בהרפתקה הברוטאלית ששמה חיים קבעתי פגישה עם עצמי. מוחצנת, בלתי מרוסנת, משאירה את דמותי קמעא מסוחררת, טבלתי אכזבה במלנכוליות זהירה ממוללת בין ידיי זכרונות שהצהיבו טועמת בתודעתי רגעים שהצפינו מר ומתוק יחדיו חבוקים חלקם עוד יבואו, חלקם רחוקים לכל זמן ועת לכל חפץ כך אצלי בהגיגיה של נפש. |
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טוב אני פה בדילמה
את כבר יודעת את יחסי לאוכל סיני
אבל גמ את יחסי אליך
מי אמר אמביוולנטיות ולא קיבל :))
תודה רבה חברתי החדשה :-)
כתיבה שובה לב
נהנתי
*
תודה לך :-)עם קצף ים ועננה בניתי עיר לבנה.
נהדר.
תודה רבה.
(העיקר שהאורך לא קובע
). {סתם, סתם זה כי אני נבוכה}.
הגיגי נפש שכתובים נהדר תמר..
את מצליחה בקצרים שלך להכיל המון וזה נפלא בעיניי..
oh yeh...
}{
יש אנשים שלעולם לא פוגשים את עצמם.
שמחה שאת כן:)
תודה לך בנגורה :-)
כמו אוכל סיני
.
תודה יקירתי.
יקירי, אוהבת את התיאומים. תודה.
יען יקר, אם יהיו כאלה, אני אקדיש אותם לך...
תודה רבה!
אוה, איזו מחמאה מתוקה!
תודה רבה מלכתי היקרה!
הגיגיך מתאימים גם לי.
כך זה החיים. מר מתוק חמוץ מריר חריף צובט.
אני חושבת שזה הפוסט האהוב עלי...