כך עושות כולן-ביקורת-מוצרט-האופרה כך עושות כולן הנה האחרונה מבין שלוש אופרות בופה שמוצרט כתב .היא נכתבה ב1790. ההבדל בין אופרה בופה-היתולית,לא חשובה,לא רצינית לבין אופרה סריה-רצינית הוא שהרצינית צמחה על בסיס ההסטוריה של יוון ורומי והיללה את השליט שדאג לממלכה ולא לעצמו ומשפחתו. ההיתולית צמחה מתוך הקומדיה דל ארטה שהיתה תיאטרון נודד ומטרתו להצחיק.בתחילה הוצגו האופרות בופה בהפסקות שבאופרה הסריה. בשני הסוגים ישנה הפרדה בין הטרגדיות של האצולה לבין הקומדיה של האנשים הפשוטים מהמעמד הגבוה. ב"כך עושות כולן" איחד מוצרט שני אלמנטים אלו. בשלוש האופרות בופה שלו ישנה החלפת הזהות. כאן שני האוהבים מחליפים את זהותם לחיילים אלבניים והמשרתת לרופא ונוטריון. התוכן עוסק בשאלה האם הנשים נאמנות והמסקנה היא לא. המערכה הראשונה מקדמת את העלילה והשניה היא איך הנפש מתמודדת עם הדילמה ואנו עם עצמנו.המערכה השניה נמתחת יתר על המידה עד הסוף הטוב. דון אלפונסו-סטפנו דה פפו מתערב עם פרנדו-בריאן סטוקי וגוליילמו-פול ארמין אדלמן שהנשים בוגדניות והוא מציע להם לומר לאהובותיהם פיורדיליג'י-מירלה גרדינרו ודורבלה אחותה-לואיז קלינן, שנקראו לצבא ולאחר מכן להופיע בפניהן כאלבנים ולנסות לחזר איש באהובת רעהו. דספינה -המשרתת-אלאונורה צ'ילי משתפת פעולה עם דון אלפונסו . שני ה''אלבנים'' באים לביתן. בתחילה הן מסרבות לחיזורים אבל כאשר הם בולעים רעל שתי הנשים מטפלות בהם ודספינה המחופשת לרופא מרפאה אותם בעזרת מגנט.בסופו של דבר שתי האחיות מסכימות לחיזורים ומתמסרות אחת לאהוב של השניה כמובן מבלי שיודעות על הזהות האמיתית של האלבנים.כמו בתיאטרון, הנשים אינן מזהות את אהוביהן ולא מגלות את התרמית בתחילתה כי אחרת העלילה והאופרה אינן יכולות להמשיך. דון אלפונסו זוכה בהתערבות ומנחם את שני הבחורים כי כל הנשים הן שוות וכך עושות כולן. בחתונה של שני הזוגות-האלבנים עם האחיות- מגיעים לפתע שני הבחורים, רואים את המתרחש, רודפים אחרי האלבנים וחוזרים עם ביגדיהם בידם. האופרה מסתיימת בסולחה משותפת ושוכחים הכל. הביצוע של כל ששת הזמרים טוב מאוד.למרות שראיתי את האופרה עם ההרכב השני, הקולות יפים,נעימים לאוזן והביצוע טוב מאוד, אם כי נראה לי שקולה של צ'ילי קצת צעקני בטונים הגבוהים. התלבושות-סילביה איימונינו מהמאה ה 18 היו יפות ומגוונות. התזמורת-רשל"צ- תחת שרביטו של דן אטינגר שליוה גם את הרצ'טטיבים בפורטה פיאנו, היתה מעולה. לא כן שאר המרכיבים של האופרה ואתחיל בתאורה. פרט לתמונה אחת בתחילת האופרה בה נכנסות שתי הנשים בשמלות בצבע כחול דרך פתח שנפתח בקיר בצד שמאל והכל מואר בגוון כחול-תמונה שהיתה נהדרת,הכל היה חיור,חד גווני,משעמם.משום מה הבמה כמעט לכל אורך האופרה היתה חשוכה.ישבתי בשורה הראשונה ובקושי אפשר היה לראות את הפנים של הזמרים.אף זרקור כמעט לאורך כל האופרה הארוכה-אולי בהדרכת הבמאי- לא כוון אל הזמר והוא שר באור אפלולי אפור שלא השתנה בחוסר כל התחשבות ביושבי השורות האחרונות ביציע שלא ראות דבר. עד כדי כך הפריע דבר זה לקהל שתוך כדי השירה מישהו מהאולם צעק בקול רם "צריך אור על הבמה-תאירו את הבמה"אם היתי צריך לתת ציון לתאורן הציון היה צריך להיות 0. התפאורה-איטלו גרסי -קיר גבוה מפותל ומחולק בקוים קוים לאורכו ובסופו ספריה שמשום מה קצה הספריה נמשך עד השמיים ומעבר לגובה הקיר... תפאורה מנוכרת, חד גוונית, סטרילית, רוב הזמן בצבע אפור מקפיא ללא השראה דמיון או ענין. הבמה נשארה כמעט כל הזמן ריקה כאשר מפעם לפעם נפתח לסרוגין פתח צר בצד ימין ממנו הוצא שולחן ונדחף חזרה פנימה או פתח רחב בצד שמאל משם נכנס ההמון.לא נאה במיוחד לראות שלוש שעות -משך האופרה נטו, קיר לבן גבוה, בהתחשב בתאורה שלא עזרה להחיותו ולא היתה קיימת. הבימוי -מרקו גנדיני היה סטטי,ארכאי,לא מורגש.הגששים היו שואלים"היה..." התרגום של ישראל אובל היה מעולה כתמיד. התרשמתי במיוחד מחידוש מענין ויפה של אובל. הוא השתמש במילה "התרעלו"-על משקל התאבדו כשתרגם- הרעילו את עצמם. לראות או לא לראות:כן ולו רק בגלל המוסיקה והשירה. נכתב על ידי elybikoret , 18/5/2007 10:53 |