לא מזמן קיבלתי לינק ממוריה לוי [KNOWLEDGEROM] לאתר IBM המלמד על הטמעה מוצלחת של בלוגים RSS , WIKI ורשת חברתית מסוג FACEBOOK בתוך הארגון.

ההטמעה הכל כך מוצלחת בתוך ארגון כזה גדול מלמדת על 2 דברים חשובים ובסייסיים.

1. עולם ניהול הידע בהגדרתו המודרנית הולך ונעלם. ניהול אינו אינו מתחיל מלמעלה, אינו נשלט על ידי מדדים הניתנים על ידי מנהלים, אינו מתייחס לפעילויות ארגוניות המוכתבות מלמעלה, ואינו מתמקד בשיפור יכולות שנקבעו על ידי הדרקטוריון וההנהלה.

ניהול ידע מבוצע על ידי העובדים, למטרת קידום היכולות שלהם, האינטרנסים שלהם. ניהול ידע מצריך ביזור של החלטות וקביעת דרכי פעולה לעובד עצמו. ניהול ידע מצריך משאבי זמן על ידי העובד, אך לא כדי לבזבז זמן, אלא דווקא כדי ליצור את הקשרים והרשתות הרלוונטיות על ידי העובדים ובינם לבין עצמם.

ניהול ידע נתמך על ידי מנהלים, על ידי טכנולוגיות דייגטאליות מסוג רשתות ארגוניות, אך אינו נתמך על ידי אפליקציות ERP למינהן שתפקידן לתעל ולשלוט על המידע ואיכותו [אפליקציות אלו חשובות ביותר, מאפשרות סינכרון ואינטגרציה, אך לא שיתןף ידע].

2. צריך הרבה אמונה, אך בסופו של דבר גם לאחר "איבוד" השליטה על ידי מנהלים, מוצאים את הגביע הקדוש דווקא בתהליכי העבודה המבוצעים בצורה חופשית יותר.

שימו לב בסוף המאמר על IBM. הם מדווחים על עלייה דרמטית של האמון והאתיקה הארגונית דווקא לאחר פתיחת הרשת החברתית הארגונית בתצורת FACEBOOK. עובדים נטשו את הרשת החיצונית ונשארו ברשת הפנימית. וברשת הפנימית לא הכל היה עבודה, אך כל אינטראקציה קידמה את היכולת לבצע עובדה ביחד.

נדמה לי שמאמר זה הינו מכונן בעולם ניהול הידע. הוא מראה שפרויקט ניהול ידע אינו מנוהל על ידי אף אחד באופן ספציפי, אלא שלאחר מתן הלגיטימציה והכילים, פרויקט ניהול ידע מנתהל על ידי כולם ביחד.

תודה למוריה.