כותרות TheMarker >
    ';

    בככר אוטו דה פה בברלין

    36 תגובות   יום רביעי, 30/4/08, 20:20

    ברביעי, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה רצתי ל"ברלינר דום". לא התכוונתי להגיע אליו. אבל לפתע מצאתי עצמי לידו. התלבטתי אם ראוי לצאת ביום כזה לאמון היומי שלי. ובכל זאת החלטתי שכן.

    היממה האחרונה הייתה מאוד מרגשת עבורי. לילה קודם, נסעתי לרעננה בחברתו של חברי גרי, לוחם בסיירת חרוב, שהגיע במיוחד מניו יורק. שם האזנו לקונצרט של תזמורת הסינפונט של רעננה לזכרם של הפרטיזנים היהודים גיבורי התהילה של "קומנדו בילסקי". גרי הוא בנו של אחד הפרטיזנים.  

    ב"הארץ" של יום רביעי (30.4.08) התפרסמה כתבתי שכותרתה "יהודי היער זוכים להכרה לאחר מותם". זו הייתה תרומתי הצנועה לסיפורם המופלא של האחים טוביה, זוסיה ועשאהל בילסקי, שנמלטו במלחמת העולם השנייה ליערות רוסיה הלבנה, קיבצו סביבם מאות יהודים, גברים נשים וטף, נלחמו בגבורה בנאצים ובעיקר שרדו את השואה.

    עשאהל נהרג במדי הצבא האדום שאליו הצטרף בשלהי המלחמה, ואילו טוביה וזוסיה עלו לאחר המלחמה לישראל.  אך הם לא זכו לשום הכרה אף שחיברו ספר זיכרונות קצר בשם "יהודי היער". במרוצת השנים הם נשכחו לחלוטין וסיפורם נזרק לפח הזבל של ההיסטוריוגרפיה הציונית, שהכתיבה את הנרטיב של השואה.

     אני חושב שזה קרה בעיקר בגלל שהאחים בילסקי, היו חברי בית"ר, בעלי השקפת עולם לאומית. 

    אני רחוק מהימין הישראלי. אדרבא, בערך שנכתב אודותיי ב"ויקיפדיה" אני מוגדר "שמאלני". המושגים של ימין ושמאל, במיוחד בישראל, מבולבלים ומבלבלים. אבל אם להיות בעד שלום, בעד ויתורים טריטוריאליים, בעד זכויות אדם ובעד מדינה פלשתינאית (שאגב בעיני הם אינטרסים ישראליים חיונ יים יותר מכל דבר אחר) פירושו שמטביעים בך את התווית של "שמאלן", אז שיהיה. אז אני שמאלן. אבל אף פעם לא הבנתי מדוע מה שמוגדר השמאל הישראלי, לא מצליח להתחבר, בעיקר רגשית עם זיכרון השואה ולצערי מותיר את השדה הזה פרוץ לימין הישראלי. 

    אפשר להיות שמאלני ועדיין לחשוב שהשואה הוא אירוע שראוי לזכור ולא לשכוח אותו. בשבילי השואה והזיכרון שלה, שנה אחר שנה הם חוויה מעצבת. לדעתי, כל ישראלי חייב לדעתי לחוש באותו יום חוויה מיוחדת של גאווה על היותו ישראלי. גם אם אנחנו יודעים שממשלות מתפללות ומשתמשות בזיכרון השואה ככלי משחק לקדום האינטרסים הפוליטיים. ולמרות הכל, ישראלי יכו להיות גא על שהוא זוכה לחיות חופשי ומשוחרר בארצו. כל שנה ביום הזיכרון לשואה אני מוצא עצמי מתבונן בסרט זה או בטקס אחר ודמעות נקוות בעיני.

    גם בטקס ברעננה התרגשתי מאוד ודמעות זלגו מעיני.  חזרתי הביתה כתבתי את הכתבה הלכתי לישון לשלוש שעות וקמתי בשלוש בבוקר כדי להגיע לנתב"ג ולטוס לברלין. הגעתי לכאן כדי להשתתף בכנוס על איראן סכנת הנשק הגרעיני.

