כותרות TheMarker >
    ';

    שירים ,סיפורים, הגיגים, ראיונות ועוד

    אספתי בשיריי מילים ממאגר רגעים של הוויה מוחשית בארץ הדמיון.
    בציוריי ניסיתי ליצוק חום אנושי.
    הגיגיי ודאי יגיעו מתישהו .

    ראיון עם הסופר אורי אורלב

    15 תגובות   יום שישי , 2/5/08, 08:44



    משפחתי הקרובה, סבי, סבתי ואבי ניצולי שואה. משפחתו של בעלי אף הם ניצולי שואה, רוב משפחתם נכחדה בגטו ורשה.
    רותקתי לסיפוריה של חמותי ז``ל אודות התקופה הקשה שעברה עם
    ההורים בורשה סמוך למלחמה, בריחתה הנועזת עם בעלה מפולין,
    ואחרי המלחמה, על התלאות והסבל כששבו לפולין הרבה שנים
    אחרי, לאתר עקבות כלשהם ממשפחתם.

    כשהתעניינתי בשמות סופרים הכותבים לילדים נתקלתי בשמו של אורי אורלב, ונזכרתי בספר שקראתי ``הגברת עם המגבעת``.

    הספר נכתב על יולק, נער יהודי בן 17 שאיבד את משפחתו במחנות הריכוז של פולין, ושואף לעלות
    לארץ ישראל המנדטורית. הוא חי באיטליה עם קבוצת נערים ונערות יהודים כמוהו, ובמיוחד עם
    טרסה, נערה יהודייה רגישה ומיוחדת, שבה הוא מתאהב. הקבוצה כולה מתכוננת לעלייה בלתי חוקית
    לארץ, תחת עיניהם הפקוחות של הבריטים. זהו גם סיפורה של מלכה-מלאני, דודתו של יולק,
    שבצעירותה נסעה לאנגליה, התאהבה בבריטי עשיר ולא-יהודי ועברה בלונדון את שנות המלחמה.
    כאשר מלאני רואה בעיתון בריטי את תמונתו של יולק הדומה מאוד לאביו, הריהו אחיה, היא יוצאת
    לחפש את קרוב המשפחה היחיד שנשאר לה. שתי העלילות - זו של יולק וזו של מלאני - נשזרות זו
    בזו בצורה מרגשת ומותחת.

    הזדהיתי עם הסיפור. הוא דומה מאד לספורו של אבי. גם הוא עזב את רומניה בקומונת ילדים ועבר
    דרך מחנות באיטליה וניסה להגיע בעליה בלתי לגאלית לארץ ישראל, ובתור נער צעיר נשלח גם הוא לקפריסין.

    חלחלו בי ספקות מלווים בהיסוסים לגבי רצונו של הסופר להתראיין , הרי איני עיתונאית
    מקצועית, וזהו לי הראיון הראשון בחיי עם סופר שזכה בפרסים רבים בארץ ובחו``ל. תארו לכם את
    התרגשותי הרבה.
    בעידוד בני משפחתי הקרובים התקשרתי אליו, התוודיתי בפניו שאיני עיתונאית, הצגתי את עצמי
    ככותבת בפורום כתיבה, הוא הסכים להפתעתי, מיד, והזמין אותי לבוא אליו לירושלים. נדברנו
    להיפגש בסינמטק.

    אורי אורלב נולד בשנת 1931 בורשה, פולין. אביו היה רופא, ובפרוץ מלחמת עולם השנייה נשלח
    אביו, קצין-רופא בצבא הפולני, לחזית. מסתיו 1940 ועד תחילת 1943 היה אורי אורלב עם אחיו
    הקטן ועם אמם בגטו ורשה, ושם נרצחה האם. דודתם המשיכה את המאבק על חייהם. בקיץ 1943 נשלחו
    הילדים עם דודתם למחנה ריכוז ברגן-בלזן בגרמניה, ונכלאו שם למשך עשרים ושניים חודשים.
    בתום המלחמה הגיעו שני הילדים לבדם לארץ ישראל ואומצו על ידי קיבוץ גניגר.
    בין ספריו של אורי אורלב: האי ברחוב הציפורים, הגברת עם המגבעת, רוץ ילד רוץ, אח בוגר,
    משחק החול, האיש מן הצד האחר, לידיה מלכת ארץ ישראל, חיילי עופרת, שירת הלוויתנים ועוד.

