רגע של...והרגע חלף
על כוכבים, סולמות, קפה ,כתיבה קריאה ותמונות. ובעיקר על הרגע שחלף ממני ברגע שכתבתי והרגע שלא תוכל להחזיר אותו לעצמך. הרגע בו קראת..וכמובן, על הרגע שאחרי.
http://tasteofisrael.org.il/?pg=business&CategoryID=0&ArticleID=155&SearchParam=Follmond
פוסטים אחרונים
- להשאר בבית אחרי הבגידה. מה זה אומר עליך? 13/11/16
- קולה של הבגידה 9/1/16
- כדי שדייט יצליח כדאי שנדאג להנות בו. 7/12/15
- אמא את חופרת, די תשתקי, זה לא עניינך, עזבי אותי בשקט 12/11/15
- מה הוא רוצה ממני? הסקס כבר מת ! 7/11/15
- בזוגיות ומרגישים קצת לבד? 18/10/15
ארכיון
0
האיש הכי מתוק שלי!
זוהי השנה הראשונה שאבא, האיש הכי מתוק בעולם, לא עובר איתנו את יום השואה. הוא נפטר לפני חודשיים בשיבה טובה בגיל 96 וחצי. וזהו יום השואה הראשון שלי בו אוכל, לשקוע בצער האין סופי וללא מבוכה. כי כל השנים שעברו ליד אבא, אף פעם לא ידעתי מה הוא מרגיש באמת לגבי השואה ולגבי יום השואה עצמו. ולידו, לא ידעתי איך מותר או צריך להרגיש או להתנהג. הוא סרב לספר את סיפורו שנים רבות מדי. אני זוכרת עוד כשהייתי נערה, ביקשתי לדעת. שאלתי. "אבא, ספר לי מה עבר עליך שם (בהונגריה) והוא, תמיד פטר אותי באותה תנועת יד ובאותה תשובה: "תעזבי"! ועזבתי. הייתה ברירה? אחותו ז"ל, אמרה לי בזמנו שהוא היה פרטיזן. זה היה הדבר היחיד שידעתי עליו משך שנים רבות. שלוש שנים לפני מותו, כשהיה כבר בן 93+ הבנתי מדוע הוא סרב לי כל השנים האלה. ביקשתי ממנו לספר לי את חייו ולהסריט אותו. לתדהמתי ולתדהמת המשפחה כולה, הוא הסכים. וכך כשהוא כבר כל כך זקן, מדבר לאט, הולך בקושי, גופו הגרום מצונף בתוך שמיכת הצמר שלו הוא החל לדבר. נשמתי יצאה אליו תכופות משך השעות הארוכות אותן עברנו יחד ולא העזתי לקום ולחבק אותו כדי לא להפריע את סיפורו . במקום זה,התרכזתי בצילום ושמרתי שהיד האוחזת במצלמת ההנדיקם הבייתית לא תזוז ותשאר יציבה. כדי שיהיה לו נוח, התחלנו עם ילדותו והוא סיפר. בגיל 93+ הוא זכר הכל ואת כולם. משם הובלתי אותו לימי המלחמה הארורה ולמרות שהיינו במוד של לדבר, הוא נתקע. כן, הוא שטח בפני פרטים רבים...הגרמנים שנכנסו לעיר, כשלקחו את כל הגברים, מחנה העבודה, ברגן בלזן, השוטטות ביערות כפרטיזן, השחרור, , הטיפוס שחטף לאחר השחרור... היה לו מוח צלול ובהיר עד יומו האחרון והוא זכר כל פרט. ובכל זאת , פרק השואה על כל פרטיו הינו הפרק הקצר ביותר בהסרטה שלנו. פרטים שנאמרו ביובש. בלי רגש ובקיצור. גם כשאמר משהו כמו: "הגרמנים ימח שמם" או "זה היה נורא" אמר זאת ללא רגש ואפילו ללא כעס. ניסיתי להוביל אותו דרך שאלות כדי לשמוע את סיפורו האישי. איך היה לו, מה הרגיש... הוא ענה. פרטים ועוד פרטים כאילו הוא קורא אותם בעתון. כאילו לא היה שם. כאילו לא חווה הוא עצמו. וכך , לפני שלוש שנים, הבנתי. ברקעם של הפרטים הייתה זוועה. ואבא שלי היה שם. אלוהים, עד היום, יום יום, הבטן הפוכה לי כשאני חושבת על אבא שלי שם. אבא שלי, האיש התמים הזה שאינו יודע רוע מה הוא...תוך כדי הסרטה הבנתי: את הזוועה שעבר, הוא, לא יכול היה להעביר אלי במילים. כי לא היו לו מילים לזוועה, לפחד, לטרור, לאכזריות. לא הייתה לו תשובה לשאלה "איך בן אדם כמוהו, כמו אחותו, כמו כולם, הופך להיות כה אכזר. הוא מעולם לא הבין .עד יום מותו הוא לא הבין כנראה את פשר הסבל. לכן לא היו לו מילים. ואכן, כנראה שאין באמת מילים כדי "לכסות" את ה...איך אפשר לקרוא לזה? שואה? האם המילה הזו מתאימה? כולנו יודעים למה מתייחסת המילה "שואה" באופן הסטורי ורק באופן הסטורי. ""שואה" מילה בספר, בעיתון, בכלי התקשורת. אבא צדק. אין מילים למה שהם עברו ולמה שנהיה מהם. אין מילה אחת מדוייקת, טובה יותר, קולעת יותר או כוללת , כזו שתצליח להעביר את ההרגשה. אין. כן היו לו מילים,לעומת זאת, ודבריו נצבעו ברגש רך כשסיפר איך הכיר את אמא כאן בארץ וכשתיאר בפני את העליה ארצה (הם ירדו מהאניה וקיבלו... תפוז... במתנה), את הפחונים בהם גרו בפתח תקווה, את הבית הראשון שביחד קנו. הוא זרח כשסיפר אותי כילדה קטנה ומופרעת שהתעקשה לשיר איתו, את הרגעים בהם רקדנו יחד וגם נפלנו יחד וכן הלאה. המילים, הצבע, האינטונציה, כולם חזרו אליו. יש לי 4 קלטות וידאו של אבא ואני נרגשת. אני מרגישה שיש לי אוצר במגרה, בלב. ובתוך כל השאלות, הסיפורים, המלל, ישנו משפט אחד שלו עליו אני חושבת, אותו אני חיה ללא הרף מאז מותו. אני זוכרת את השאלה והפליאה בפניו כשאמר, אני זוכרת את עיניו האוהבות שהביטו בי בעונג, את זויות פיו המחייך, ראשו המוטה הצידה. אני זוכרת שהוא נראה לי לפתע צעיר, כמעט ילד שובב ושמח כל כך. "מי היה מאמין, לא חשבתי אז שאחרי כל זה תהיה לי משפחה שאני כל כך אוהב. חיים, בנות נהדרות, חתנים, נכדים כל כך יפים וטובים"....והוא חייך בתמיהה ובהכרת תודה וחייך והמשיך לחייך ולא פסק מלחייך...והחיוך הזה נשאר תלוי על פניו של אבא שלי. האבא הכי מתוק שלי. עד היום |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה . באמת תודה. מחמם יותר מכל כוכב.
