הבלוג הראשון שלי
בלוג שמתעסק בעיקר בשטויות הקטנות של החיים ומשתדל להמנע מעיסוק בנושאים שחוקים, אבל אם כבר נגעתי בנושא כזה...מקווה שהצלחתי להביא אותו מזווית קצת אחרת.
פוסטים פופולאריים
-
הפיראטית והמחטב
24/5/08 | 2484 צפיות
-
תעודות בבקשה
10/1/09 | 542 צפיות
-
מי לא מבחין בלטאה עם שני ראשים?
31/3/08 | 1098 צפיות
-
בלי להעליב...
27/7/08 | 1112 צפיות
-
סמיילי חדש
6/6/08 | 589 צפיות
-
שרים במקלחת
23/6/08 | 1646 צפיות
פוסטים אחרונים
- מה שלומך? 28/8/12
- זה סימן שאני מזדקנת כש... 5/5/12
- שקרים של מוכרי נעליים 21/4/12
- מי צריך את זה? 22/11/11
- לא יודעת איך פיצי עושה תנוחה לא הגיונית כזו... 15/11/11
- אלטע זאכן 19/9/11
סיבה משונה ללמוד נהיגה...
אני סובלת מפוביה שלא מופיעה באף ספר פסיכיאטריה..."הגהפוביה" או במילים פשוטות: חרדת נהיגה :)
אבל אתם יודעים, למרות שחרדת נהיגה נשמעת כמו פוביה משונה ביותר, היא אולי הפוביה היחידה שהחרדה בה אכן מוצדקת, להבדיל מחרדות מפגרות כמו פחד מליצנים או מג'וקים. בנהיגה יש אלמנט אמיתי של סכנה, אם מישהו מפשל על הכביש הוא יכול להרוג אותך, וכנ"ל גם אם אתה בעצמך מפשל...
כל השנים נושא הנהיגה לא עניין אותי ונראה לי מחוץ לתחום בשבילי. לא חשבתי שיש לי את הכישורים והקואורדינציה המתאימים לזה, מעבר לרתיעה האימתנית שלי מנהיגה. כשהסתכלתי על הנהגים שהייתי נוסעת איתם, הלב שלי היה מפסיק לפעום לשניה, בכל פעם שהם ניסו להשתלב בתנועה סואנת. כבר ראיתי איך עוד דקה מישהו מתנגש בנו והופך אותנו לעיסה... מזווית של מי שמשקיפה מהצד על כל נושא הנהיגה, במיוחד על כבישי ארצנו, זה נראה לי כמו ג'ונגל גדול ומפחיד, שאין לי שום סיכוי להשתלב בו! עם כל החוקים, התמרורים, ההילוכים וחוסר הסבלנות של הנהגים, הייתי בטוחה שבשניה שאעלה על הכביש, ישר אעשה איזו טעות ואתרסק. או שאתקע שעות באותו נתיב כי אף אחד לא יתן לי להשתלב וכולם יתחילו לצפור לי ולהלחיץ אותי... בקיצור נשמע כמו סיוט אמיתי !
איכשהו הצלחתי להסתדר שנים בלי לדעת לנהוג, תמיד למדתי או עבדתי קרוב לבית, אז הלכתי ברגל, ואם לא, אז תמיד היה לי עם מי לנסוע או קווי אוטובוס קרובים לבית.
אז תשאלו מה בכל זאת גרם לי להחליט ללמוד נהיגה, דווקא בגיל מופלג כמו 28?! סיבות הגיוניות כמו: מקום עבודה מרוחק שאין אוטובוסים לכיוונו? לא! ילדים שצריך לפזר בין בתי הספר השונים? לא! טיולים שרציתי לעשות ברחבי הארץ? גם לא!
אז מה כן?! סיבה טיפשית ביותר הצליחה להיות הקש ששבר את גב הגמל...
