כמה סמלי לקרוא דווקא ביום הזכרון לשואה ולגבורה את עמדת משרד החקלאות בנושא חתולי הרחוב. לשיטתו של המשרד (האמור, כזכור, לפקח על רווחת בעלי החיים) שיטת העיקורים והסירוסים אינה יעילה ולכן אין מנוס מהשמדה מבוקרת של חתולי הרחוב החיים בישראל.
נכון, באמת למה להתאמץ ולהשיג תקציבים לעיקורים וסירורים בעוד המתה עולה כל כך מעט? (זוכרים את הדו"ח שציין שהמשרד לאיכות הסביבה היה בין היחידים שלא השתמש בשנה הקודמת בכל תקציבו? לעוד מישהו חוץ ממני יש רעיון יצירתי מה לעשות עם אותו כסף?)
מזעזע לשמוע משרד ממשלתי אשר תומך בגלוי בדרך הכל כך פשוטה והכל כך נוחה ואשר בהודעתו הפומבית הזאת נותן למעשה לאירגונים כדוגמת "צער בעלי חיים ת"א" ושני הלוכדים הפרטיים אשר נגדם מתנהל משפט וכן סתם לאנשים פרטיים לגיטימציה ולקום ולעשות את אותו מעשה.
וכשתשמעו בפעם הבעה על חבורת נערים או אפילו על סתם אלמוני (כמו בישוב חד נס שבגולן) שהחליט לקום ולעשות מעשה, ולהרעיל את אוכלוסיית חתולי הרחוב, תדעו שאין לנו למי לבוא בטענות. המדינה עצמה מגבה את הרעיון הבסיסי שמאחורי המעשה.
כולי תקווה שבמשפט המתנהל עכשיו בנושא ישכילו השופטים להבין את המשמעות מאחורי אותה עמדה איומה של משרד החקלאות ויעשו את השיקול הנכון- לאסור המתה של חתולי הרחוב ולבחור בפתרון היותר יקר - עיקור וסירוס.
בתמונה- שרגא, חתול רחוב מראשל"צ (העיר הכי איומה לחתולי הרחוב) שלא היה איתנו היום אם העמדה של משרד החקלאות היתה מיושמת. |