כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    200 מילה

    זה יכול להיות מעניין, אינטלקטואלי, מעמיק, אינטילגנטי, שטחי, גברי, מגעיל, זול, אקטואלי, בנאלי, מיין סטרים ואקזוטי.
    תקרא, תדע.

    פתאום לא בא לה סלט ביצים!

    4 תגובות   יום רביעי, 30/4/08, 12:58

    אלוהים אדירים! אני אבא גרוע! זהו הלך עלי. 48 שעות אחרי שמדינת ישראל הבינה שגם אב יכול לגדל את ילדיו הגעתי אני, נשוי גאה ואבא עוד יותר גאה, וקימטתי את התיזה והאבחנה. מה זה קימטתי, רמסתי ברגל גסה. סתרתי בכזאת עוצמה שהוריקן קתרינה נראה סופה חלשה בצילה.

     

    ומה היה?

     

    סדר יומה של הזאטוטה התמוטט. האחת, שתמיד עובדת מהבית, עבדה אתמול מחוץ לבית, ולא זאת בלבד שהיא לא הייתה שם כשהזאטוטה חזרה מן הגן, היא גם לא הייתה שם לסעוד בארוחת הערב המשפחתית.

     

    עד כאן הכל טוב ויפה, ובאמת, זה לא נורא שאמא לא נמצאת פעם בכמה זמן בארוחת הערב. זה אפילו יכול לתרום לבונדינג בין האב לילדיו. נכון, רק שאתמול הבונדינג כלל את ארוחת הערב שאבא הכין. כלומר, ניסה להכין.

     

    לא ברור העניין הזה אבל ב - 21 הימים האחרונים הזאטוטה פיתחה חיבה לא מובנת לסלט ביצים ואוי לארוחת הערב שלא תכלול מנה זאת בתפריט. וכך שמח, טוב לב ועמוס בביטחון עצמי, הושבתי את הזאטוטה מול ה - DVD ואצתי למטבח למעוך את הביצים.

     

    חיש עלו על השולחן, ירקות, גבינות, לחמים, כל טוב המקרר וסלט הביצים. הקלטת נגמרה והזאטוטה הוזמנה אחר כבוד לאכול. רק התיישבה זאת לשולחן והנה כבר טרוניות בגרונה: "לא רוצה סלט ביצים".

     

    הלם!

     

    אין לי מילה אחרת לתאר מה קרה שם חוץ מהלם. איך, איך ריבונו של עולם דווקא ביום האחד שמתקיים בו השילוב הקטלני ממילא של 'אמא לא בבית' + 'אבא מכין ארוחת ערב', שהוא כשלעצמו מתכון לאסון, יוצא שהזאטוטה מפתחת שנאה תהומית למנה היחידה שהיה ברור שהיא תטרוף?

     

    לא עזרו השכנועים, התחנונים, ההבטחות לסיפורים, השירים, הכפיות שהופכות לאווירונים, נחיל הדמעות החל שוצף את פניה ואחרי מו"מ קצר התקבלה החלטה פה אחד (הפה של הזאטוטה) ואבא נשלח אחר כבוד אל המחבת, לטגן מלווח ולהציל את ארוחת הערב. שזה המקום לתת לזאטוטה קרדיט על ההפנמה שאבא שלה הוא לא כשרון יותר מידי גדול בבישול ועדיף למקד אותו בחימום אוכל מוכן.

     

    בעוד אני שוקד על ריסוק העגבניות לרוטב, החל להציק לי צליל מסוים ששמעתי מאחורי גבי. כן, הייתה זו הכפית שחפרה לתומה בתוך הצלחת של הזאטוטה והעיפה משם את מנת סלט הביצים לכל עבר. וב"כל עבר" אני בהחלט מתכוון לרצפה שליד ומתחת לשולחן/כסא/מקרר ועל תתאמצו למחוק את המיותר.

     

    כהורה ומחנך, כפולני וכגבר שכבודו נרמס כבר לפני אלף דקות בערך, גייסתי את כל הידע והכישרון והתחלתי לתת לזאטוטה על הראש. עכשיו, אפשר להגיד "צעקתי", אפשר לומר "הרמתי קול", אפשר לומר "גערתי" ואפשר גם לומר "חינכתי בקול נעים", אבל למה לשקר?

