אם את התואר הראשון עשיתם תוך כדי האנגאובר ודאחקות בספריה, את התואר השני כנראה תעשו לצלילי קלטות מסממות של טיף וטף ומשכרות כמו סבא טוביה.לא יודע איך זה אצלכם, אבל איך שבקעתי לעולם הורי העניקו לי חינוך אוניברסיטאי בדמותו של חסכון ארוך טווח שנקרא בזמנו "גחלת".

הגחלת הלוחשת הזו צברה הישגים נאים ובעצם ביטחה את ההורים בלימודים גבוהים לינוקא שלהם, עוד בטרם עבר כריתת עורלה. ההשקעה כנראה השתלמה (עובדה שאני כותב ואתם קוראים) למרות שההורים התכוונו שאלך יותר לתחומים נעלים כמו רפואה, משפטים או אדריכלות, ולא לעסקי האויר שבחוג לתקשורת והיסטוריה. התואר הראשון היה במבט לאחור (אם אדי האלכוהול והפיצה אינם מטשטשים את זיכרוני) סוג של וודסטוק אורבני-אקדמאי, הכוללים רביצה בשיעורים, ריצה לים ושקיעה בביצת המבחנים. כמו כולם רעמתי על גובה התשלום לאוניברסיטה וניפנפתי בעדויות כי באירופה הלימודים הם חינם, אספתי חתימות למרד תשלומים, גילגלתי עשבים ונאבקתי כמו "דני האדום" להשיג כנגד כל הסיכויים והחוקים מקום בשורה הראשונה להופעה של ברי סחרוף ביום הסטודנט.

הגאון הקטן של אימא הצמיח ציפורניים ואט אט הוכיח כי מוקדמות הגביע בתיכון, אינן מעידות או צופות את אחוזי ההצלחה בחיים האמיתיים של האקדמיה. אני לא רוצה להשתחצן, אבל עשיתי את התואר עם ידיים קשורות ועיניים עצומות. לכן כשחשבתי לעשות תואר שני לא ראיתי בכך שום בעיה.כי סך הכל מה ההבדל בין אז להיום חוץ מעשרה קילו שהעליתי מאז, נשואים, שני ילדים, משרה נאה והשואבת את לשד עצמותי ומשכנתא ששואבת את מה שנשאר מהנתון הקודם. איך בכלל אפשר להתכונן למבחן או להכין עבודה כשצריך אחרי העבודה לעבור ב"חצי חינם", להגיע הביתה, לשחק עם הגדול בגינה, להחליף לקטן ולציית לאשה? (לוא דוקא בסדר הזה). איך אפשר להתחייב לשעות נוספות, לפרגן ביקור נימוסים אצל ההורים ולהתחייב ליציאה אחת לפחות בשבוע באמצע השבוע עם בחירת ליבך?

אז מתברר שאפשר, אלפי סטודנטים עושים זאת כל שנה, וזאת לא פרסומת של ג. יפית, אבל מסביבי רוחשת וגועשת תעשיה של הורים לילדים שמתמודדים עם כל המגה- בורגנות העכשוית ובנוסף לכך עומדים על קו הזינוק לקראת התחלה או סוף של תואר שני.רק שהפעם לא יהיו התחנפויות למכוערת של הכיתה שתעביר לך בפקס (טרם המצאת האי-מייל) את התזה, והפעם לא תהיה מנוי על משלוחים מהפיצה השכונתית (שעזרו לך להעלות את אותם 10 קילו) ובעיקר הפעם לא תהיה לך עזרה מההורים במימון הלימודים- הפעם חבוב אתה עצמאי בשטח. בלי מילגות, בלי ועדת וינוגרד, בלי פר"ח ובלי נעליים, רק אתה וה-20,000 ₪ לשנה אוניברסיטאית לבדכם.

מה אני אגיד לכם, בעצם מה אגיד למנהל הבנק שלי. אולי בעצם אני לא צריך את כל השטויות האלו. מי רוצה עוד פעם לראות ממ"נים, מי יכול להתרכז בגיל שלושים ותשע בשלוש שעות של הרצאה על "עקרונת התקשורת בעידן הטרום ויסתי והפוסט מודרניסטי" (לוא דוקא בסדר הזה). ובכלל מי צריך את השטויות האלה (סליחה על הגניבה מעדי אשכנזי) תואר שני במדעי התקשורת, ההיסטוריה או הקזינו.