האנשים הם מוכווני תוצאה...

איפה הוא היה בשואה?

זאת בטח שאלה חשובה,

וחייבת להיות לה תשובה.

הרי, אם יש אלוהים,

שם - בשמים הגבוהים.

מלמעלה צופה ומשגיח

וכדי להציל הוא מגיח.

את העם הנבחר הוא יצר

ויודע להצילו מכל מיצר

אז למה? איפה היית?

אולי ישנת? - תגיד שטעית!

כך הולך ומסובב האיש ברחוב,

המרגיש כמו בעל החוב.

הופך את עצמו לבורא,

ושופט את כל מה שקורה.

כן, אני האיש הקטן,

אך מגרוני מדבר ה..שטן.

- אותו כח המרחיק ומשטין,

את הכל הוא מפריד ומקטין.

גם את אלוהים הוא שופט,

על שלא ביצע מופת.

כי אני המחליט והמנווט,

ואם לא ... אז אני שובת.

שוצף וקוצף וקצת מקלל,

ו...יותר אני לא מתפלל.

ומתוכי אז לחישה חרישית

מזכירה לי את הבחירה החופשית.

ושחלק מהחיים זה הרעיון,

שהחיים הם בעצם נסיון -

וזה מגוחך עד די אווילי 

לחשוב שהמציאות עובדת בשבילי.

לי רק נשארת הבחירה,

להביט בכל מה שקרה.

ולהבין שאין כאן איזה 'ברוׁך',

אלא בעצם מהלך ארוך -

תהליך ששייך לכולם,

ובו הולך ונבנה העולם.

ויש כאן עם שתפקידו חשוב,

שההוויה קוראת לו לשוב -

לשוב לעצמו כקולקטיב

שיידע עם העולם להיטיב.

המאורעות הגדולים והקשים,

הם לא להבנתם של אנשים.

חובתנו הייתה ונשארה

להבחין בין הטוב והרע.

והמשימה המאוד אישית,

היא השימוש בבחירה החופשית.

לבחור באמונה בחיים,

שהם הקשר שלנו לאלוהים.

(נכתב כגובה לפוסט של 'רוקם' - http://cafe.themarker.com/view.php?t=411296)