איכשהו, רק עכשיו הגעתי לחלק התחתון של הדף שלך... ונצבטתי
את יודעת מה היחס שלי לכוכבים וירטואלים, אבל תרימי את הראש לשמיים - שם תמצאי מיליון, אמיתיים.
הם שלך.
אילניתה, חושבת איך עונים לך.
אולי כדאי שפשוט נפגש ואכן נתחבק חזק חזק.
אוהבת אותך.
מיכאל, תודה.היה לי מזל. הנצחתי בעצמי.
יש לי הרבה סיפוק מהעניין ואף יותר מכך
אהובה יקרה,
קראתי והתרגשתי.
אוהבת אותך ומחבקת חזק חזק!!
אילנית
רותי יקרה,
רגשת אותי מאד בסיפור אודות אביך ז"ל.
גם בני משפחה רבים שלי נספו בשואה, וכל שיכולתי לעשות למענם היה להנציח שמם באמצעות "דפי עד" במוסד "יד ושם" בירושלים.
ראי רק בטוב. חג שמח !
לא התכוונתי, תמי, גם כך, די קריר בימים אלה...סתאאם
תודה על הביקור והתגובה.
השרדות, לא יודעת עוד נראה. בנתיים לקחתי תכונות אחרות. מה שבטוח בטוח.
תודה לך על השיתוף
לפחות מת והגיע לגבורות,
ניתן להמצוא בכך נחמא פורתא, שיש בך גנים חזקים של השרדות
רותי יקרה
אבל מדהים עם סיפור מרגש כל כך
זכית לשמוע ולתעד וזה חלק מאוד חשוב
שלא נשכח לעולם ...
ריגשת אותי עד דמעות
כוכב למענך
תודה על ששיתפת
ואכן זכה אביך מתוך המבולקה ולאחר הזוועות להקים משפחה לתפארת
ולחיות צלול עד כיל מופלג ביותר
ריגשת
תודה תמי. הוא הבין את החשיבות בלספר . שלוש שנים לפני מותו. ממש בזמן.
למזלינו כולנו. כל המשפחה. ההסרטה הזו תהיה דיסק שכל אחד מאיתנו יקבל ויוכל לצפות בו ואף להראות לבאים בתור.
ממש מצטערת שאין לי כוכבים כי הסיפור שלך נוגע לליבי במיוחד.
כמה אלפי אנשים בארץ ובעולם עברו את השואה והם כמעט לא איתנו כבר , חייבים להמשיך ולספר ולספר ולידע , כי ללא הסיפורים הללו אנו לא עם.
רווית, מצטערת. ממש.
אם עוד לא היית שם, הכנסי לאתר של "קרן פישר". הם עוסקים בדור השני לשואה.
שמעתי מישהו שאמר שדור השואה הוא גם אנחנו. עדיין.
זה היה הסיפור על אבא והיה לי אבא המון שנים. זכיה בגדול. הסיפור על אמא - קשה. דומה משהו לשלך. לא יודעת אם יש בית של ניצולי שואה שנחסך לחלוטין.
בדיוק הוא. איש שלא ידע רוע מהו. כך אמרו עליו.
תודה לך
כמה נכון. אבא שלי ניצל בגוף, אבל הנפש היתה שרופה סופית. הוא לא היה מסוגל להיות אבא או בעל. כשהוא לא היה עצבני ולא התעלל הוא היה נוכח נפקד. למעשה ברוב הזמן הייתי יתומה לאבא חי. שריטה שלא תגליד...
זה גיל שלפי היהדות מגיעה רק לצדיקים
תודה ששתפת
תודה קשת, איילת ובושמת
אני פשוט אוהבת אותו.
איזה מזל שהיה לך אבא כזה
אבא נהדר
נשמע מסיפורך גבר גבר
כאלו , שכבר אין הרבה היום .
יהי זכרו ברוך
אמן .
התרגשתי כל כך לקרוא את הפוסט.
איזה מזל שזכית לשמוע את הסיפור שלו ולהבין את גודל הטראומה שעבר.
איזה מזל שזכית לאבא אוהב למרות הזוועות שעבר. זה לא ברור מאליו.