    במשך היום שוטטתי ברחובות ונכנסתי למוזיאון חדש יחסית שמתאר את חיי היום יום בד.ד.ר. הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית,שמה הרשמי של מזרח גרמניה' שכמובן לא הייתה דמוקרטית ולא בטיח. 

    אחר כך יצאתי לאמון הריצה והגעתי ל"ברלינר דום". זו הקתדרלה האוונגלית של ברלין. טיפסתי בגרם המדרגות ונכנסתי פנימה. התבוננתי באדריכלות הברוקית, בקפלות, שבאחד מהן נמצא קברו מצופה הזהב של פרידריך הראשון. ואז ראיתי את אחד השמשים מוביל מגש עם נרות. הוא הניח אותו ליד כן רב קני. אנשים נגשו, נטלו את הנר, הדליקו אותו והניחו אותו על הכן, שיצר מראה של נברשת. בלי לחשוב פעמיים, במין דחף שאיני יכול להסבירו, נטלתי נר והסתרתי אותו בכף ידי.

    באותו רגע ידעתי מה אני הולך לעשות. בלי לבקש רשות יצאתי מהכנסייה ורצתי באונטר דן לינדן, השדרה המרכזית הידועה של בירת גרמניה.  מזג האוויר היה נוח. על אחד הבניינים הבחנתי במצג אלקטרוני שמסר כי הטמפרטורה היא 17 מעלות. זו הייתה שעת בין ערביים. אוטובוסים פרקו מטענים שלתיירים בדרכם ל"אי המוזיאונים" על גדת תעלת נהר השפרה. בספסלים, במדרחוב המרכזי של השדרה, ישבו כמה זוגות אוהבים. עוברי אורח מהרו מיום עבודתם. עוד יום שגרתי, שהיה בוודאי זוכה לתיאור ספרותי מבריק, אם היה חי היום אלפרד דבלין. 

    לאחר כשש דקות, חלפתי על פני בניין האופרה והגעתי לכיכר שמול אוניברסיטת הומבלדט. שם במרכז הכיכר, ליד הפקולטה למשפטים, מצוי אתר הזיכרון שיצר האמן מיכה אולמן. זו יצירה מינימליסטית אך רבת עוצמה. על לוח הנחושת חקוקות מילותיו הנבואיות של היינריך היינה: מי ששורף ספרים סופו שישרוף בני אדם. 

    במאי 1933, כשלושה חודשים לאחר מינויו הדמוקרטי של אדולף היטלר לקנצלר, נקבצו באותו מקום סטודנטים נאצים והעלו על המוקד ספרי הגות, מדע ופילוסופיה שחוברו בידי מי נחשבו על הנציונלסוציאלמיסמוס למפיצי התרבות הדקדנטית והאנטי גרמנית. 

    הבחנתי בכמה סטודנטים צעירים שיצאו משערי הפקולטה. אחד מהם החזיק סיגריה בידי. בקשתי ממנו אש. הוא של מכיסו קופסת גפרורים. הוא היה מעט מופתע כשראה שאיני מדליק סיגריה אלא רק נר. בניסיון השלישי ה דלקתי אותו. כרעתי על ברכי והנחתי אותו על המצבה. הבחנתי במבטם המופתע של הסטודנט וחבריו. הם אולי חשבו שאני משוגע אבל בנימוס הגרמני לא אמרו מילה.  הזדקפתי ורצתי לזעוק זעקת שמחה. אבל כמובן שעצרתי בעדי. לא היה לי מה לומר וגם לא ידעתי מה צריך לומר.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/1/09 12:08:

      יוסי, עשית משהו "אלפרד דבליני" קטן משל עצמך כאן. מעולה.

      עלה כעת לאקרנים סרטו של זוויק (זה שעשה את "שלושים ומשהו" המיתולוגית) על האחים ביילסקי, "התנגדות" (defiance).

      שמעתי שהסרט לא מוצלח, אבל בכל זאת ארצה לראותו. עיקר חשיבותו היא בהעלאת הנושא לסדר היום של עיצוב הזיכרון, וכמובן איזכוריו הבלתי פוסקים של זוויק, בעת הראיונות שהעניק בארץ (כאשר ביקר כאן, ממש לאחרונה), שהסרט מבוסס על ספרה של נחמה טק, "משפחת אנשי היער".

