|
אני רומיו ואת ג'וליה מחזה בשלוש מערכות מאת : יוני אלפי מערכה שניה חדר האורחים הגדול, אליו יורדות מדרגות מהקומה השניה. שולחן מעוטר במרכז האולם, וכיסאות מעוצבים סביב לו. על אחד הכיסאות יושב דינו סלבטורה, על כיסא השני יושבת אמו של רומיו אסטיטינוס, ומאחוריה עומד רומיו אסטיטינוס, בכסא שלישי יושב ראש הכנסיה פרנצ'סקו -זקן מנומנם. נכנסת הגברת סלבינה, עם המשרתת שנושאת מגש עליו קנקן וכוסות. סלבינה נראת מחייכת אבל בידה אוחזת מטפחת מלמלה, וידיה נעות בעצבנות כשהיא מקמטת את המטפחת. אחרי חיוכים, היא נגשת לכיוון המדרגות ומביטה בעצבנות למעלה.
סלבינה : ג'וליה! ג'וליה יקירתי, אנא תרדי רומיו כאן!.
רומיו : אין צורך ! אין צורך להאיץ בה. אנא, גברת סלבטורה, אנחנו נמתין בסבלנות. ( הוא מנדנד בגופו השמן בעצבנות)
דינו סלבטורה : גברת אסטטינוס, אבקש את סליחתך, אבל הילדה קצת מפונקת.
סלבינה : ג'וליה! ג'וליה ! ( צעקה נשמעת מלמעלה, וג'וליה יוצאת ונעמדת בקצה המרפסת )
ג'וליה : שימעו נא בני ביתי, ומשפחת אסטטינוס. החלטתי ללכת למנזר להקדיש את חיי לאלוהים ! גופי ונפשי שייכים לכנסיה. בתולי לא שייכים לשום אדם, זהו חילול קודש! בגידה באלוהינו.
( ראש הכנסיה, מהנהן בראשו לדבריה, ומצטלב באדיקות )
דינו סלבטורה : מה הם דברי השטות הללו, ביתי. התעשתי, פן יבוא הקץ על משפחת סלבטורה.
סלבינה : ביתי!, ג'וליה היקרה . הנה רומיו בחור בן חיל, הביטי בו. (כולם מביטים ברומיו, שעומד מופתע ומתנדנד מרגל לרגל)
ג'וליה : אוי לי ואבוי לי ... מדוע אתם מרחיקים אותי מאהבתי לישו משיחנו. המוות מחכה לי!
רומיו : ג'וליה! מדוע את מונעת ממני את אהבתך? טבע העולם, מצווה עלינו להתחבר באהבה.
( ג'וליה מסובבת את ראשה ובוכה )
רומיו : וכי אין הענבל מתאים לפעמון ? וכי אינני מתאים לך ?
(יעקבס מופיע מאחורי גבה של ג'וליה ומתחיל לרדת במדרגות עם סיר לילה בידיו, הוא מרים ידו להסתיר את פיו ולוחש לג'וליה.)
יעקובס : את צודקת ! שמן, עד כדי סכנה.
דינו סלבטורה : מה אתה מלחש שם, משרת סורר, צא מכאן מהר.
(יעקובס יורד במהירות במדרגות, עובר ליד רומיו, וסוקר את רומיו במבט חצוף.)
דינו סלבטורה : האב פרצ'סקו, אנא, דבר עם הילדה והסבר לה מה חובתה
פרנצ'סקו : משפחת סלבטורו ומשפחת אסטטינוס המכובדים. ברשותכם, רק אומר שכבוד הוא לכנסיה לקבל את ג'וליה לשורותיה. אלוהים אוהב אותן תמימות וחסודות.
(דינו סלבטורה מזדקף על הכיסא, ומסמן לרנצ'סקו באמצעות תפיחה על הכיס.)
פרנצ'סקו : אנא רבותי, אני אעלה לדבר עם העלמה החסודה, ואקבל ממנה וידוי. תנו לי את השעה לבחון את ליבה, ואולי אשכנע אותה. ( הוא קם מכיסאו, כשדינו סלבטורה קם אף הוא לסייע לו. רומיו ודינו תומכים בפרנצ'סקו, עד המדרגות.. שם הוא דוחה את עזרתם ומטפס במדרגות )
דינו סלבטורה : שב רומיו שלי! תפוס את מקומו של פרנצ'סקו והתפלל שיצליח.
סלבינה : גברת אסטטינוס, תרצי תפוח ?
דינו סלבטורה : איפה המשרתת ? אישתי, תקראי למשרתת שתביא את המאפים.
(יעקובס מגיע עם מגש המאפים ביד אחת כשבידו השניה סיר הלילה המתנדנד. כשהוא מתקרב בזהירות, נופלת עוגיה ממש ליד השולחן. הוא מניח את הסיר לילה ומרים את העוגיה ומחזירה למגש. אח"כ מנגב את ידו במכנסיו ומניח את המגש על השולחן למבטיהם של האורחים.)
דינו סלבטורה : אנא איכלו ! ואתה משרת, התעופף מכאן. ( יעקובס הולך לכיוון המדרגות )
דינו סלבטורה : לא לשם טיפש. לך תמתין במטבח עד שנקרא לך.
(סלבינה לוקחת צלחת קטנה ומביטה בעוגיות.. מהססת קלות, בסוף בוחרת עוגיה, ומניחה אותה מול בעלה במהירות. )
רומיו : אנא גברת סלבינה שימי לי עוד אחת בצלחת, נראה כי המתח גורם לי עוויתות בבטני.