     

    כשהדם צובע את פני באדום בוהק, שגרם לזאטוטה דווקא לצחקק, החל ריח מוזר להשתלט על המטבח. המלווח נשרף. נקודת האל חזור התקרבה במהירות שלא הייתה מביישת מטוס סילון, ובכישרון רב נטשתי את עמידת הארבע שכה סייעה לי לאסוף ביצים מן הרצפה, הזדקפתי ונזעקתי למחבת. מלווח שרוף הושלך אל הפח, ומלווח קפוא הושלך למחבת.

     

    והנה אני מסתובב להמשיך במלאכת הניקיון והשיחה עם הזאטוטה וכבר ידיה תכופות עמוק בתוך כוס השתייה שעל השולחן. האחרונה אגב, הייתה מלאה אותה שעה במיץ ענבים מזין ובריא. שוב קצפתי, שוב הרצאתי, שוב זכרתי שיש לי עשתונות אבל לא ממש מצאתי אותם. והזאטוטה פרצה לה בבכי אימים שגרם לי לרצות לקבור את עצמי.

     

    בעוד אני אוסף את עצמי מחדש, ומחבק את הזאטוטה הפגועה, תוך ניסיונות פיוס שונים ומשונים, תוך שאני מוותר על כל העונשים שרק לפני כמה דקות הענקתי לה, נשמעה דפיקה בדלת.

     

    זוכרים את "אנשי הארון" של כוורת. שפתאום יש: "שקט! דופקים על הדלת".

     

    אז אצלנו זה לא עבד ככה. פשוט כי הזאטוטה הייתה עסוקה בלאבד את הקול. והנה הדלת נפתחת, ומחדר המדרגות מפציעה אל הבית דמותה של האחת. והנה מהמטבח הפתוח קולטת הזאטוטה את הדמות ושותקת. שקט שלא היה בבית מאז שהוא היה ריק בפעם האחרונה. רק הפנים הרטובות יכולות להסגיר מה היה כאן רק לפני 5 שניות.

     

    חיבוקים, נשיקות, תביעת הסברים מפורטים מהאם איפה הייתה ואיך הפקירה את הבת בידיי אב חסר כישרון. והשתיים שוקעות בארוחת ערב לתפארת. הזאטוטה טורפת מלווח, פה ושם סלט ביצים שעוד נשאר בקערה המרכזית, קצת גבינה, קצת ירקות. "אמא אני רוצה ספר ולישון".

     

    וככה, הן הולכות להן שתיהן, עוזבות את המטבח, משאירות אותי בוהה ותוהה, איך הפכה סצנה בלתי נשכחת מקרמר נגד קרמר (פה למעלה) לחיי ממש. מה לא עשיתי נכון? איפה טעיתי? ואיך משחררים מהלב את המועקה שהתפרצתי, שגרמתי לזאטוטה לבכות, שיכולתי להבליג רק עוד קצת, שלא הייתי צריך לאבד את העשתונות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/5/08 11:32:

       

      צטט: נוע ה 2008-05-02 11:13:55

      מעולה:) אחד הטובים של הרבה זמן....

      השלמתם? כבר קנית לה את כל הבובות האפשריות?

      לקנות האמת שלא, אבל אני בהחלט מתרפס.

      שלשום למשל היית הר. בהתחלה היא טיפסה על ההר, אחרי זה דרכה ממש על ההר ואחר כך גילתה שאפשר לקפוץ על ההר.

      היה תענוג!

        2/5/08 11:13:

      מעולה:) אחד הטובים של הרבה זמן....

      השלמתם? כבר קנית לה את כל הבובות האפשריות?

        30/4/08 13:45:

       

      צטט: phoebe 2008-04-30 13:22:40

      !!!!!LOL

      נקרעתי מצחוק פה.

      הם יכולים להיות מקור לתסכולים אינספור, הקטנטנים האלה, אבל זה החומר שממנו עשוי האושר.


      -מי ניקה בסוף? ולא פחות חשוב - מי עשה כלים?-

       

      מה מי ניקה? אני.

      וגם עשיתי לכלים יופי של מקלחת בדרך למדיח...

        30/4/08 13:22:

      !!!!!LOL

      נקרעתי מצחוק פה.

      הם יכולים להיות מקור לתסכולים אינספור, הקטנטנים האלה, אבל זה החומר שממנו עשוי האושר.


      -מי ניקה בסוף? ולא פחות חשוב - מי עשה כלים?-

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      200 מילה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין