מקפלת ואוספת את כל הזיכרונות מכניסה לתוך תיבה שקופה אני נוצרת, את כל המאורעות שהלמו את לבי לאחרונה אורזת אותם בזה אחר זה מעיניית בהם ומציצה ונזכרת... מדי פעם מוחה דמעה אני מביטה בהם בזה אחר זה ופה ושם גםמעלה חיוך שכזה אחד של התעתוע אחד של המשחק אחד של השקרים אחד של המרחק אחד של ייסורים ואחד חוזר אחריו זיכרון אחר זיכרון אני רק אז מבינה מה היה כבד עליי כל כך ועוד אחד של געגוע אינסופי ואחד של כמיהה אחד של אהבה שהרסה אותי.. אהבה שלא התממשה עד תומה אני אוצרת את כולם בזה אחר זה כל זיכרון הוא מיוחד בדרכו שלו, הכואבת או הטובה סוגרת את התיבה את המפתח אני משליכה היא כאן, ניצבת בפניי בחרתי אותה שקופה אני רואה אותם, הם שם... חלק נכבד מחיי אבל אף אחד וגם לא אני לא יוכל לפתוח אותה ולשחרר אותם בחזרה |