( זוהי כבר העוגיה הרביעית שזולל רומיו בעוד מבטו נעוץ במעלה המדרגות)
סלבינה : אתה ממש בעל תיאבון, קח עוד שתיים.
רומיו : תודה! אחת התכונות הטובות שירשתי מאבי המנוח, זה התיאבון הבריא.
(האורחים מכרסמים את העוגיות, ודינו סלבטורה נוגע בעוגיה, נוגס בה, ואז במבט משתאה מסתכל בה.)
דינו סלבטורה : רייח מוזר יש לעוגיה.
סלבינה : אכול יקירי, אכול. ראה את רומיו היקר והבריא.
דינו סלבטורה : תודה אישה, אולם ביתך ג'וליה, משחררת את כל מיצי העיכול מקיבתי הרגישה.
( הוא נוגס ומעלים את העוגיה. אחרי כמה שניות מופיע פרנצ'סקו ויורד במדרגות. דינו סלבטורה ורומיו באים לסייע לו לחזור למושבו )
פרנצ'סקו : אחחח... נערה אומללה,.
דינו סלבטורה : אבי הקדוש ! לא הצלחת ? מה היה? דבר!
פרנצ'סקו : אחח.. איזה אוצר היא תהיה לכנסיה.. שושן פורח בין קוצי הקדוש.
סלבינה : אוי לי, ואוי למשפחת סלבטורה. גם אתה נפלת, למילות הקדושה בשירה.
פרנצ'סקו : בקושי ! בקושי עמדתי מול הלהט הקדוש. אצטרך שנה לפחות כדי לנסות ולשכנע אותה להתחתן.
רומיו : אתה בטוח ששנה תספיק?
פרנצ'סקו : אולי שתיים.
דינו סלבטורה : איזה אסון. איך נפלנו לתהום זאת? פרנצסקוס, עליך לסייע לנו, ולא משפחתנו תחרב.
רומיו : אוי לי, וכי אשאר בבתולי עד קץ הימים ?
פרנצ'סקו : לא נורא רומיו, שלוש שנים תחלופנה במהירות.
רומיו : אבל אמרת שנתיים.
פרנצ'סקו : במקרה טוב, שלוש. היא בעלת אמונה חזקה מאוד.
(דינו סלבטורה אוחז בביטנו)
דינו סלבטורה : אני חושב שזאת העוגיה.
סלבינה : לא ! אלה מיצי הקיבה שלך.
מערכה שלישית
חדר השינה של ג'וליה. מיטה גדולה עומדת בצד וממול חלון למרפסת עליה נשענת ג'וליה. נקישה בדלת, וגוליה מתקרבת בזהירות לדלת.
ג'וליה: מיהו זה?
( נשמע קול האומר - אני, יעקובס, וג'וליה פותחת את הדלת ויעקובס נכנס)
ג'וליה : איזה שמחה.. וכי כולם כבר ישנים?
יעקובס : ישנים, ונוחרים.
ג'וליה : אני שמחה שהגעת, רק עתה סיימתי לכתוב פוסטיכוס חדש. רוצה לשמוע ?
יעקובס : בוודאי. הרי אני לא ישן בלילות בחושבי על הפוסטיכוס שלך.
ג'וליה : הנה הוא ! אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע ? אני לא חושבת שהוא כל כך מוצלח.
יעקובס : אין סיכוי שגאון כמוך, יוציא משהו ממוצע. אל תעני אותי. קיראי לי את הפוסטיכוס שלך.
ג'וליה : נשב כאן.
יעקובס : לא נשב כאן ( ולוקח את ג'וליה למיטה )
ג'וליה : קראתי לו "נשמתי הפצועה "
יעקובס : מדהים ! שם מדהים!
ג'וליה : בין עלי הצמרת זוחל לו הזחל, ומתקרב אל תוכי.
יעקובס : נו ! המשיכי !
ג'וליה : איך עד עכשיו ?
יעקובס : נפלא ! אנא המשיכי והשעני עלי.
ג'וליה : מתוך תוכי אני מסתכלת עליו, ונשמתי עורגת אליו.
( בינתיים יעקובס פורם לה את שרוכי השמלה )
ג'וליה : אחחח.. אחח... פורצות עצמותי בתחושת עמימות.
יעקובס : נפלא! .. עצרי נא רגע ! המילה עמימות, ממש נפלאה.
ג'וליה : תודה יקירי, אבל אנא שתוק ותן לי להמשיך.
יעקובס : בחפץ לב! ( ובינתיים הוא כבר חושף את שדייה )
ג'וליה : מתוך פנמיותי הפנימית ביותר מזדחלת דמותי לעבר הזחל הירקרק.
( נשמעת טריקה בחלון, וג'וליה מפסיקה לקרוא, כשיעקובס מוציא את ראשו מתחת לשמלה )
יעקובס : ( באכזבה ) מה ? כבר הסתיים הפוסטיכוס ?
ג'וליה : לא. שמעת משהו ?
( שוב נשמעת טריקה מכיוון החלון, וג'וליה קופצת מהמיטה ויוצאת אל המרפסת. אחרי שתי שניות חוזרת בבהלה )
ג'וליה : מהר מהר ! צא!
( יעקובס קופץ נחרד מהמיטה ורץ לכיוון הדלת.)
יעקובס : מיהו שמחריד אותנו?.
ג'וליה : זהו פרנצ'סקו.
יעקובס : חיי אלוהים ! פרנצ'סקו ראש הכנסיה ?
ג'וליה : כן, ומהר צא.
יעקובס : ומה הוא רוצה ?
ג'וליה : גם הוא רוצה לשמוע פוסטיכוס. ברח יקירי ! |