    אחוזת התלהבות לקראת הפגישה נסעתי עם אישי לירושלים. בדרך הקראתי בפניו את השאלות שהכנתי
    לראיון. באחת מהן התמקדתי בגיבור הספר שלו `רוץ ילד רוץ`, שרוליק, שמבוסס על סיפור ילדות
    אמיתי של ניצול שואה, יורם פרידמן. אישי הפסיק אותי, וככה בטון השקט והמקסים שלו אמר:
    יורם פרידמן? זה חבר שמשחק איתי מטקות בים למעלה מעשרים שנה. נו, ראו כמה העולם קטן!!!
    אני מתרגשת כל כך, לקראת ראיון עם אחד הסופרים הגדולים עטור פרסים רבים, ומגלה חוט זהב
    המקשר בין הסופר לגיבור ספרו האחרון ואישי הצמוד שיחייה.
    בים, היו פעמים ששוחחו על פולין בזמן המלחמה, ובעלי זכה לשמוע כמה סיפורים מתקופת
    ילדותו.
    עם יורם אני חייבת איזו שיחה צפופה, הבטחתי לעצמי.

    הגענו לסינמטק , הסופר אורלב הגיע שתי דקות אחרינו. התמקמנו בפינה שקטה ופתחנו בשיחה
    נעימה אודות יורם פרידמן והיכרותנו המשותפת, ובאופן טבעי גלשנו לתוך הראיון:


    כתבת שלושים ואחד ספרים. באיזה גיל התחלת לכתוב?


    כשהייתי ילד התחלתי לכתוב שירים. את רב שיריי כתבתי בשנת 1944 בברגן בלזן, והדודה
    הייתה מעמידה אותי על שולחן במחנה ושם הייתי מקריא לאנשים בצריף . כתבתי חמישה עשר שירים
    במחנה.

    מה עלה בגורלם?


    פרופסור פולני מאוניברסיטה בקרקוב, שהוא גם משורר, תרגם את ספר השירים שלי מפולנית
    לאנגלית, עבור המוזיאון ברגן בלזן. הגרמנים עומדים להוציא ספר שירים של אסירי המחנה
    והשירים שלי יהיו ביניהם. כשהתחילו לדבר על זה, חשבתי לעניין את הוצאת יד ושם, אולי הם
    גם רוצים לפרסם בעברית, אכן, בקרוב יצא ספר שירים קטן בהוצאת יד-ושם.

    מה היה המניע לכתיבתך?


    דחף פנימי. ילדים גם שואלים אותי את השאלה הזו, למה אתה סופר? ואני עונה להם שכל הילדים
    נולדים עם כשרונות. יש כאלה שרצים, מנגנים, משחקים בכדורגל, כאלה ששרים, אני אהבתי לספר
    סיפורים, ונולדתי עם הכשרון הזה. אנשים תמיד אהבו לשמוע סיפורים גם בתוך המערה של האדם
    הקדמון.

    אתה זוכר איך זה התחיל? אתה במחנה ילדים סביבך משחקים כדורגל ופתאום צץ המשורר?


    כבר היה לי שיר אחד שכתבתי במחבוא. השיר הראשון נכתב כשהסתתרתי אצל הפולנים שסגרו אותי
    ואת אחי במרתף . כתבתי שם גם עיתון מדי יום, שאותו הקראתי לאחי.
    אורלב מחייך קמעא, מבטו מתמקד בנקודה כלשהי באולם. אני מנסה לקלוט את החיוך דרך שפמו.
    הוא ממשיך. הייתה אישה פולניה שהסתירה אותי,הקראתי לה סיפורים, שלא הייתי ממציא, אלא
    מהמיתולוגיה היוונית.
    רכות נסוכה על פניו של אורלב. אולי מתוך זיכרון שהסב לו עונג, כשנזכר באותה פולניה ואחיו
    הקטן ובזכות ראשונים שהייתה להם כקהל הראשון שלו.

    האם לדעתך צריך ללמוד כתיבה?


    לא חייבים ללמוד. נולדים עם זה ולא יזיק ללמוד, רק לא יודע אם זה עוזר.

    היכן כתבת את השירים שלך?


    בתקופה שהיינו אצל פולנים רעים שסגרו אותנו במרתף, כתבתי את העיתון. על קרש מדרגש. הייתי
    מניח אותו מתחת למזרון. גם שיעורים כתבתי על הקרש. רחצנו את הקרש וכך שימש אותי לכתיבה .
    במחנה ברגן בלזן בחודשים הראשונים היה מצב טוב יחסית. היתה שם קנטינה גרמנית, מכרו שם כל
    מיני דברים, והדודה קנתה לי שם פנקס קטן, אוצר בלום באותה תקופה כי לא היה נייר. מהפנקס
    הזה מאוחר יותר,יוציאו ב``יד-ושם`` ספר שירים שלי.

    קראתי שאבא היה רופא, לאור המצב בפולין שסועת המלחמה, לא יכלת ללמוד האם אתה חש איזו
    שהיא החמצה מסוימת שלא למדת גם אתה רפואה?

    `למזלי ` הייתה מלחמה. סביר להניח שאם לא הייתה מלחמה הם היו רוצים שאהיה רופא. לא רציתי
    להיות רופא. בגטו לפני ההשמדה למדתי עם מורה פרטית. בברגן בלזן דודתי שילמה במנה השבועית
    של הלחם לשני מורים שילמדו אותי. אחד לימד אנגלית והאחר חשבון והיסטוריה. רק בחודשים
    האחרונים כשהרעב היה ממש גדול והיא לא יכלה לשלם, הפסקתי ללמוד.

    מה חלמת להיות?


    אני רציתי להיות משורר או סופר. אם לא הייתי מאבד את שפת אימי הייתי משורר. חלומי היה
    להיות משורר.

    שאלה היפותטית. לו יכלת להחזיר גלגל אחורנית. במה היית בוחר לעסוק?


    אני הייתי סופר. אין לי שום ספק בכך.

    באיזו שפה אתה חושב לפני שאתה כותב על הנייר?


    עברית כמובן.

    באפריל 1945 שוחררו אורלב ואחיו יחד עם שרידי קבוצתם על-ידי הצבא האמריקאי, מתוך רכבת
    שהסיעה אותם למקום בלתי ידוע. שני הילדים הגיעו לבדם לארץ-ישראל בספטמבר 1945 ואומצו
    על-ידי קיבוץ גניגר. האב שרד, נמצא ועלה לארץ מפולין בשנת 1954. עד 1975 כתב אורלב
    למבוגרים. מאז 1975 כותב בעיקר לילדים ולנוער ופרסם עד כה 31 ספרים.

    איזה קהל קוראים אטרקטיבי ומסקרן יותר, ילדים או מבוגרים?


    ילדים.
    (הוא עונה בהחלטיות).

    תלמידים רבים בעולם קוראים את ספריך, איך אתה חושב שהספרים משפיעים עליהם?

    ילדים יכולים להזדהות עם סיפורי ילדות גם בסין וגם ביפן. כל הילדים מחפשים מתח והרפתקאות
    ולא משנה איפה זה קרה . אם זה אצל האסקימוסים או בנפאל או בהודו או בגרמניה. אם זה ספר
    טוב אז יקראו. הרבה זמן לא כתבתי למבוגרים. `חיילי עופרת` היה ספר אוטוביוגרפי . כתבתי
    אותו בגיל 21 ומאז יצאו מהדורות רבות ותיקונים. בשנת 2001 יצאה מהדורה אחרונה מעודכנת.
    אין לי ניסיון רב עם קהל מבוגרים.

    הנושא לא קשה עבור הילדים?


    הסיפורים שלי לא קשים.
    את קראת ספרי הרפתקאות בילדותך? פנה אלי אורלב.
    בהחלט שכן, עניתי.
    נהנית, נכון?!
    נו, ילדים אוהבים הרפתקאות וספרי פחד ואימה. הסיפורים שלי הם סיפורי ילדים לכל דבר.
    כל האנשים שנרצחו היו מלאי חיים לפני כן. לפני ההשמדה נולדו תינוקות היו ימי הולדת, גם
    כשהילדים היו רעבים הם שיחקו. אני מספר את הסיפור האמיתי של הילדות שלי. היו לי שלוש
    תקופות של ילדות: אחת לפני המלחמה אחת בזמן המלחמה ואחת אחרי המלחמה. ואם יש לי סיפור
    בזמן המלחמה אז אני מספר. אם יש לי סיפור מהגטו אני מספר . ילדה אחת שאלה אותי מה עשית
    בגטו? שאלתי אותה: לפני ההשמדה? ענתה לי: כן. נו, כדורגל. מה? התפלאה, איך שיחקת כדורגל?
    המחשבות אצל כולם הן, איך אפשר לחיות בתנאים הללו? התחתנו שם, התגרשו, ואם לא מתים מרעב אז משחקים. ואני מסביר שילדים משחקים בכל מקום. ועל זה כתבתי. הייתה לי ילדות בזמן מלחמה,אמנם, אבל זוהי ילדות. ילדים זוכרים את הסנדוויץ, את הבדיחה, את האישה המצחיקה שהתחלקה,
    את הכדור. מישהי שאלה אותי: בכית כל הזמן בגטו? לפני ההשמדה? ענתה לי, כן. חשבתי ואמרתי,
    כשאימא `הפליקה` לי. או כשהייתי מעצבן את אחי הקטן. בעצם לא! בכיתי וצרחתי שכולם ישמעו,
    כדי שהשכנים יחשבו שאימא מתעללת בי. זוהי ילדות רגילה. האנשים לא מבינים את זה. ילד
    מקוריאה לא מעניין מי כתב אלא אם זה מעניין אותו. אורלב, חוזר ומדגיש בפניי: סיפוריי הם
    סיפורי ילדות לכל דבר. קחי למשל את הצוענים, ביקרת פעם ברומניה? הנהנתי בראשי. נו, הוא
    ממשיך, לא מזמן ראיתי סרט על צוענים חיים על גל אשפה של עיר גדולה אפשר לחשוב, זוהי ילדות
    נוראה! את יודעת איזה חיים שהם עושים בתוך האשפה הזאת?!
    הם עוזרים להורים, יש להם תפקידים, נו, על זה בדיוק כתבתי.

