| זר בתוכי "למה ידיי אינן רועדות?" זועקת אריקה ביין (ג'ודי פוסטר) איפה שהוא במהלך הסרט, ארבע מלים שמבטאות את עלילת "האמיצה", שיצא בימים אלו למכירה על ידי 'הד ארצי'. ביין רק ביקשה לשאוף אויר עם ארוסה וכלבם בסנטרל פארק, כאשר באופן אקראי הם נתקלים בחבורה רצחנית שהחליטה לסיים להם את חלום ירח הדבש. מאותו רגע ביין הופכת להיות זרה בתוכה, ולאחר שהיא משתקמת וחוזרת לעבודה עולים וצפים בה, רעיונות נקמניים אנושיים. אט אט היא עוטה על עצמה את תפקיד גיבורת העל הלוחמנית, לוקחת את החוק לידיים והופכת להיות מה שהשוטרים בתחנת המשטרה בנהריה ניסו לעשות. פוסטר, בעלת הרזומה של הקורבן המתייסר שיוצא למסע כנגד כל הסיכויים ('הנאשמים' 1988 תפקיד עליו זכתה באוסקר), מוסיפה לעצמה נקודות בסרט הזה, בו היא הופכת לגיבורת על המענישה את ה"עשבים השוטים" של ניו יורק.מעגל ההתרחשות השני הוא מערכת היחסים המפרה בין פוסטר לבין טרנס הוורד, השוטר הרגיש המופקד על החקירה. בין השניים ישנה הבנה ברורה לגבי ההיררכיה, מי הקורבן ומי האשם. הסרט סונט בתפיסת העולם העכשוית ובעיקר בפוליטקלי קורקט המזהם, המסביר חדשות לבקרים כי לדמוניזציה יש רגשות וצריך להתחשב בה. העלילה לעיתים מתפרקת מנכסיה, בעיקר לקראת הסוף המפתיע של הסרט (בלי ספויילרים), אך השאלה ביחס לתודעת הצדק, מעפילה ומתנשאת מעל רגעים אלו. |