מוצ"ש, כמעט חצות. כוננות הפס"ד (הפרות סדר) במאה שערים, החרדים מוחים על קיום מצעד הגאווה האמור להתקיים בסוף השבוע. אני, ביחד עם שאר חניכי המחלקה מבית הספר לשוטרים ממוקמים לאורך כל הרחוב. חבושים קסדות מגן , לבושים בשכפ"צים ומצוידים באלות. החרדים משחקים איתנו בחתול ועכבר, מציתים פחי אשפה ברחובות היוצאים מהציר הראשי ומסיעים אותן בוערות לכיוון הציר, רודפים, בורחים וחוזר חלילה. נראה לי שהם נהנים מעצם המשחק ופחות חשובה להם המחאה.
מכשיר הפלאפון רוטט לי בחגורה, "כן, תגיע לבר-אילן פינת משהו.. אתה מקבל כוח תיגבור לגזרתך... "אוקיי, בדרך.. שלושת השוטרים שאיתי מתחילים לצעוד לפינת הרחוב ומרחוק אני מבחין באוטובוס. מגיעים, "אוי ויי, אוטובוס מלא בשוטרות חובה, ילדות מפוחדות ממש."תקשיב, אתה מפצל את הכוח שלך, כל שני שוטרי קבע לוקחים ארבע שוטרות חובה ותהיו חוליות של שישה... תחזרו לאותו מיקום ולאותה המשימה. "עד מתי? אני שואל. "עד שיבוא המשיח, או עד שיימאס להם. מה שיבוא קודם הוא עונה לי. "יופי, עכשיו נרגעתי...
חוזרים לפינת הרחוב וכשמגיעים אני מבחין בצפרדע אשפה ענקית בוערת, הריח מדהים. עשן שחור מיתמר לו אל על. ארבעת השוטרות מסתדרות בטור ואני מבין שבעצם הן פשוט מתחבאות אחת אחרי השניה. ובצדק. זה די מפחיד. רחוב חשוך, קר, מנוכר, עשן, צעקות ואבנים המתעופפות משום מקום ובלי שום התראה קודמת.
מגיעים לפינת הרחוב "שלנו" ומתמקמים, אני מתדרך " טוב, תקשיבו. מה שקורה הוא כך, הם מוחים על חילול הקודש, תפקידנו למנוע חסימת הציר לתנועה. בכל מקרה אף אחד לא מתנתק מהכוח, לא רצים ולא רודפים לבד.... וכמובן שלא נכנסים לויכוחים. השוטרות מהנהנות בפחד, הקסדות הענקיות שלראשן לא מוסיפות למחזה., השכפ"צים הגדולים ממידותיהן משבשים את הכל ו...האמת, גם אני מפחד. אחריות. הלא נודע. מפחיד. לא יודע למה לדאוג קודם, לשוטרות או למשימה.
לפתע, מתוך החושך מופיע עבדקן, גבר מבוגר בסביבות גיל 60 , לבוש שחורים, חליפה שחורה ארוכה, חבוש בכובע המעיד על מעמדו בקהילה., זקן ארוך. ניגש ועוצר לידנו. "או או, אני מריח צרות .. אני לוחש לחבר'ה. "שולם עליכעעעעעעם.. הוא פולט מתחת לשפמו. "מה שלומכם א-שיינער שוטרים יהודים? (שוטרים יהודים יפים) "ברוך ה'... אני עונה מבלי משים לתגובה שבאה בלי מחשבה. "לא קר לכם...? הוא שואל. "קר, מאוד קר. אני עונה. ושם לב שכל החבר'ה שלי מסודרים מאחורי בטור מסתתרים אחד אחרי השני ומציצים בתימהון על העבדקן שמעיז לשוחח עם השוטרים. "נו, וספל תה יעזור..? "יעזור... אני עונה. "שייבס אוחים גם יוחד.... (שבת אחים גם יחד ) הוא אומר בקול עמוק.האיש מרים את עיניו לכיוון הבניין הסמוך וצועק "מויישהההההההה.... תריס המרפסת נפתח, וראש מציץ מתוך המרפסת החשוכה. תכין קומקום תה וקצת לייקח (עוגה מקובלת בקרב המגזר)
העבדקן פולט ביידיש."אידין (יהודים), אנחנו לא הולכים להתווכח על המחאה... הוא אומר בקול נחוש. כולנו יהודים. "ברור, לא מתווכחים אני עונה. "תגידו, עד מתי תהיו כאן? הוא שואל. תוך כדי השיחה המתפתחת מתחילים להתאסף אנשים חרדים מסביבנו. תופעה ידועה בקרב המגזר. שני אנשים נעמדים לשוחח ברחוב ותוך דקות חצי רחוב מעורב בשיחה. "עד שיהיה שקט, או עד שיבוא הגואל אני עונה. "בעזרס ה' הוא יבוא. הוא עונה לי בעברית יידישאית כבדה.