      אהוד

        9/5/08 09:39:

      לזכור ולא לשכוח.

      אני חושב שבימנו כאשר מכחישי שואה מרימים את ראשם

      ונשמעים קולות על מקור היהודים(כוזרים למינהם),כאשר כל אחד עסוק בד' אמותיו ושימור העבר וזיכרון העבר הוא נחלתם של מעטים,חשוב לזכור ולהזכיר את גורל היהודים בגולה ההיא.

      לא רק השואה אלא הפוגרומים (שנמשכו גם במאה ה-20),ההרגשה שנתנו לך שאתה לא "משלנו" למרות שרצית והתאמצת.

      זיכרון השואה מחזק לדעתי את מאבקינו לקיום במרחב העוין הסובב אותנו.

       

        8/5/08 22:48:

      לאחרונה ביליתי חודש בעיר מעניינת זו. היתה זו פעם ראשונה לאחר האיחוד. הגרמנים אכן משקיעים רבות בהנצחת היהודים והעובדה שהם נרצחו שם. החל באנדרטה ובמוזיאון - וכלה בלוח זכרון ליד ה-KDW ובאותן "אבני נגף" הנושאות שמות הנרצחים ליד בתיהם דאז.

      קל לאמר שהם עושים זאת עתה, לאחר שהאחראים לרצח הולכים אט אט לעולמם בשיבה טובה ומופלגת, אבל יש לזכור שמדינות אחרות שעסקו או עודדו רצח עם (טורקיה, למשל, שרצחה את הארמנים) עסוקות בהכחשתו, או מכחישות את חלקן בו (פולין, הולנד, צרפת).

      גרמניה לא התמודדה כיאות עם המנוולים שלה, אבל אף מדינה שאני מכיר לא התמודדה  כיאות עם מנווליה. עם זאת, גרמניה לפחות לוקחת אחריות על העבר שלה. 

        7/5/08 11:25:

      מרגש מאוד .

      הייתי בברלין בזמנו עם קבוצת אמנים,

      התארחנו אצל משפחות אנגלווליסטיות

      בעיירה ואנזה שליד ברלין.

      הצגנו תערוכה בואנזה ,

      לא הרחק מהמקום בו

      בארמון מרשים

      הוחלט על ה"פיתרון הסופי".

      היה מצמרר,וכואב.

      כוכב לפוסט הזה,

      ולך!

      שלך.שרה

       

        7/5/08 09:50:

       

      צטט: yossi melman 2008-05-01 12:45:30

       

      צטט: מותג אחד שיודע 2008-04-30 20:30:15

      כמה סימליות יש בביקור שלך בגרמניה. ביום השואה אתה נמצא בברלין בכנס הגרעין האיראני שמאיים להיות השואה הבאה.

      עומר

      תודה על תגובתך. אכן יש בכך סמליות אף שהכל קרה במקרה.

      מטרת הכנוס היא לעורר את דעת הקהל והסקטור העסקי בגרמניה שרק לחץ כלכלי על איראן ימנע מהם להצטייד בנשק גרעיני.

       

      מעניין איך יותר משישים שנה אחרי, כשעוד פעם יש איום של השמדה המונית על הרבה מאוד יהודים שנמצאים במקום אחד, שוב יש גרמנים בסיפור. הם אולי מקימים אנדרטאות יפות, אבל ממש מסרבים ללמוד.

        6/5/08 23:31:

       

      צטט: yuvalmeir 2008-05-04 15:54:01

      מר  מילמן היקר ,מה אתה מקשקש את השכל?  נכון אתה עיתונאי ומשkמים לך לפי השורה וכנראה גם למדת קצת פילוסופיה-          אבל מה אתה רוצה ?  

      -          כמו כןלם אתה יודע שאנו חיים בעידן הקפיטליסטי הפרקטי ושכל –אבל כל – מה שהאנשים עושים

      -          יש לו יעד תועלתי – פוסטמודרני. ואתה רץ לך ובוכה לך ומתרגש , שיהיה לך לבריאות אבל מה התועלת שלי כקורא מהחומר שלך ??

