http://www.youtube.com/watch?v=ZfbPOWqvSGc

יוני בלוך הצטייר בעיני כאחד שמסוגל לחולל מהפכות שקטות עם שירים שיש בהם לחנים מפתיעים ומלים חודרות, וכל זאת בעזרת פרצוף ביישן כמו בוב ספוג ומניירות עדינות ומהוססות. כל זאת עד שהגיע האלבום החדש שלו "הרגלים רעים", שככל שחיפשתי בו הפתעות מרגשות וחתרניות בסגנון "הזמרים התל אביבים" של שנות התשעים- אסף אמדורסקי או חמי רודנר, קשה היה לי למצוא אלבום מגובש שמצליח ליצור שירים שימשכו לטווח ארוך.

שניים כאלו שכן מצליחים להיחרט בזיכרון הם "בדרך לגיהנום" הציני ו"נוף אחר", שיש בהם את המסתוריות, הערפל והפחד שהיו צריכים להיות הסטנדרט המוביל של שאר שירי האלבום: "השקיעה שבחוץ והזריחה שבפנים הם לא אותו דבר הם רק אותם צבעים", מתוך "בדרך לגיהנום".