הילדות שלנו. יש אנשים שהיו מוכנים לשלם הון על מנת להשיבה.

תופסת, מחניים, מחבואים, כדורגל, כדורסל, קלאס, גומי, שבע אבנים, ושאר המשחקים שהיו בזמנו, כל אלה שייכים למרבה הצער לנחלת העבר הרחוק.

אשקר אם אומר שבא לי לחזור לשם. לא פשוט להיות ילד "בריא" בתוך חברה "נכה". אבל גם אין את מי להאשים. זהו טבעם של ילדים, להיות חדים, בוטים, מלגלגים, משפילים, ומותירים פצעים שרק הזמן יכול לרפא במידה והוא מוצא לנכון.

אני כן רוצה לחזור אל משחקי המחבואים. שם, במגרש ההוא, הרגשתי מלך העולם.

היינו שמונה. אין מצב שאעמוד לספור ראשון. אחרי הכל, יש יתרון בלהיות "בריא". ההוא שספר, נאלץ לספור עד אלף אבל בכפולות של עשר. ולאט, לאט לאט, על מנת שאספיק להתחבא.

די מהר חברו אלינו עוד ילדים, משכונות אחרות. לשחק מחבואים עם צולע היה הדבר החם. הרבה יותר חם מדאלאס, מנהרת הזמן וסטיב אוסטין.

ולמה ?

בשעה שהמסכן ההוא נאלץ לספור עד אלף, היינו עולים, מכינים פרוסות עם שוקולד, יורדים, מתחלפים בסנדוויצי'ים, וצוחקים על הטמבל ההוא שעדיין עומד עם פניו כלפי העמוד ונמצא מעט לאחר השבע מאות.

שבע מאות שישים, שבע מאוד שבעים, שבע מאות שמונים, שבע מאות תשעים, שמונה מאות.

אז מי הבן של זונה שאמר שנכות היא מילה גסה ?

רוצים לשחק ? סבבה לגמרי.

להלן כללי המשחק :

Pשטות - את עומדת ראשונה. בכפולות של עשר עד אלף עם מרווח של שלוש שניות.

nirit  - את אחראית על הסנדוויצ'ים. (עם "נוטלה" ולא "השחר").

h.d - תפקידך לשמור על הישבן שלי (אחרי התגובה שהשארתי אצל blue יצא לי שם של מתחנגל).

Blue - אתה אחראי ש- h.d לא תחפף בשמירה. על המצפון שלך.

קסם - את אחראית על טהרת כללי המשחק כמו גם להותיר אחרייך שובל של קסמים.

אור-ית - את אחראית על ערכת העזרה הראשונה.

איימי לי - יש לך אישור ממני לחלק כאפות למי שמפר את הסדר.

לבנה - הילד הפנימי שלך מעולם לא נראה מאושר יותר.

כל העומד מאחוריי, מלפניי, ומצדדיי - הוא העומד !!!

הפוסט נכתב בהשראת החיוך המתוק של היידי בת ההרים. מת על החיוך שלך יפה ש-את, על אחת כמה וכמה שיש בו שתיקה מבוישת.