פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
מעכלת שאינך עוד
אני מעכלת את היום שהיה. כן. זה היה היום שלך. שנה למותך. כל כך מהר וכל כך לאט ואני המומה. אני מעכלת את שרידי היום הזה. מעכלת שלא בכיתי, שלא כאבתי, שלא נזכרתי, שלא הרגשתי דבר. אני מעכלת שעמדתי היום מול הקבר שלך, בוהה בשמך מתנוסס על אבניו, בוהה בתאריך בו הלכת לעולמך, לפני שנה בדיוק. אני מעכלת את תחושת הריק שעלתה בי כשהגענו לבית העלמין. מעכלת את השנים הריקות מאהבה שהפכו לעשר דקות דומייה באזכרה שלך, היום. וזה מוזר, וזה כואב, וזה מפתיע וזה כל כך לא מפתיע. אני מעכלת את שנות הייסורים איתך, אני מעכלת את החסכים שלעולם לא יתמלאו, אני מעכלת ששנה אינך כאן בעולם הזה וליבי אינו חש מאומה. כבר לא. ואולי כן. כי המילים היו חייבות לצאת היום, להיכתב היום, להשתחרר היום. כי לעולם תישאר החלק הבלתי פתור בחיי. ואולי כן. איני מעכלת דבר ולעולם לא אוכל להבין את הכאב שחרטת על ליבי כשהייתי ילדה, כשהייתי נערה, עד היום, גם כשאינך בחיים. הכאב חרוט. לעולם יהיה. סירוס נפש. דבר אחד התחלתי לעכל עכשיו, בדמעות שהחלו לשטוף אותי ללא שליטה.
אני מעכלת שכבר אין אותך, אבא. ולצערי, כשהיית בחיים, הרגשתי אותו דבר, רק לא בבהירות של היום.
הייה שלום, אבא,
אוהבת תמיד, שרון.
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתי יפה שלי.
כמה רגישה את.
אוהבת אותך.
מאוד.
שרון יקרה
ילדה אמיצה
עצוב לי לקרא, עוטפת בחיבוק גדול מקווה שיעזור למצוא נחמה
לא אנחנו לא בוחרים, ועדיין כולם ראויים ואין ספק שאת היית ועודך ראוי לאהבה לביטחון להכוונה הנכונה...
בחרת בריפוי ועל כך אני מאושרת,מקווה בשבילך שמעגלים יסגרו ויתאחו בזמן הנכון ובמהירות הנכונה.
שמחה שיש בך את התבונה לדעת, למצא ולקבל מעטפת אהבה ותמיכה מאנשים שבוחרים בך ואת בהם, פשוט בגלל שאת זו את,שרון, וזה המון עולם ומלואו
חיבוק גדול אתי
בדיוק כך מיכלי.
אש.
(אמגזית איכותית...)
אוהבת אותך יפה שלי. יפה מבחוץ ומבפנים.
את מסמלת עבורי המון.
המון אור.
מאושרת שהכרתי אותך.
(מכורה לאתר, נו, הייתי חייבת אינטרנט...)
חיבוק-על.
חיבוק ענק ממני
המון אהבה ממני
את יוצאת לחיים חדשים
(מרגישה את אש החופש מתחילה לבעור מבפנים?)
תודה מתוק.
פיני יקירי, שנים אני מוציאה החוצה את התחושות שהוא העלה בי.
עם כל מה שאוציא, לעולם תישאר פיסת זכרון או פיסת כאב.
אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לו: "אתה לא מכיר בכלל את הבת שלך".
הוא ענה שזה לא נכון.
בתשובתו זו הוא הראה לי דבר אחד עצוב.
הוא לא הכיר את עצמו.
תודה איש יקר.
שמחה שבקרת אצלי.
ענתי אהובה, את צודקת כשאת אומרת דואליות, אך הדואליות היא עצם הכאב שלי.
כי כשהוא היה חי - מעולם לא חשתי שהוא שלי או שאני שלו.רציתי, אך המציאות הייתה שונה.
תמיד היה מרחק מנטאלי. לא רק ביני לבינו, אלא בינו לבין כל העולם.
רציתי להרגיש ילדה קטנה ומוגנת. עד היום.
ההיפך קרה כשהוא היכה אותי( ואת אחיי ואימי) עד גיל 19.
הקירבה הייתה בכאב.
וכך גם המרחק ממנו.
כואב.
אוהבת אותך.
אני יודעת שאת מבינה אותי.
דניאל נשמה שלי.
אני קוראת את התגובה שלך ועולות בי דמעות.
גם מהתרגשות, שזה אתה, כי אוהבת אותך וגם מהתגובה הנכונה כל כך.
לפני שנה נפגשנו.
בפוסט של אחרי השבעה(1.5.07).
מדהים איך מעגלים מתרחשים.
מדהים איך דברים משתנים.
שולחת לך חיבוק.
אתה אדם מיוחד.
שרון יקרה שלי, מוזר קצת להגיד נכח פוסט עצוב.. אבל אני שמח שאת לא מרגישה אשמה.. הפספוס הוא עובדה שאינה ניתנת לשינוי.. נסי להכיל את רגשותיך, להבינן ולפרקן.. ולאט לאט לשחרר..
יש את היום ואת מחר והם שלך.
אוהב אותך.
שרוני,
אני דואלית, כרגיל. מזל תאומים, אין מה לעשות.
מחד, מבינה שזה כואב. שזה געגועים עצומים, זה דמעות, זה חוסר נחמה. ואני עצובה יחד איתך בשבילך.
אבל מאידך, יש דברים חיוביים ברגשות שלך. מחמם את הלב שיש לך למי להתגעגע, את מי לאהוב גם לאחר לכתו, את מי לבכות בצורה כנה כל-כך. אני שמחה בשבילך שזכית לשנים הטובות שנתתם זה לזו. שהיה לך אבא.
טוב שהוצאת את הרגשתך החוצה, זה פספוס שלא הצלחת לאמר לו בגלוי את הרגשתך בעודו בחיים, מאחל לך שתשאירי אצלו את הכעסים ותמשיכי הלאה בשלווה.
תודה לך יפתי,
תודה.
זו השואה הקטנה שלי.
אני סולחת, אך לעולם לא אוכל לשכוח.
תודה רוני על שאתה כאן.
יפה שלי, חייכי תמיד.
תנסי לקבל, לסלוח
כל הורה בסופו של דבר ,הוא גם עוד אדם עם מגבלות כאלה ואחרות
ברור שלאביך היתה מגבלה בלהעביר את אהבתו ,בטוח שאהב אותך בדרכו
מצטופפת לדבריה של כרמית, למעלה.
התכווץ לי הלב פה.
ומעבר לכול, אני מעריצה את יכולת החשיפה של שניכם.
העולם יכול ללמוד שיעור או שניים כאן.
כוס אמק הדמעות האלו.
-בוכות מעצמן, הזונות הקטנות-
אני אוהב אותך.
ערני אחי היקר,
נכון. עצוב. ואין לנו ולא היה לנו על מה להרגיש אשמים.
על הכאב שכאבנו? על המכות שקבלנו בנפש ובגוף?
והיום, עמדתי שם, מול קברו ונזכרתי בכל הכאב שהוא עשה לנו. פעם ראשונה לא בכיתי במפגש עם המוות שלו.
גם אני לא מרגישה אשמה.
הדבר היחיד שאני מרגישה עכשיו הוא פספוס גדול ועצבות תהומית.
על מה שלא היה גם כשהיה.
על סיטואציה הזוייה, בעומדי מול הקבר של אבא שלי, נטולת דמעות.
זה עצוב.
לעיתים סוריאליסטי.
ואולי לא.
אוהבת אותך מאוד ערן,
שרון.
זה עצוב.
לא הרגשתי דבר היום.
ועדיין - קרה משהו חשוב היום:
לא הרגשתי אשם על-כך שלא הרגשתי דבר.
את חיה ואת תמשיכי באומץ בדרכך.
חיבוק.
תודה יפה שלי.
גם כשהיה חי הוא ראה, וידע, אך מעולם לא אמר, לא הבין שאנחנו באמת שלו.
חבל שהוא לא יכול היה לראות כמה נפלאים הילדים שלו.
כמה טוב שאתם - אתם.
אוהבת. תמיד.