תוך מספר דקות מגיע בחור צעיר, בידיו מגש שעליו כוסות תה מהביל. וצלחת עם ריבועי עוגת טורט פשוטה."טוב אידין, העבדקן אומר. אם תהיו כאן עד שעבס הבאה אתם באים אלי לצ'ולנט וקיגל. "תאכלו כמו יהודים, שבעססס...... "אני מקווה שעד שבת יבוא המשיח, או יבוא השכל בראשי האנשים כאן... אני עונה. "בעזרת השם.... הוא עונה . "תבואו בשבת, נאכל ארוחה יהודית , נשיר קצת זמירות שבת ונאמר קצת דברי תורה... אני מחליט להפתיע. "רב איד, זוג מיר א-וורט.... (רבי יהודי, תגיד הברקה, דבר תורה קצר) אני פונה אליו ביידיש מדוברת, זכר לילדותי הרחוקה. האיש פוער את עיניו, התדהמה בולטת ורחש נשמע במעגל ההולך וגדל של האנשים, אני מבחין גם בתדהמה בקרב חבריי השוטרים, "מאיפה ה"פרענק פארך" (אדם בעל חזות של עדות המזרח) הזה יודע אידיש... בוודאי תוהים כולם. "טוב, קודם תשתו ותאכלו ואח"כ נמשיך, הוא אומר. אני מניח כף יד על הראש ואז שם לב שיש לי קסדה ופולט "בוריך אתה ה' אלוקינו מיילך העויילם בויירא מיניי מזויינס... האיש פוער את עיניו , ברכה בהברה אשכנזית יידישאית. לוגמים את התה החם שבאמת מעורר פלאים בלילה הירושלמי הקר. והאיש שואל. "זוג מיר (תגיד לי) מאיפה היידיש? יש לך יסויידוס? (יסודות). "יש יסודות.. בעבר הייתי דתי חרדי. ובגיל צעיר נטשתי... "ומי המשפוחע שלך ? הוא שואל. **** אני עונה. מרחוב ערבי נחל... "נו, א-שיינער משפוחה (משפחה יפה) הוא עונה.
"אויי ויי זמיר... תינוק שנשבה (תינוק שנפל בשבי) הוא פולט. ומתחיל לומר דבר תורה קצר. האיש מדבר בבליל של אידיש, עברית, אנגלית וקצת ג'יבריש שמובן רק למי שבא מ"שם". האיש מדבר ואני מתרגם. ולאט לאט מתאסף לו קהל גדול ורב. ואז אני שם לב שנהיה שקט בשכונה. האבנים פסקו מלהתעופף, אין חסימת כביש ובכלל שקט. הפלאפון רוטט בחגורה. "תגיד, מה קורה אצלכם. יש בעיות? שואל הקצין. "למה ..? אני שואל.. "לא ממש מבין אבל מהתצפית מזהים התקהלות אצלך בגיזרה. "לא זה בסדר, אנחנו בעיצומו של שיעור תורה אני עונה. "שיעור מה? הקצין שואל.. "שיעור תורה..... "תגיד לי, נדפקה לך הקופסה? (הראש, בעגה המשטרתית) הוא שואל. "כן, ביום שהתגייסתי למשטרה. אני עונה. "אוקיי, אני מגיע .... "בוא, מעניין כאן..... "הקצין מגיע בצעדים מהירים, נכנס למרכז המעגל הגדול ופוער עיניים בתמהון. העבדקן לוחץ את ידו ואומר "א-שיינער קצין (קצין יפה) .. "אשיינער איד.. (יהודי יפה) אנחנו מדברים קצת דיבריי תויירה.. "להתפזר כולכם הקצין פולט. "למה? אני שואל, כך נשמר השקט, יוצרים קשרים חיוביים. עזוב, העניין בשליטה, אני עונה לו. "תהנו, העיקר שיהיה שקט. ואתה.... ומהערב אתה מוכרז רב המחלקה, ואל תתווכח בכלל.... כך עברו להן מספר שעות שבהם נשמר השקט בשכונת מאה שערים. בסופו של דבר החבר'ה שלהם התעייפו קצת והשקט חזר לשכונה.
|