    היה משהו שאהבת בתקופה ההיא בגטו?


    לפני המלחמה הייתה לנו מבשלת ואומנת, אמא הייתה עוזרת לאבא שהיה רופא פרטי, וכשאנחנו
    חזרנו מהגן ומבית הספר אמא כבר לא הייתה בבית. אני מפריד בין השנתיים שלפני ההשמדה.
    התקופה הכי יפה הייתה בגטו. שם הייתה רק אמא. שנתיים רק עבורנו. היא זו שרוחצת, משכיבה,
    מספרת סיפורים, קוראת ספרים ומספרת על ילדותה.

    מה הזיכרון החזק ביותר שלך מהתקופה ההיא?


    הזיכרון הכי קשה. כשהגיעה ההודעה שרצחו את כל החולים בבית החולים בגטו. אני, אחי והדודה
    היינו בחדר לקחו את האנשים משם למחנות, ומי שלא יכל לקום, הרגו. אף מילה לא הועברה
    בינינו. הדודה לא אמרה כלום וגם אנו. רק לפני כמה שנים שאלתי את אחי: אתה הבנת שהרגו את
    אימא אז? ודאי שכן, ענה לי.
    והיו עוד רגעים. היה איזה שוטר פולני שעבד עם הגסטאפו, במחבוא כשהלשינו עלינו, הוא חקר
    אותנו, את אחי ואותי.
    (אורלב עשה הפוגה קלה בדבריו. לגם מכוס הסודה המונחת על השולחן. לאחר רגע הוא המשיך
    בסיפורו).
    השוטר שחקר אמר: `טוב אל תשקר, אני לא אלשין עליכם. הוא חיבק את אחי הקטן, וזה שאל אותו:
    אתה לא איש רע? אתה לא לוקח אותנו?
    אני אדווח שאתם ילדים פולנים, והלך. הוא לא הסגיר אותנו.

    באתר ההנצחה החינוכי ``יד לילד``, לזכר הילדים שניספו בשואה, בבית לוחמי הגטאות בגליל
    המערבי, הוקם פרוייקט מיוחד שתוכנן עבור תלמידים בכיתות ז`-ח` כדי לעודד אותם ללמוד
    ולחוות נושא משמעותי לתהליך התבגרותם ולשתף פעולה עם בני גילם בכיתת הלימוד ובאינטרנט.
    התלמידים מישראל ותלמידי ביה``ס האמריקאי קוראים במקביל אחד מספריו של אורי אורלב, על
    ילדים בתקופת השואה ומשתפים את בני גילם בדעותיהם וברעיונותיהם בעקבות קריאת הספר. בעבודה
    משותפת זו לאורך זמן, מסייעים התלמידים אחד לשני לבחון את השואה ואת הדיה בחייהם
    כאמריקאים וכישראלים.
    לצורך זה מתקיימת תקשורת באינטרנט באמצעות הדואר האלקטרוני, אשר מתבססת על הספר ועל
    העניין של התלמידים אחד בשני. קריאת הטקסט ודיון בו באמצעות דו-שיח בעל-פה ובכתב, בשילוב
    אומנויות הציור, מעשירים את ההכרות והקשר בין הילדים השותפים בפרויקט ומעמיקים את יחסם
    לנושא השואה. ההכרות חושפת את השונה והמשותף בין משתתפי הפרוייקט ומניחה אבן יסוד לדיון
    מעמיק בנושא חשוב זה.
    בשנה שעברה ביקרו התלמידים האמריקאים בישראל. התקיים מפגש מרגש עם הסופר אורי אורלב, תוך
    ביקור משותף ב``יד לילד`` בבית לוחמי הגטאות.

    מה דעתך על פרוייקט הקריאה הבינלאומי של המרכז הפדגוגי ע``ש יאנוש קורצ`אק ומוזיאון
    ``יד לילד`` בבית לוחמי הגטאות- בנושא: `` ילדי העולם לומדים על ילדים``?


    פרוייקט יוצא מן הכלל. הייתי 3 שנים במסגרת הזו עם הילדים האמריקאים. נפגשתי איתם פה
    והחלפנו מיילים דרך האינטרנט. הם קראו את `משחק החול` והאי ברחוב הציפורים` . משחק החול
    הוא גם סיפור אוטוביוגרפי כמו חיילי העופרת. עשוי בצורה קלה יותר כמו שאני מספר היום. ולא
    כל הדברים שקרו , רק חלק מהם. פגישה אכן טובה ופרוייקט מבורך.

    ספר לי על הקשר הנפלא ביניכם. הפגישות עם הילדים בעולם. האם הקשר קיים גם לאחר מכן?


    אני מקבל מכתבים מדהימים מכל העולם. כתב לי ילד מאוהיו: ``גם אצלנו זה כמו רחוב הציפורים,
    יש כאלה שיורים באנשים ואחי הגדול עמד על יד הבית שלנו, ירו בו ממכונית נוסעת, וההורים
    שלי מאד הצטערו שהוא מת, כי חסכו המון כסף שילמד``
    עוד תלמידים שלמדו אתו בכיתה כתבו לי גם, אז ביקשתי מהמורה שתשלח לי צילומים שלהם. שאדע
    עם מי אני מתכתב . חשדתי שהילד היה שחור, שבכלל אין לו קשר לשואה ומסתבר שהילד הזה שכתב
    לי אכן היה שחור והוא כתב על בעיותיו הפרטיות, וכך הזדהה עם הסיפור.
    אחת הפגישות המעניינות הייתה עם 300 תלמידים בכתות ו`-ז` בארצות הברית, באותה קבוצה הייתה
    שם ילדה יהודייה אחת,והפרופסור שלהם, במסגרת שעורי ההיסטוריה, נסע עם הילדים לאושוויץ.

    איזו שאלה ריגשה אותך ביותר?


    היה ילד ששאל, אתה חושב שהיית ניצל גם אם לא היה לך אח קטן?
    כל המשחקים שלי היו עם אחי הקטן, זו שאלה שאיני יכול לעכל אותה עד היום. אתה נמצא באיזשהו
    חור במרתף עלוב, יש לך מישהו לדבר אליו, לשחק איתו, להפליק לו, וגם להתאמץ להציל אותו
    במצבים קשים הרבה יותר מאשר לו היית לבד, כשאתה רק לעצמך. כל הזמן היינו יחד. זו הייתה
    שאלה מאד חכמה. כי אם לא היה לי אח, אולי הייתי ממציא לי מן דמות?
    סביר להניח שכן, אבל זה לא אותו דבר.

    היכן אתה אוהב לכתוב ספר? אני שמעתי על סופרים שמסתגרים בבתי מלון בארץ או בחו``ל לזמן
    מסוים הרחק מקרובים ומכל דבר שעלול להפריע להם עד שמסיימים.


    אני חושב על ספר הרבה זמן. לוקח לי כמה שנים. כשזה מבושל אני כותב אותו, רק בבית. לא כותב
    כל יום. אני יכול לתרגם כל יום.

    אילו תרגומים כתבת?


    אני מתרגם מפולנית לעברית. תרגמתי 6 כרכים של כתבי יאנוש קורצ`אק, וכמה ספרי ילדים שלו.
    תרגמתי ספרים של סופרים רבים אחרים.

    וכיום?


    כרגע מתרגם יומן ימי המחתרת, אותו כתבה בשה טמקין-ברמן. היומן נכתב במחתרת היהודית בצד
    הפולני כדי לעזור לפולנים לשרוד. רוב היומן נכתב תוך כדי המרד הפולני בוורשה.

    בבתי ספר בארץ תלמידים מכינים הצגות על פי ספריך, מה דעתך, על כך? האם מתייעצים אתך
    לפני כן?



    לא רואה את ההצגות האלה, והם גם לא מתייעצים. אך שמח מאד שמציגים.

    ``רוץ ילד רוץ`` - ספרו האחרון של אורי אורלב:
    סיפורו של שרוליק מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה. פולין נמצאת תחת הכיבוש הגרמני,
    ויהודי העיר ורשה והעיירות הסמוכות לה נלקחים לגטו ומנהלים חיים של רעב, מחסור וחולי.
    שרוליק בן השמונה נותר לנפשו בעולם. זה קרה כשנבר כהרגלו בפח האשפה בגטו, בניסיון למצוא
    שאריות מזון. כשהרים את ראשו מהפח, ראה שאימו, שרק לפני רגע הייתה לידו, נעלמה כאילו בלעה
    אותה האדמה. מכאן ואילך יהיה עליו לשרוד בכוחות עצמו: הוא ילמד להסתתר ביערות ולראות בהם
    מקום מבטחים. הוא ילמד לסמוך על חושיו במפגשיו עם ילדים ומבוגרים. הוא ילמד לחיות בזהות
    הבדויה שיאמץ לעצמו: יורק סטניאק - ילד פולני, נוצרי, יתום-מלחמה נטוש, המחפש עבודה אצל
    הכפריים תמורת מזון ומקום לינה בדיר או ברפת. הספר מספר את סיפור נדודיו והישרדותו של
    שרוליק עד הגיעו לבית יתומים יהודי בתום המלחמה, בהיותו בן עשר לערך.

    כל הגיבורים שלך הם אנשים אמיתיים שהכרת, כמו למשל, שרוליק, בספר ``רוץ ילד רוץ``
    שמבוסס על סיפור ילדות אמיתי של ניצול שואה, יורם פרידמן, כפי שסופר לך?


    לא. הסיפורים מבוססים על אנשים שהכרתי, או שהמצאתי, אך קרו במציאות. השמות הם אמיתיים.
    סיפורים מהגטו על הרעים והטובים. יש אנשים גרמנים טובים שרצו להציל אותו ויש אנשים רעים
    שרצו להרוג אותו. זה הספר האחרון שכתבתי.

    כתבת מחזה על פי ספריך?


    לא. אך כתבתי המון תסריטים ותסכיתים לרדיו.

    שלך?


    כתבתי ספרים ועיבדתי לתסכית ברדיו. שלי ושל אחרים לתכניות ילדים.
    `חיילי עופרת` שכתבתי למבוגרים בשנת 1966 שודר כסיפור בהמשכים. קיבל פרס, ומאז עבדתי עם
    מחלקת ילדים ונוער בלי סוף.

    בכל זאת, זכור לי משהו שנכתב על ידך והוצג בתאטרון חיפה.


    אהה, נזכר פתאום אורלב. זה היה מחזה על פי היומן של קורצ`אק שנולה צ`לטון כתבה. היא ביקשה
    שאכתוב לה את הקטעים על הילדים, והמחזה אכן הועלה בתאטרון ילדים ונוער.

    היה גם סרט?


    כן. על פי הספר `האי ברחוב הציפורים`, וכך גם נקרא. נעשה באירופה . בסרט משחקים: פטריק
    ברגין (``לישון עם האויב``), ג`ק וורדן (``כל אנשי הנשיא``), לי רוס (``סודות ושקרים``)
    מישל ביירן (``לב אמיץ``) ועוד. במאי- סורן קרג` ג`קובסון, מפיק - רודי כהן. הסרט הוקרן
    בהקרנה חגיגית לחגיגות ה-50 שנה למדינה, ובנוכחות נשיא המדינה.
    הסרט זכה בפרס ``דוב הזהב`` פסטיבל ברלין 97 על המוסיקה שנכתבה ע``י זבגנייב פריזנר. הסרט
    זכה בפרס ``התגלית הצעירה על תפקידו המופלא של הילד ג`ורדן קיזיוק בתפקיד הראשי. כמו כן
    גם בפרס ``אמי`` היוקרתי בארצות הברית לסרטים ששודרו ביום.

    מדוע לא ניתן להשיג עותק של הסרט בעברית?


    שאלה מצוינת. אפשר היה להשיג עותק באמריקה לפני הרבה זמן. ובסקנדינביה היה אפשר לקנות את
    הגירסה הסקנדינבית של הסרט.

    אורלב זכה בפרסים רבים בארץ ובחו``ל. הוא הסופר הישראלי הראשון שזכה במדליית הזהב על שם
    הנס כריסטיאן אנדרסן לשנת 1996 אחרי שנבחר מבין 23 סופרים מרחבי העולם על-ידי ועדת שיפוט
    בינלאומית.
    פרס אנדרסן הוא הפרס הבינלאומי הגבוה ביותר לספרות ילדים ונוער המוענק מדי שנתיים מאז
    1956, בחסותה של מלכת דנמרק. בנימוקי השופטים נכתב בין השאר: ``כרקע לכתיבתו משמש ניסיונו
    כילד יהודי בפולין שסועת המלחמה. בין אם סיפוריו מתרחשים בגטו ורשה, או בארצו החדשה,
    ישראל, לעולם אינו מאבד את נקודת הראות של הילד שהיה.
    כתיבתו מצטיינת ברמה ספרותית גבוהה, ביושר ובהומור, ולעולם אינה נסחפת לרגשנות. הוא מציג
    איך ילדים יכולים לשרוד ללא מרירות גם בתנאים הקשים ביותר, להתייחס באהבה לאחר ולקבלו
    בהבנה``.

    איך הרגשת כשהודיעו לך שזכית?


    זה היה מאד מרגש. קיבלתי את הפרס באפריל, בהולנד, ביום הולדת של האנס כריסטיאן אנדרסן.
    הייתי הזוכה ה-22 שזכה.
    נסעתי עם אשתי אחי ואשתו. הוא היה מאד מבסוט.
    (אורלב, אדם צנוע מאד, ממעט בדיבור על הנושא, ואני ממשיכה, מנסה לשווא, מסתבר, לקבל
    תיאורים נוספים מעבר ל`מרגש`).

    בכל זאת, אתה היחידי... ומלכת דנמרק.


    לא מהמלכה. היא הפטרונית. נותנת החסות. תיקן אותי. איש צנוע, אורלב, אינו יודע להתפאר, גם
    כשיש קבלות.

    מה היחס שלך לביקורות?


    ביקורות? אם הן טובות אז זה משמח. אני לא חושב שיש בקורות רעות. אני יכול להתווכח על משפט
    זה או אחר, אך איני עושה זאת אף פעם.


     כיום מה אתה אוהב לקרא?

    אני קורא מה שאשתי מסיימת ואומרת לי לקרא.

    איזה ספר קראת לאחרונה?


    סיפורים על השואה שכתבה אידה פינק.
    `הבשורה על פי ישו` של סאראמגו ז`וזה.

    מיהם הסופרים שאתה מעריץ?


    יש הרבה.

    אחד במיוחד?


    קורצ`אק.

    האם אתה מתחרט על משהו שכתבת?


    לא מתחרט על כלום.

    האם עשית טיול שורשים לפולין? במסגרת פרטית או אחרת?


    כן, כמה פעמים, במסגרת פרטית. ביתנו בגטו נמצא חי וקיים עומד על תלו. גם הבית שלנו בכפר.
    בת דודתי גרה בפולין והבית שלה גם לא נהרס. גם הבית של סבא קיים.
    כאן הופסקה שיחתנו ועברה לפסים אישיים בין אישי לאורלב . הבטתי בפניו כששוחחו. גם על
    הרגעים הקשים דיבר במין שלווה סטואית.

    כשאתה מסיים ספר, מי הראשונים הזוכים לראותו?


    אשתי.

    כתבת 31 ספרים , תרגמת ספרים, קיבלת פרס יוקרתי בחסות המלכה מדנמרק, פרסי רשות השידור,
    פרס יצירה של ראש הממשלה,ועוד הרבה פרסי כבוד ,אתה מוקף במשפחה אוהבת עם ילדים ונכדים.
    אני יכולה לשאול אותך אם אתה מאושר?


    אני מבסוט. נגיד ככה. נשאר בנימה הזאת. החיים שלי טובים.


    * קטעי הביוגרפיה של הסופר נכתבו מתוך מאגר ``כנפיים``, ``דף דף`` ומרשימות של הסופר
    עצמו.



    ראיון טלפוני קצר עם גיבור ספרו האחרון של אורי אורלב `רוץ ילד רוץ` - יורם פרידמן


    התקשרתי ליורם פרידמן וביקשתי ממנו לספר לי על היכרותו עם הסופר אורי אורלב.

    בירושלים בארכיון השואה, אספו חומר עדויות מהתקופה הנ``ל. ראיינו והסריטו אותי. הגיעה לשם
    סגנית מנהל של בית דבורין. פנתה אלי בבקשה לבוא לגבעתיים לתת עדות בפני חיילים ותלמידים.
    כעבור שנה, היא אמרה לי: ``את הסיפור שלך צריכים להעביר לספר. אורי אורלב יידע לעשות זאת
    הכי מרתק.``
    נפגשנו בבית קפה והפכתי אותו לשומע ואני משמיע, במשך שלוש שעות.
    מהפגישה הזו, כעבור שמונה חודשים שבמהלכם שוחחנו רבות, יצא חומר גלם אותו הוא נתן לי
    לקרא. מיד כשסיימתי אמרתי לו: אם לא הייתי יודע שזה עלי, הייתי יודע שזה אני. אשתי קראה
    אחריי. לקח עוד חודש ונולד הילד. יצא הספר. הצלחה כבירה.

    מה הזיכרון הכי כואב מהתקופה?


    הדבר הכי כואב הוא המפגש עם אבא לאחר שנה שלא ראיתי אותו. זה היה בשדה תפוחי אדמה. שני
    חיילים רדפו אחריי. אני זחלתי לכיוון היערות, ושם ראיתי אותו. הוא הפציר בי שאני אעשה הכל
    כדי שאשאר בחיים. הוא נתן לי גם שם פולני, שאמצא מישהו שילמד אותי את המנהגים הפולנים.
    `אל תשכח לעולם שאתה יהודי`, ביקש שאברח כי `אם נישאר כאן, שנינו נמות.` הוא קם, והחייל
    ירה בו. אני המשכתי לזחול.
    (צמרמורת אחזה בי , בזמן שיורם דיבר . המשכתי בהקלדה. רוצה לשמוע עוד.)
    לא יצאתי מהיערות עד שחליתי. אז חיפשתי עזרה. הגעתי לאיזה בית של אנשים עניים. כי אבא
    הורה לי לעשות כך. שם לקחה אותי אישה יפה, ניקתה מהלכלוך, רחצה אותי, ומרחה אותי במשחת
    זפת. ונשארתי אצלה שבועיים. היא לימדה אותי גם את תפילות הפולנים, נתנה לי צלב וסמל של
    המדונה, והלכתי לדרכי.
    הייתי בן 9 חיפשתי טרמפ להגיע לעבר השני של הויסלה. אחד הפולנים לקח אותי לגסטאפו. לאחר
    מכות וסטירות, ראיתי שהיד שלו ניגשת לכוון האקדח, ברחתי, הוא ירה בי. ורצתי כל כך מהר,
    הוא ירה עלי והחטיא, קפצתי לתוך ביצה טובענית, וכך הצלחתי לברוח. לאחר חודש של תלאות
    מצאתי את עצמי שוב מול אותו קצין הזה בגסטאפו. `יודע שאתה ילד יהודי, אבל אתה מוצא חן
    בעיניי`. נשארתי אצלו. הייתי המשרת שלו.

    איך קרתה התאונה עם היד? (יורם קטוע יד עד הכתף)


    הקצין העביר אותי למשק חקלאי ושמה הייתה לי תאונה עם היד. נפלתי למכונה חקלאית. בבית
    חולים הפשיטו וניקו. הגיע רופא צעיר ואמר `אותו אני לא מנתח כי הוא יהודי`. שכבתי יממה עד
    שקיבלתי הרעלת דם. למחרת עשו לי כריתת יד.
    כעבור שבועיים הצלחתי לברוח עם מבקר פולני שהגיע לשם.

    הודיתי ליורם ולפני שסיימתי שאלתי אותו: אתה בקשר עם אורלב?


    בקשר טלפוני מדי פעם, אדם מקסים.
     הראיון פורסם לראשונה ביאנוס שהיה לי הכבוד להיות האוצרת שלו.




    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/9/08 18:14:

      תודה לך אסתי על הביקור והמחמאה שנלוותה.
        17/9/08 17:45:


      ראיון מרגש- מי אמר שאינך עיתונאית?

      את עיתונאית בצמיחה!

      הראיון מרגש מאוד ולמדתי על אורי אורלב דברים חדשים....

      בתור תושבת י-ם עד לפני 5 חודשים השכלתי מאוד

        6/9/08 09:33:
      תודה רונתי על הביקור.
        31/8/08 09:18:

      תודה רבה לך על הביקור. תודה על המחמאה.
        4/7/08 10:51:

      מעניין מאוד

      איזו יוזמה מדהימה

      כל הכבוד

      תודה רבה

        4/5/08 13:28:

       

      צטט: indianit-bar 2008-05-04 12:37:07

      מענין ומהנה

            תודה לורי

              על השיתוף.

      בכיף, אינדי

      אשמח תמיד לעשות זאת.

      תודה

      לורי

        4/5/08 13:27:

       

      צטט: אפור הזקן 2008-05-02 22:21:20

      ריתקת

       

       נשיקהמגניב

      כיף שהצלחתי לרתק אותך, אפור

      תודה

        4/5/08 12:37:

      מענין ומהנה

            תודה לורי

              על השיתוף.

        2/5/08 22:21:

      ריתקת

       

       נשיקהמגניב

        2/5/08 20:37:

       

      צטט: rov 2008-05-02 15:13:40

      תודה על הראיון המשכיל עם הסופר אורי אורלב,
      נהנתי מאוד לקרוא, כן ירבו.

       

      שבת מבורכת

      רוב

       

      תודה רוב

       

      מקווה להעלות בהזדמנות עוד ראיון  עם אמנית. גם אני מקווה שירבו הראיונות והכתיבה גם.

      תודה שקראת וגם שמחתי שנהנית.

      לורי

       

        2/5/08 20:34:

       

      תודה לך שקראת.

        2/5/08 16:29:

      לורילי

      תודה שהעלית את הפוסט הזה.

      הסיפור והראיון ממש מרתקים .

        2/5/08 15:13:

      תודה על הראיון המשכיל עם הסופר אורי אורלב,
      נהנתי מאוד לקרוא, כן ירבו.

       

      שבת מבורכת

      רוב

        2/5/08 14:25:

      כתיבה קולחת ומרתקת.

       

      תודה יקירתי

       

      שבתנעימה.

        2/5/08 14:09:

      מענין,מרתק,ומחכים!

      תודה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      לורילי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין