מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
מי הזיז את הלב שלי?
| איחרתי להצגת היחיד של איל מסד "מי הזיז את השרפרף שלי" . לא הצלחתי למצוא את הדרך לאולם בכיסא הגלגלים. בדיעבד, לא היתה דרך מתאימה וסמלית יותר להיכנס להצגה. שהרי אני יושבת בכיסא בשל מחלת הטרשת הנפוצה, מחלה בה המחזה עוסק ברובו. גם שמו, מלבד הקריצה למחזות אחרים ("מי הזיז את הגבינה שלי?"), מבטא טרוניה של אדם המתמודד עם בעיות שמירה על שווי משקל וקשיים בהסתגלות לתנאי מרחב משתנים - הבעיות ה"קלאסיות" של חולי הטרשת נפוצה.
למי שאינו יודע, טרשת נפוצה היא מחלה של מערכת העצבים המרכזית, שנובעת מ'טירוף זמני' של מערכת החיסון. זו מזהה את מערכת העצבים כאויב ותוקפת אותה, כשהיא מסבה לה נזק בדרגות שונות של חומרה. קיים מרכיב גנטי במחלה, ובחודשים האחרונים הצליחה הקהילה המדעית לבודד במסגרת חקר הגנום האנושי כרומוזום שתורם לסבירות הופעת המחלה.
לא, לא מתים מטרשת נפוצה. ולא, המחלה אינה פוגעת בחוש ההומור או בכריזמה, כפי שהופעתו של איל מסד מעידה בבירור. הוא מוכשר, הוא מצחיק, הוא אינטליגנטי מאוד וישיר עד כאב. "סוחף את הקהל למקום בו החשיפה הרגשית הופכת לרגע של אמת". מסד
הוא לא רק בריא. הוא קוסם מסד, גבר נאה בן 40, למד תיאטרון באוניברסיטת תל-אביב ולאחר שעבד כשחקן במשך כמה שנים עבר לתחום המחשבים. לעבוד הוא הפסיק כשחלה. "בקיצור, עכשיו אני רק מחפש איך אני מבריא", הוא אומר בהצגה. "תשאלו אותי מה העבודה שלך? אני מחפש להבריא מטרשת נפוצה".
ההצגה כולה מבוססת על מונולוג שהוא נושא. מסד מדבר אל הצופים באולם ואיתם על המחלה, על החיים בצילה, על 'תרופות הפלא' הקיימות בשוק שרבות מהן הוא מונה, החל בפתרונות הרפואיים המנסים לתת מענה חלקי  מודעה  למחלה חשוכת מרפא וכלה בחשיבה חיובית, ועל השינויים העוברים על יחסיו עם הקרובים לו. כל זה ברוח שובת לב של אירוניה והומור עצמי.
בחלק שהחמצתי מסד עולה לבמה בעזרת קב, מתיישב בכיסא הניצב שם ומשחרר אנחת רווחה. "טוב שיש כאן כיסא", הוא אומר וצונח אליו. מכאן והלאה רוח הכנות מלווה את ההתרחשויות על הבמה. "תיאטרון הוא לא כיתה טיפולית", אמר פעם מסד עצמו לאחד המרצים שלו בחוג לתיאטרון, אך נדמה לי שההצגה עצמה מוחקת את ההגדרות הללו. היא 'טיפולית' כמו כל אמנות הראויה לשמה. הרי מהמקום הזה, מהצורך לחוות דבר מה יחד תוך כדי ההתרחשות על הבמה, נוצר התיאטרון. אלה שורשיו העתיקים, המסתוריים והקסומים.
מסד מצליח לסחוף את הצופים שלו לאותו מקום מלא קסם, מקום בו החשיפה הרגשית הופכת לרגע של אמת, מקום בו מתרחש שינוי פנימי עמוק. על עומק השינוי יעידו תגובותיהם של הצופים ומבקרי ההצגה המופיעות באתר ההצגה. בלי לכוון לכך במודע, ההצגה פועלת - עליו ועלינו - כקסם. בתהליך אלכימי מופלא, המפגש עם הכנות והכישרון שלו עושים בדיוק את מה שהרפואה המודרנית טוענת שהינו בלתי אפשרי: באותו רגע הוא לא רק בריא. הוא הרבה יותר מזה. הוא קוסם.
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
נ.ב. חיבוק.
יום יפה.
פרחי-שדה.
אהבה.
חיוך.
נשיקה קטנה.
שמיים כחולים.
ענני ברכה.
כרטיסי ברכה.
אני חייבת ללכת לקנות מתנה לבת שלי,
יש לה מחר יומולדת.
תודה על הקריאה המעמיקה והבעת התקווה האוהדת!
זה נכון בשני הכיוונים.
אמנות היא טיפולית, וטיפול הוא אמנות.
לכן, אני מניחה, לא מעט מטפלים מגיעים, הן לעיסוק באמנות והן לעיסוק בטיפול, מתוך קושי או חולי שלהם עצמם.
אמנות שלא מגיעה מה"קישקעס", שלא מניעה את אמות הסיפים בתוכנו- לא טובה, או לחילופין אינה אמיתית.
מצטרפת לתפילה של קודמיי לגבי הצורך שהממסד יגיע סוף סוף להבנה שהקצאת תקציבים לנכים וחולים היא הכרחית.
ביתיה.
מסכימה עם כל מילה!
המון תודה על דברי העידוד!
הלוואי והצגות כאלה, היו פורצות מעבר ל"קהל היעד" והיו נכנסות לליבם של עסקננו
הקובעים כיצד ייראו חייהם של הנכים.
אומנות היא תמיד טיפולית, אך היא כזאת במיטבה, כשהעושים במלאכה מתעלמים מהמשוואה הזאת של אומנות=טיפול. זה, מגיע אחר-כך.
אתם גיבורים,
כל יום אתם מנצחים.....
תודה!
רק בריאות והרבה.