      -          תהיה בריא  תמשיך לרוץ תתפרנס בכבוד – אני עובר לספורט   שלום

      ועוד משהו  מר מאיר

      לא למדתי פילוסופיה.

       

        6/5/08 23:30:

       

      צטט: yuvalmeir 2008-05-04 15:54:01

      מר  מילמן היקר ,מה אתה מקשקש את השכל?  נכון אתה עיתונאי ומשkמים לך לפי השורה וכנראה גם למדת קצת פילוסופיה-          אבל מה אתה רוצה ?  

      -          כמו כןלם אתה יודע שאנו חיים בעידן הקפיטליסטי הפרקטי ושכל –אבל כל – מה שהאנשים עושים

      -          יש לו יעד תועלתי – פוסטמודרני. ואתה רץ לך ובוכה לך ומתרגש , שיהיה לך לבריאות אבל מה התועלת שלי כקורא מהחומר שלך ??

      -          תהיה בריא  תמשיך לרוץ תתפרנס בכבוד – אני עובר לספורט   שלום

      מר יובל מאיר הנכבד

      מי שמקשקש קשוקשים זה אתה.

      א. לא משלמים לי לפי השורה. אולי לך.

      ב. מי מכריח אותך לקרוא את הקשקושים שלי.

      ג. מה בכלל רצית להגיד בתגובה המבולבלת שלך?

      שיהיה לך חג עצמאות פסוטמודרניסטי שמח.

        6/5/08 23:27:

       

      צטט: d.r.bell 2008-05-03 20:27:49

       

      יוסי

      התלבטתי כיצד לבטא את תגובתי לפוסט. החלטתי שהמילה חשוב תתאים.

      לא יודע כיצד הרגשת מתחת לעור בעת הביקור. באשר לי, עד היום, וביקרתי הרבה פעמים בברלין, רובם במערבית  (לצורך עבודה), כל ביקור מלווה בהרגשת אי נוחות. דוד

      דוד

       

      הייתי שלוש פעמים בברלין. ב-88 ב-2002 וכעת. בכל ביקור בשרי נעשה חידודים חידודים ועורי עור ברווז.

      כל אימת שאני שומע אכטונג אני מצטמרר וכך גם למשמע שקשוק הרכבת.

      אולי דווקא בגלל זה החלטתי בההחלטה ספונטנית לעשות את מה שעשיתיץ

        4/5/08 15:54:
      מר  מילמן היקר ,מה אתה מקשקש את השכל?  נכון אתה עיתונאי ומשkמים לך לפי השורה וכנראה גם למדת קצת פילוסופיה-          אבל מה אתה רוצה ?  

      -          כמו כןלם אתה יודע שאנו חיים בעידן הקפיטליסטי הפרקטי ושכל –אבל כל – מה שהאנשים עושים

      -          יש לו יעד תועלתי – פוסטמודרני. ואתה רץ לך ובוכה לך ומתרגש , שיהיה לך לבריאות אבל מה התועלת שלי כקורא מהחומר שלך ??

      -          תהיה בריא  תמשיך לרוץ תתפרנס בכבוד – אני עובר לספורט   שלום
        3/5/08 20:27:

       

      יוסי

      התלבטתי כיצד לבטא את תגובתי לפוסט. החלטתי שהמילה חשוב תתאים.

      לא יודע כיצד הרגשת מתחת לעור בעת הביקור. באשר לי, עד היום, וביקרתי הרבה פעמים בברלין, רובם במערבית  (לצורך עבודה), כל ביקור מלווה בהרגשת אי נוחות. דוד

        3/5/08 09:34:

       

      צטט: טל... 2008-05-03 01:35:20

      הנר שעשה את דרכו בידיך והודות לרגליך הזריזות והמיומנות, מהקתדרלה אל האנדרטה.

      מרגש ואמיץ. תודה.

       

      טל 

      טל תודה.
        3/5/08 01:35:

      הנר שעשה את דרכו בידיך והודות לרגליך הזריזות והמיומנות, מהקתדרלה אל האנדרטה.

      מרגש ואמיץ. תודה.

       

      טל 

        2/5/08 15:05:

       

      צטט: מר רשתות 2008-05-01 16:30:45

      יש לי יחסים מורכבים ונמשכים עם גרמניה, דמוקרטיה אמיתית עם עבר רצחני.  ביקרתי בה בענייני עבודה הרבה פעמים.  

