בחפץ לב

"יש לי סימפטיה לאמנות קונספטואלית בתל אביב עיר בלי קונספציה..." במילים אלו עטף של מאיר ויזלטיר את התחושות האמנותיות שלו על תל אביב והתרחשויותיה. העיר יפו, שהולידה מתוך רחמה את מדינת תל אביב המייצגת את המיקרוקוסמוס של ישראל, השיקה לא מזמן את תערוכת המעצבים 6*6 במעמד ראש העירייה, מעצבים ומוזמנים.

"הקונספציה" המובילה של התערוכה שליוותה את האירוע, איכסנה כחמישים אמנים בתוך שש דירות, במתחם יפואי חדש הקרוי "רובע המעצבים" והעניקה להם את חופש הביטוי להגות בתוך הדירות את האידאל האמנותי שלהם. מכיוון שצורת הביטוי הנעלה של האדם הלבן, מתבטאת בכמות החפצים שהוא אוגר, התערוכה מעניקה ממד אנושי ושימושי לעצמים הללו. המיצב היא מין אורגיה של חפצים, שלהבדיל מגלריה שם הם נמצאים ללא ההקשר הפונקציונאלי שלמענו הם נוצרו, כאן הם המוצגים בסביבת החיים הסופית והאידאלית שלהם.

סלסלת פירות התלויה כמסגרת תמונה תמצא במטבח, שולחן האוכל דמוי הפסנתר משתכן בסלון, כיסא הבלונים בחדר העבודה, תמונה תלת ממדית על הקיר, ואהיל מסוגנן מתנחל בשילשול אצילי מהתקרה.  לדברי אוצר התערוכה גיורא אוריאן "טרנדים עיצוביים הם תוצאה של מצבי רוח לאומיים. השנים האחרונות שעמדו בסימן האינתיפאדה ופיגועי הטרור, השפיעו על עיצוב מקומותינו- ממגורים ועד למקומות בילוי, ואלה קיבלו מראה מגונן, חמים, מוכר וידידותי, לרווחת הישראלי המחפש מקום בטוח.

מאז שהטרור העולמי החל להתפשט, הצטרפו מדינות נוספות להלך הרוח המדוכדך והמעצבים העולמיים התאחדו כדי ליצור סגנון חיים קשוב ואישי". אוריין מוסיף עוד כי "תערוכת 6 על 6 איננה ממוקמת בחלל תצוגה מסורתי ופיזי כמו גלריה או וירטואלי וחדשני כמו הרשת, אלא יוצאת אל מרחבי המגורים האמיתיים. לפיכך היה זה אך טבעי שתיושם בשש דירות אמיתיות ומציאותיות בפרויקט הרובע".

האמנים שהתפזרו בשש הדירות ויצרו שישה מצבי רוח שונים הורכבו ממעצבים מקומיים כמו קבוצת 'אוממי' שמגדירים את עצמם כמעצביים תעשייתיים, דני מירב "הטייס" מעצב גרפי ומעצב בגדים אך לא רק, פיני לייבוביץ, מעצב תעשייתי, דרור קרטה אמן מעין הוד, נולי עומר קומיקאית ומעצבת גופי תאורה, גרובי מעצבים תעשייתיים למוצרי "רדי מייד" ורטרו, אוטוטו שחר פלג מעצב תעשייתי, ואוטוטו שגם הם מעצבים תעשייתיים.

כל הלהקה רבת המשתתפים הזו מאלתרת עקרונות על ידי ניסוי וטעייה, ומשחקת בחומרים זמינים ומוכרים כמו קרמיקה, גומי, פרספקס ופלסטיק, המשולבים בארסנל צבעים שלא היה מבייש את מכונת הצבעים הממוחשבת של טמבור. העיקרון המוביל את התערוכה הוא, השימוש או השימושיות המופלאה בחומרי הגלם ובדמיון המתפרץ של כל אמן ואמן, היוצר עבודות שניתן להגדיר גם כמושגיות.

לכל פריט עיצוב המוצג בתערוכה, עולם מושגים וסביבת חיים משלו. כמו שלכל אדם יש שם, כך לכל פריט יש סיפור אנושי המציג את יוצריו ומספר את סיפור לידתו של החפץ. להלן מספר סיפורים ששלינו, והפכנו את סיפוריהם למאין ספר זכרונות מהתערוכה.

בתמונה: גוף תאורה של וילו