הזמן,

אתמול בערב.

טיפונת לפני שקיעת השמש.

המקום - חדר ההמתנה של הוטרינר במחוז מגורי (ממש במחוז.. נסיעה של כעשרים דקות).

הנוכחים -

כלב צעצוע נשכני שסובל מעצירות בגלל חוכמת בעליו שנתנו לו עצמות (כשזה לא התפריט הרגיל שלו), ארנב הזוי, לאברדורית חמודה עם סטרידו מטריד, וקירה שלי. שקטה וממתינה לתורה.

לאט לאט התרוקן החדר.

הארנב קיבל תרופה, הסטרידו - יחזור בעוד יומיים-שלושה, כלב הצעצוע הנשכני והלא ידידותי הורדם לקראת חוקן מתקן, ובעליו יצא לעשן.

נקראנו לתוך חדר הטיפולים, והתבקשנו להמתין טיפונת - עד שהרופא ייתפנה ממעשיו עם הכלב.

אז גם הפכתי לאסיסטנטית לוטרינר לשעה וחצי, היות ושלו בחופש.

נהניתי מכל רגע.

כו-לה פתחתי וסגרתי את הברז שמחובר לצינור שפתח לכלב הצעצוע הנשכני את הסתימה במעיים.

אבל עשיתי משו פרודוקטיבי.

ובינתיים, קירה בחדר השני - עדיין בתוך המנשא המוגן שלה. מכורבלת בפינה. על המגבת שלה.

כלב הצעצוע פונה ונוקה, והרופא הטוב התפנה לשמוע מה קורה עם קירה שלי.

אז סיפרתי לו שהיא פשוט באה לספר לי שהיא לא בסדר.

את החום - היא לא נתנה לי למדוד לה.

כשניסיתי למשש ולהרגיש אותה - הגיבה בכאב.

אז הוא ניסה למדוד לה חום (רקטלי) -

ואז חטפתי ביס.

והיא ברחה אל המרחב המוגן שלה - בתוך המנשא.

אז הוא טישטש אותה, וברגע שהיתה רדומה כבר יכולנו לבדוק אותה ממש.

והיה לה חום

ואז בבדיקת מישוש - הוא מישש את האיברים הפנימיים שלה - התברר שהשלפוחית שלה מלאה מדי.

ומבלי להלאות בעוד פרטים טכניים וגראפיים -

היא על אנטיביוטיקה.

דלקת בדרכי השתן.

אבל היא כבר לא מיללת בכאב,

וכבר חזרה לקרקר (כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר.. אני אעלה פעם הקלטה שלה מקרקרת)

וזה סימן טוב,

והיא תהיה בסדר.