פגישה שניה: יום חמישי בחמש יונתן צלצל אלי ביום רביעי וספר לי שמצבו לא כלכך טוב, והוא נאלץ להתאשפז בבית החולים כדי לנקז את הצטברות הנוזלים בריאות, מה שאמור להקל עליו את הנשימה והשיעולים הטורדניים. קבענו שהוא יתקשר אלי כשיצא מהטיפול. בערך בארבע הוא התקשר וקולו היה צלול יותר, ונראה שרווח לו מאוד. קבענו אצלו בבית בחמש. כשהגעתי הוא היה שרוע בחוסר כוחות על הכורסא הענקית מול החלון. שאלתי אותו אם הצליח לצייר מנדלה, הוא הסתכל אלי בחיוך קטן של גאווה ואמר שכן. התבוננתי במנדלה הצבעונית והיפה שהוציא תחת ידיו ושבחתי אותו על מעשה ידיו. שאלתי את יונתן אם בא לו להמשיך וללמוד והוא ענה בחיוב. לא היה לו בכלל כוח לדבר, ושמחתי שיש לנו פעילות ללא מילים. הדגמתי לו איך מציירים בצבעי מים. מערבבים את הצבעים בפלטה, בודקים את הגוון על נייר ורק אחר כך מציירים שכבה אחרי שכבה בסבלנות. יונתן הביט בי בסקרנות, אחר כך הוא צייר מנדלה עדינה בצבעי מים. הוא היה מחויך מרוכז, עבד בשקט ונינוחות , על פניו חיוך ומידי פעם זכה לתשואות הקהל שזה אני.. כעבור זמן קצר הוא התעייף, ובקש שלפעם הבאה אקנה לו עפרונות הנמסים במים ובלוק נייר קטן. שנינו התבוננו יחד ביצירה המקסימה שהוא יצר והחזקנו ידיים. אחר כך התבוננתי לו בעיניים ושדרתי לו שירגיש בטוח, שאני נמצא איתו. יונתן קלט את השדר והודה לי כמה פעמים, אמרתי לו שאני זה שצריך להודות לו.
דרך הפגישות עם יונתן הבנתי משהו מאוד חשוב על החיים. בני האדם משתתפים במחזה ענקי, ובתוך המשחק הזה יש תפקידים לכל אחד. במחזה שלנו יונתן בתפקיד החולה, ואני בתפקיד הבריא שבא לבקר אותו, ומאוד יכול להיות שבגלגולים אחרים היינו בתפקידים הפוכים. ובכלל גם אם לא חושבים על גלגולים עלי לזכור שבתוך המשחק הזה יש בני אנוש בתפקידים ממש לא קלים, ואנחנו אמורים לדאוג אחד לשני כדי לנסות להקל קצת.
פגישה שלישית: יום חמישי אחת וחצי. כשהגעתי ליונתן הוא נראה תשוש מאוד וצבע העור שלו היה הרבה יותר צהוב מהפגישה הקודמת. הבנתי שהמצב הבריאותי שלו מדרדר. הוא ממש שמח שהגעתי, ואני מזגתי לי שתייה קלה בכוס והרגשתי בבית כמו שהוא בקש במשפט ההיכרות הראשון שלנו. התיישבתי על כיסא מולו ויונתן ישב כהרגלו על הכורסא. הוא מיד החל לדבר. הוא ספר על הייאוש שאחז בו, על ההידרדרות במצב, על הכאבים שאינם פוסקים, ועל קשיי הנשימה. נראה שהוא עובר מסכת חדשה של כאבים המתפשטים לאזור הכתף. יונתן דיבר בשקט ובהשלמה על סיום חייו. בקשתו היחידה היא שלא יאריכו את סבלו כשיגיע למצב סופני. שוחחנו על הנושא של הארכת חיים בניגוד לרצון החולה. יונתן חתם אצל עורך דין מבעוד מועד על מכתב בקשה שלא יאריכו את חייו. הבעתי את הערכה העמוקה שאני חש כלפיו על היכולת שלו להיות כל כך מדויק ומפוקח. הוא הזכיר את מוטה גור שהתאבד לאחר שנודע לו על מחלתו.
בשיחה הייתה אוירה של יאללה בוא נגמור עם זה. האמת שממש לא ידעתי מה להגיד... מצאתי את עצמי רק מקשיב לכל מילה שיוצאת מפיו. שאלתי אותו במה אני יכול לעזור לו, הוא ענה בכלום, ששום דבר כבר לא מעניין אותו, אין לו התלהבות מכלום. שום דבר אינו יכול לעשות בשלווה, אינו יכול להתרחץ לבד, לא ללכת, לא לאכול, לא לנשום ולאט לאט מאבד את טעם החיים. אחרי שנרגע קצת שאלתי את יונתן מה היה רוצה לעשות. יונתן ענה שהוא רוצה לחזור לבקר בקנדה. המקום הכי שקט והכי מדהים שהכיר. תוך כדי שספר לי על הטיול לקנדה הרגשתי שכוח החיים חוזר אליו בהדרגה. אחר כך חזרנו לצייר ולמדתי אותו איך להגיע לגוונים יפים בצבעי מים. שיבחתי אותו בהתלהבות על התפיסה המהירה שלו והוא חייך בהנאה. נראה היה שכאבי המחלה קצת נשכחו ממנו. לא דיברנו ישירות על המוות. אבל הרגשתי שהוא משלים עם מצבו ואולי מייחל כבר שיגיע. הפעם הוא צייר את מרכז המדלה בצבע שחור, כאילו אומר בלי מילים שהוא יודע שהמוות מתקרב.
בסיום הפגישה שוב אחזתי בידיו באינטימיות. שמחתי שהוא יכול לשאוב בנוכחותי עוד כמה רגעים של שמחת חיים.
|