      בביקורי הראשון בברלין הקדשתי 5 ימים לחיפוש ההסטוריה והיהודים, ו5 ימים להווה המדהים של העיר.

      אחד הדברים שמלמד אותנו "הטופוגרפיה של הטרור" הוא כיצד תהליך הדה-נאציפיקציה היה מינימלי. כמעט כל שופטי "משפט העם" המשיכו לכהן כפקידי מדינה. אדנואר פחד יותר מקומוניסטים מאשר מנאצים, שמפלגתו היתה שזורה ברבים מהם.  שר המשפטים הנאצי שלו ידע כל העת היכן אייכמן. 

      גם האמריקאים לא ממש דחפו "טיהור שורות", כיוון שהיו זקוקים לארגונו של גנרל גהלן ודומיו.  

      אילן

      תודה על התיחסותך. אתה צודק בהערותיך על חולשת הדעת וקוצר הראות של מעצמות המערב בתהליך הדה נציפיקציה. ועדיין התערוכה היא מצמררת וזו הפעם שהנייה שאני במקר בה.

       

        2/5/08 15:03:

       

      צטט: אשררביבי 2008-05-01 22:54:54

      מינימליסטי ומכובד. כך זה צריך להיות.

      כל הכבוד (וכל המוסיף גורע).

      תודה אשר.

        2/5/08 15:02:

       

      צטט: יגאל שתיים 2008-05-01 15:52:18

      הרבה תודה. יש לנו ביוגרפיה דומה, מוזמן לבקר בפוסט ברלינאי על רציף 17.

      יגאל קראתי את הפוסט הברלינאי שלך והוא מאוד מרשים, מעניין ומרגש.

        2/5/08 15:00:

       

      צטט: יגאל שתיים 2008-05-01 15:52:18

      הרבה תודה. יש לנו ביוגרפיה דומה, מוזמן לבקר בפוסט ברלינאי על רציף 17.

      תודה לך יגאל על שטרחת לקרוא ולהתייחס.

        2/5/08 14:59:

       

      צטט: ליאת z 2008-05-01 14:09:23

       

      היום, יום השואה, אבא שלי, שהוא עצמו "משם", מהמלחמה ההיא - פליט, נודד, שורד - מסתובב בגרמניה עם חברנו הגרמני, תושב ברלין ו...כאילו כלום. כלום כי הכל נמחק ואיננו - אין ילדות, אין מלחמה, לא היה דבר, גם לא ילדות. מכמיר לב.

       

      האמת היא שביקורי האחרון בברלין הותיר אותי די מופתעת מרמת וכמות ההנחצה בעיר ומנוכחות הרוח היהודית בה.

      ליאת תודהעיל תגובתך.
        1/5/08 22:54:

      מינימליסטי ומכובד. כך זה צריך להיות.

      כל הכבוד (וכל המוסיף גורע).

        1/5/08 16:30:

      יש לי יחסים מורכבים ונמשכים עם גרמניה, דמוקרטיה אמיתית עם עבר רצחני.  ביקרתי בה בענייני עבודה הרבה פעמים.  

      בביקורי הראשון בברלין הקדשתי 5 ימים לחיפוש ההסטוריה והיהודים, ו5 ימים להווה המדהים של העיר.

      אחד הדברים שמלמד אותנו "הטופוגרפיה של הטרור" הוא כיצד תהליך הדה-נאציפיקציה היה מינימלי. כמעט כל שופטי "משפט העם" המשיכו לכהן כפקידי מדינה. אדנואר פחד יותר מקומוניסטים מאשר מנאצים, שמפלגתו היתה שזורה ברבים מהם.  שר המשפטים הנאצי שלו ידע כל העת היכן אייכמן. 

      גם האמריקאים לא ממש דחפו "טיהור שורות", כיוון שהיו זקוקים לארגונו של גנרל גהלן ודומיו.  

        1/5/08 15:52:
      הרבה תודה. יש לנו ביוגרפיה דומה, מוזמן לבקר בפוסט ברלינאי על רציף 17.
        1/5/08 14:09:

       

      היום, יום השואה, אבא שלי, שהוא עצמו "משם", מהמלחמה ההיא - פליט, נודד, שורד - מסתובב בגרמניה עם חברנו הגרמני, תושב ברלין ו...כאילו כלום. כלום כי הכל נמחק ואיננו - אין ילדות, אין מלחמה, לא היה דבר, גם לא ילדות. מכמיר לב.

       

      האמת היא שביקורי האחרון בברלין הותיר אותי די מופתעת מרמת וכמות ההנחצה בעיר ומנוכחות הרוח היהודית בה.

        1/5/08 13:00:

       

      צטט: אדם ראשון 2008-05-01 09:08:12

      הכן זיכרון עצוב..

      .ועוד יותר כואב,ומכעיס ,שיש בינינו ניצולים קשי יום  עם  60 שנות זיכרון.

      תודה אדם ראשון.

      זה שממשלות ישראל נוהגות בגסות רוח ובערלות לב כלפי הניצולים זה כבר ספור אחר ומכוער.

      הממשלות גם מנצלות את השואה לצרכים שלהן והזכרון לא ממש נוגע ללרוב הפוליטיקאים שלהם. הם רק משלמים מס שפתיים. כדי לתקן כל המצב, בעצם כל מצב, הצבור צריך למחות ולהתקומם.

        1/5/08 12:57:

       

      צטט: ring11 2008-05-01 10:33:56

      אין עליך יוסי, אחלה סיפור!

      תעשה חיים עם הסרקזות בברלין ותביא איזה שוקולד פעם אחת

      תודה עידן.

      סרכזות עם כף אגב.

      לגבי השוקולוד אני תמיד מביא רק שחבריך טורפים אותו לפני שאתה מגיע.

      אבל הפעם אני מביא לך אחד אישי.

        1/5/08 12:56:

       

      צטט: aschorr 2008-05-01 08:29:42

      מה היה אומר דבלין על השואה? אמרתי לכם? הזהרתי אותכם? או אפילו אני לא חשבתי על זוועה חייתית כזאת  שנמצאת בתוככם (בתוכנו?) ?

      את אלכסנדר פלאץ גילחו לחלוטין אחרי המלחמה

      אמיר

      תודה עלהתיחסותך.

      וואלה לא חשבתי מה היה דבלין אומר להם.

      את אלכסנדר פלאץ מנסים קצת לשחזר אבל מצד שני בונים בצדו שופינג סנטר שנקרא אלכסי כלומר שם נקבי כאילו רק נשים מיועדות לעשות קניות. תחי הבנליות של הקפטיליזם.

        1/5/08 12:53:

       

      צטט: 878 2008-05-01 01:19:25

      מרגש לקרוא את הבלוג שלך. סבא שלי, יעקב אברמוביץ, דיבר אתמול בעצרת ברעננה, גם הוא היה בגדוד הפרטיזנים של ביילסקי. אני גרה בלונדון ולצערי לא יכולתי להגיע, אבל התרגשתי למצוא את הכתבה שלך בהארץ הבוקר (גם סבי). ובדומה לך, יש לי כרטיס טיסה לברלין בשישי, אבל אחרי שצפיתי בתוכניות יום השואה, אני ברגשות מעורבים ולא בטוחה שרוצה להיות שם...אולי אסע כדי להדליק נר...רוץ יוסי רוץ.

      עידית אורני

      תודה על תגובתך. את צריכה להיות גאה ואנ י משוכנע שאת אכן גאה, בסבא שלך. ולגבי ברלין

      תסעי אליה גם תסעי. זו חובה. העיר נהדרת ולמרות המטענים שאנו נושאים והרגשות המעורבים שלנו, לא תצטער להיום כאן ולראות הכל. את כל השפע של תרבות והאדריכלות והאמנות וחיי היום וכמובן את מה שקרה כאן רק לפני שישים ושבעים שנים.

      בנוסף לכל האתרים שבוודאי תחשפי אלים אני ממליץ ללכת למוזיאון באוויר הפתוח שנקרא הטופוגרפיה של הטרור. התצוגה היא במקום שבו שכן מטה הגסטפו.

        1/5/08 12:46:

       

      צטט: שירונה 2008-04-30 23:26:36

       

      הצלחת לצייר בצורה רגישה סיטואציה קצת סוריאליסטית אבל יחד עם זאת מאוד מובנת.

       

      שיר

      תודה.

        1/5/08 12:45:

       

      צטט: מותג אחד שיודע 2008-04-30 20:30:15

      כמה סימליות יש בביקור שלך בגרמניה. ביום השואה אתה נמצא בברלין בכנס הגרעין האיראני שמאיים להיות השואה הבאה.

      עומר

      תודה על תגובתך. אכן יש בכך סמליות אף שהכל קרה במקרה.

      מטרת הכנוס היא לעורר את דעת הקהל והסקטור העסקי בגרמניה שרק לחץ כלכלי על איראן ימנע מהם להצטייד בנשק גרעיני.

       

        1/5/08 12:43:

       

      צטט: y2work 2008-04-30 20:27:24

      זכור לי שלפני כמה שנים הם סימנו בתים ברובע קרוייצברג בשלטים קטנים שמספרים על משפחות שפונו באותם בניינים במלחמת העולם השנייה. זה היה בברגמן שטראסה ובאדמירלשטראסה כשראיתי את זה.

       

      גם האנדרטה הענקית לשואה היא דבר מדהים. יפה שהגרמנים זוכרים ומזכירים לעצמם.

       

      וברלין היא לא סתם עירץ היא עיר עם אופי מאוד עמוק. ועבור יהודים יש לה משמעויות נוספות ונסתרות בהתמודדות איתה/מולה

      תודה על התיחסותך. אתה צוד' ואני מסכים עם מכל מילה שלך.

        1/5/08 10:33:

      אין עליך יוסי, אחלה סיפור!

      תעשה חיים עם הסרקזות בברלין ותביא איזה שוקולד פעם אחת

        1/5/08 09:08:

      הכן זיכרון עצוב..

      .ועוד יותר כואב,ומכעיס ,שיש בינינו ניצולים קשי יום  עם  60 שנות זיכרון.

        1/5/08 08:29:

      מה היה אומר דבלין על השואה? אמרתי לכם? הזהרתי אותכם? או אפילו אני לא חשבתי על זוועה חייתית כזאת  שנמצאת בתוככם (בתוכנו?) ?

      את אלכסנדר פלאץ גילחו לחלוטין אחרי המלחמה

        1/5/08 01:19:

      מרגש לקרוא את הבלוג שלך. סבא שלי, יעקב אברמוביץ, דיבר אתמול בעצרת ברעננה, גם הוא היה בגדוד הפרטיזנים של ביילסקי. אני גרה בלונדון ולצערי לא יכולתי להגיע, אבל התרגשתי למצוא את הכתבה שלך בהארץ הבוקר (גם סבי). ובדומה לך, יש לי כרטיס טיסה לברלין בשישי, אבל אחרי שצפיתי בתוכניות יום השואה, אני ברגשות מעורבים ולא בטוחה שרוצה להיות שם...אולי אסע כדי להדליק נר...רוץ יוסי רוץ.

        30/4/08 23:26:

       

      הצלחת לצייר בצורה רגישה סיטואציה קצת סוריאליסטית אבל יחד עם זאת מאוד מובנת.

       

        30/4/08 20:30:
      כמה סימליות יש בביקור שלך בגרמניה. ביום השואה אתה נמצא בברלין בכנס הגרעין האיראני שמאיים להיות השואה הבאה.
        30/4/08 20:27:

      זכור לי שלפני כמה שנים הם סימנו בתים ברובע קרוייצברג בשלטים קטנים שמספרים על משפחות שפונו באותם בניינים במלחמת העולם השנייה. זה היה בברגמן שטראסה ובאדמירלשטראסה כשראיתי את זה.

       

      גם האנדרטה הענקית לשואה היא דבר מדהים. יפה שהגרמנים זוכרים ומזכירים לעצמם.

       

      וברלין היא לא סתם עירץ היא עיר עם אופי מאוד עמוק. ועבור יהודים יש לה משמעויות נוספות ונסתרות בהתמודדות איתה/מולה

      ארכיון

      פרופיל

      yossi melman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין