדיו נשרו והם התעוררו שניהם כרוכים זה בזה ....

    האנשים שלא זכרו מה קרה לה בהתחלה אמרו שהיא והדייג עברו להתגורר במקום מרוחק והיצורים התת מימיים דאגו לכל מחסורם. ככה הם מספרים....

    אפשר להתייחס לסיפור כמטפורה לחיים וגם כמטפורה לטיפול. כל אחד מוזמן להרגיש מה מתאים לו.

    באהבה לחיים על אף הקשיים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/5/08 13:49:

      תודה ליעל מ"בבואה". ולמי מאיתנו אין שלדים בארון?

      מצד שני יש בסיפור תקוה ושינוי.

        10/5/08 22:59:

      להתיר את 'אשת השלד' ... כמעט כמו להתיר את השלדים שבפנים ולרפא את הפצעים.

      להנאה מהכניסה לאתר.

      להת' יעל

       

        2/5/08 14:30:
      תודה לך על התגובה ו"שומרת " לך זכות ראשונים. מהצצה בבלוג שלך ראיתי שכתבת ברגישות רבה על נושא קרוב. לאנשים בדרך כלל קשה להתחבר לעצב וכאב.
        2/5/08 00:27:

      דימוי מצמרר

      וסיפרת אותו יפה יפה

      שמחתי להיות "הראשון" שלך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ruthsara
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין