אני זוכרת לא מעט שנים שהרבה דובר על יום השואה שיילך וישכח, שלא יהיה מי שיספר ושהנוער לא ירצה להקשיב. מה שאני חווה זה משנה לשנה הכל נהיה ע וצמתי יותר, כולם מגלים עניין רב ,הרבה יותר, הסרטים , הספרים, השיחות, הטכסים,המלחמה למען הניצולים. כל הזכרון וההלם הולכים ונהיים חזקים הרבה יותר.כאילו לקח לנו שנים להבין באמת מה קרה, והרי אי אפשר בכלל להבין את מה שהיה שם. אבל החוויה שכולנו לא שוכחים בכלל ודנים וכותבים ומרגישים ומזדהים וכואבים עד כלות..... אם אפשר לומר, מחממת את הלב שלא כל כך נוראים אנחנו. |