יש לי חברה טובה מאוד שבדיוק אז חזרה מטיול בחו"ל וקפצה אליי לספר לי חוויות מהטיול. השיחה איתה הייתה מרתקת, והייתי מתה לשמוע עוד ועוד מהסיפורים שלה. אבל פתאום ב11 בלילה, באמצע הסיפור הכי מעניין, היא אמרה לי שהיא חייבת לעוף כי עוד מעט האוטובוסים יפסיקו לפעול.
כל כך התבאסתי! כי הייתי סקרנית לשמוע את סוף הסיפור שלה!
חשבתי לעצמי: קורינה, חתיכת נכה מוגבלת שכמותך! אם היית יודעת לנהוג, היית מקפיצה את חברה שלך תוך 5 דקות הביתה וזוכה לשמוע את סוף הסיפור שלה בנחת, בלי שום לחץ של זמן! באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה להתחיל ללמוד נהיגה. אתם קולטים? כל הנימוקים הכי הגיוניים לא הזיזו לי, ודווקא השטות הזו גרמה לי להבין עד כמה אני מוגבלת בלי רישיון נהיגה...
התחלתי ללמוד נהיגה אצל מישהו מבית ספר שחברה המליצה עליו.
בית הספר היה אולי בסדר, אבל המורה בכלל לא... מעבר לזה שהוא היה חרמן, גם הרגשתי שהוא לא מקדם אותי לשום מקום! אלא פשוט נותן לי לנהוג ולנהוג, בלי שאבין מה אני עושה ואם זה טוב או לא. לא ידעתי בדיוק איך שיעורי נהיגה אמורים להראות, ולכן לא עזבתי אותו מיד בהתחלה... ובכלל, איך בדיוק תלמיד חסר בטחון אמור לדעת שהוא כבר מוכן לטסט? אם המורה לא אומר לו את זה? אולי למורה יש אינטרס למשוך את התלמיד לעוד ועוד שיעורים? כדי לעשות עליו עוד כסף? ואם הוא חרמן מגעיל אז בכלל יש לו אינטרס לא להפרד מהתלמידה...
בסופו של דבר נמאס לי ממנו סופית, ועברתי ללמוד נהיגה אצל מישהו שקיבלתי המלצות ספציפיות עליו ולא על בית הספר שלו. את ההמלצה קיבלתי מבחורה היסטרית שלקחה 500! שיעורי נהיגה, ורק אצלו הצליחה לעבור טסט. חשבתי לעצמי שאם היא יכולה...אז בטח שגם אני! :)
אצלו באמת הרגשתי שאני לומדת ומתקדמת. (אני מודה אבל שזה היה על אוטומט, להבדיל מהמורה הקודם :))
בשלב מסויים הוא אמר לי שאני מוכנה לטסט!
להפתעתי עברתי גם את התיאוריה וגם את הטסט על המכה הראשונה! ואני יודעת שזה די נדיר גם אצל טובים ממני. אז כנראה שאני מסוגלת ליותר ממה שאני חושבת על עצמי...
אבל מצד שני, אולי הבוחן היה במצב רוח טוב במיוחד באותו יום... כי יחד איתי נבחנה עוד סבתא בת 60, שנכשלה כבר ב8 טסטים! וגם היא עברה באותו יום. זה בטח היה יום המזל שלנו! :)
שמחתי שיש לי רישיון כמו ילדה גדולה! :) אבל למרות שהוכחתי לעצמי שאני יכולה לעשות את זה, עדיין הרגשתי מוגבלת ומפוחדת, ולא היה לי אומץ לעלות לבדי על הכביש. אלא למרחקים קצרים בלבד, ולמסלולים שאני מכירה היטב. מישהו אמר לי פעם משפט יפה: "לומדים באמת לנהוג, רק אחרי שמקבלים רישיון..." כמה שהוא צדק!
בכל פעם שהייתי מתבקשת לנהוג, הייתי מתחמקת מזה בתירוצים עלובים כמו : היום כואב לי הראש ואני עייפה ועצבנית מדי בשביל לנהוג...וכו'.
אז בסוף יצא שלמרות הרישיון המשכתי עדיין להיות תלויה באנשים שיקפיצו אותי ממקום למקום. ובכל פעם שנאלצתי בכל זאת לנהוג לבדי, הרגשתי איך חרדת הנהיגה שוב משתלטת עליי והלב שלי פועם בקצב של 3000 קמ"ש ! :) הנהיגה המשיכה להיות סבל מוחלט בשבילי והדבר היחיד שנהנתי ממנו בזמן נהיגה היה רק המוזיקה ששמעתי באוטו...
מה שגרם לי איכשהו להתגבר על החרדה, היה שגרה של נסיעות יומיומיות לעבודה. ברגע שהנהיגה נהפכת ממעשה חד פעמי, שצריך להתכונן נפשית לקראתו,למעשה יומיומי, טבעי ורגיל, אתה מפסיק להתרגש ומתחיל לבצע אותה בצורה הרבה יותר אוטומטית ולא מחושבת. בשלב מסויים קלטתי שהלב שלי כבר לא דופק בכל פעם שאני צריכה להשתלב בתנועה.
עוד לא התגברתי לחלוטין על החרדה הזו ואני עדיין מעדיפה שמישהו אחר ינהג במקומי. אבל מתי קלטתי שבאמת עשיתי התקדמות אדירה, מבחינת הניסיון והכישורים שלי על הכביש? ברגע שאני התחלתי להיות זו שמקללת אחרים על הכביש ! :) (בלב כמובן...בלב...)
"יא צב! סע כבר!" "זקנה מטומטמת! יש ירוק! תזיזי את התחת!" "ערס מטומטם! מה אתה חותך אותי?!" "נהג מונית מנייאק! תחליט כבר על איזה נתיב אתה נושא !!!"
ברגע שקלטתי שאני כבר מסוגלת לבקר נהיגה של אחרים על הכביש, הבנתי שהשתפרתי מאוד! פעם כולם היו מקללים אותי... :)
השיר המצורף : Madness - Driving In My Car
|
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על מודעת אבל מאוד לא שיגרתית
-
דניאל -
בתגובה על מה שלומך?
-
לילה של שקט
בתגובה על זה סימן שאני מזדקנת כש...
-
shox1
בתגובה על שקרים של מוכרי נעליים
-
אסתררומי
בתגובה על פיצי על המיטה שלי
-
אסתררומי
בתגובה על פיצי בין הבובות
תגובות (54)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אה...זכרתי משום מה שמישהו נכנס בך לא באשמתך
הייתי אשמה בתאונה ההיא, אבל לא דיברתי בטלפון!!!!!
(שוב) חלמתי בהקיץ על דקס...
תיזהר שלא תדרוס אותך סיריון מסתורית...
דקס
אני רואה שאתה עושה השלמת פערים לפוסטים שלי :)
אתה עדיין חושב שכוכבית הייתה אשמה בתאונה ההיא?...
פעם חבר שלי קיבל שלילה מנהלית ל-30 יום. ואז הוא אמר לי משפט שנחקק בזכרוני: "שלילת רשיון זה כמו נכות". מבחינת הבחור היה מדובר אז בעבודה בדרכים, אז זו בכלל מכה, אבל מבחינתי הצורך להיות תלוי במישהו אחר שיסיע אותי (חבר/אוטובוס/מונית וכו') הוא בעייתי מאוד. במיוחד קשה להתרגל למצב אחרי שכבר נוהגים.
אגב, הייתי ממליץ לך בחום לא לחתום על ההסכם עם כוכבית - היא לא כזו נהגת מוצלחת... אלא אם כן תוודאי שהיא לא מדברת בסלולר בזמן הנהיגה.
רונית
איזה דבר גרוע זה לפול על מורה אגרסיבית, במיוחד אם אתה תלמיד מפוחד וחסר בטחון.
היא לא מבינה שהגישה הזו רק מלחיצה וגורמת לתלמיד לעשות יותר טעויות?!
זו גם כזו חוצפה להעיז לצעוק על התלמיד שמבזבז עלייך כל כך הרבה כסף...קצת כבוד!
בכלל, יש כל כך הרבה מורים, לא רק בתחום הנהיגה, שאולי יודעים היטב את המקצוע שלהם, אבל נכשלים לגמרי בקטע של יחסי אנוש ובאיך להעביר את החומר לתלמיד בצורה מעניינת ומובנת.
גם אני משתדלת לא להתחמק מכל הזדמנות לנהוג, ולפעמים אפילו מציעה לאנשים לתת לי לנהוג במקומם (אבל רק כשאני במצב רוח טוב והמסלול לא מסובך
)
אבל בעקרון, הפעמים היחידות שאני נהנית בהן מנהיגה, הן בשעות המאוחרות של הלילה, כשאין זבוב על הכביש...ואז אני מרגישה כמו מלכת הכביש!
איך אני הרגשתי שהשתפרתי ? (מעבר לזה שהתחלתי לקלל אחרים)
כי התחלתי להיות הרבה יותר זורמת על הכביש ומתאימה את עצמי למה שקורה שם, פעם הייתי נורא נוקשה.
למשל אם מישהו היה עוצר פתאום, הייתי נתקעת מופתעת מאחוריו ומחכה שימשיך לנסוע, במקום לעקוף אותו, היום אני כבר מזהה מרחוק שהוא הולך לעצור ומכינה את עצמי בזמן לעקיפה.
האמת היא שפעם הייתי נוסעת לעבודה באוטובוס, אבל אחרי שהתרגלתי לחיים היפים עם המכונית, גם אני לא מסוגלת לראות את עצמי בלי...
ללכת רבע שעה עד התחנה? לחכות חצי שעה לאוטובוס, לעמוד דחוסה בתוכו, כי אין מקום לשבת, ואחרי זה ללכת עוד רבע שעה ברגל מהאוטובוס עד הבית?!
no way!
תודה.
כאמור, אם אני יכולה...אז כולם יכולים!
אוי כמה אני מזדהה איתך, אני בעצמי נהגת טרייה טרייה.
כמוך פחדתי נורא.
אבל באזור מגורי בלי רכב להיות זה סיוט אמיתי (אין קווי אוטובוס בכלל ליד הבית)
כמוך בהתחלה נפלתי על מורה מחורבן.
חרמן שכל היום היה עסוק בסלולרי שלו ולא התיחס לנהיגה שלי בכלל.
ניכשלתי איתו בארבעה טסטים, עברתי למורה שהיתה אגרסיבית נורא ואיך שהתחילה לצעוק עלי עזבתי אותה ובסוף מסע היסורים הגעתי למורה נפלא שנתן לי בטחון ועברתי בעזרתו צ'יק צ'ק,למרות שהבוחן עשה לי חיים קשים.
אבל להבדיל ממך אני רק מחפשת הזדמנויות לנהוג כי למרות הפחד (המוצדק)
הנהיגה צריכה להיות חויה מהנה ואיך אני יודעת שאני נהינת ?
יחד עם כו..לם אני נוסעת 70 איפה שמותר רק 50 ואין משטרה.
אהבתי יש לי עד היום קצת פחד נהיגה בגלל שלפני כמה שנים עשתי שעורים ובאחד מהם כמעט ניכנסתי באטו אז הפסקתי עכשיו אני רוצה לחזור ללימוד תודה על הפוסט המצויין :)
חשבתי שאתה קורא לי "צ'כובית" בגלל יכולותיי הספרותיות...
אגב, קלטת אותי יפה! יש לי אפילו שיר על זה שאין אצלי לבן ושחור מוחלט, אולי בהזדמנות אפרסם אותו :)
ובלי קשר: למה אני קורא לך צ'כובית?
לרופא והסופר אנטואן צ'כוב הייתה תכונה בולטת:
היא הסלחנות. הייתה לו יכולת למצוא בכל דבר נוראי משהו מנחם.
כלומר השחור הוא לא שחור מוחלט. והלבן הוא לא לבן מוחלט (כלומר קיטש)
את בהחלט ניחנת בתכונה הזאת.
צ'כובית יקרה! צ'יכוב היה נוהג לבקר את מטופליו
באמצעות עגלה הרתומה לחמור...כך יכול היה לקלל
תוך כדי מסע וזה היה לגיטימי
וברצינות
אני מכיר כמה נעליים מהאינטרנט ובכלל שיש להם בטחון עצמי
גבוה עד כדי כך שאם היו אומרים להטיס מטוס הם מייד היו קופצים
על ההצעהעם שני ידיים (או אחת)
ואת...עם רזומה מקצועי מוכח ועם העובדה הלא מקרית שעברת טסט פעם ראשונה
חוששת... צ'כובית קצת בטחון עצמי כי באמת מגיע לך, להעריך את עצמך יותר
נתתי כוכבון.
טוב מאוד!
אני בגישה שכל אחד יתמקד בדברים שהוא טוב בהם, לא בהכרח צריך להיות שיוויון מלא בין בני הזוג.
בחלוקת התיקים בבית, נתתי לו גם את תיק האוצר
את תיק החינוך לקחתי עלי
לא תשמעי אוייי, אלא הממ! :)
תמיד מפתיע לגלות משהו, על מישהו, שאי אפשר לנחש על סמך תמונה.
אגב, לגבי שר התחבורה, כשהיה לי חבר, גם אני הכתרתי אותו בתור הנהג שלי, והוא ממש לא אהב את חוסר העצמאות הזה שלי.
מקווה ששי יותר סבלני ממנו :)
מסתדרת, אמממממ התחתנתי והכתרתי את שי לשר התחבורה
וחוצמיזה, יש לי גלגלים משלי...כיסא גלגלים, אז סוג של רישון יש לי.
לא, לא לא רוצה לשמוע אוייייייייייייי סטייל ריקי לייק
אולי נפלת על חרא של מורה, כמו שהיה הראשון שלי, שבגללו גם היו לי שיקולים לוותר על כל הרעיון.
אבל אם לא עשית רישיון עד היום, כנראה שאת מסתדרת יפה גם בלעדיו...לא?
מה שאת מתארת פה נשמע יותר גרוע מכל הסיוטים שלי!
בחו"ל מפחיד אותי להיות לבד גם בלי קשר לנהיגה
אז מצאת באמת למי לספר את זה...
שוב אני.
את לפחות בעלת רישיון. אני אפילו לא מעזה. אמנם ניסיתי בצבא על חשבון הצבא במאה הקודמת. אבל 20 שיעורים הספיקו לי להבין שרומן ביני לבין משו ממונע לעולם לא יהייה.
קורינה
כרגיל פוסט ברמה!
א. עדיין מקללים אותך , פשוט את לא שומעת אותם..
ב. צריך להבין שאוטו זה מכשיר שתפקידו להביא אותנו ממקום למקום ולא למשחקים ואז אנשים ינהגו יותר ברגוע
ג. תחפשי מטפל שיוציא אותך מהחרדות.חחחחחחחחחח
אז טועים קצת...
בגיל 21 מצאתי את עצמי עם וואן בברלין, בלי מפה, בלי GPS, בלי לדעת יותר מעשר מילים בגרמנית, ובלי מושג איך אני מגיעה לאן שהייתי צריכה להגיע.
בסוף הסתדרתי.
ולכל הצופרים והמלחיצים - בשביל זה אלוהים נתן לנו את האצבע האמצעית!
כוכבית
נשמע לי כמו אחלה הסכם ! ברמה לא הוגנת כמעט
האמת היא שחרדת הנהיגה שלי, כמה שיש לה סיבות הגיוניות, היא ברובה מבוססת על משהו לא רציונלי,
אני לא באמת מפחדת כל פעם שאדרוס או אדרס, אלא זה משהו מעבר לזה, שקצת קשה לי לשים עליו את האצבע.
כנראה פחד מסיטואציה מלחיצה של חוסר אונים ואובדן שליטה.
כי עובדה שבכביש מוכר אני לא מפחדת, למרות שגם בו אפשר להפגע.
אני מפחדת רק מכבישים שלא נהגתי בהם אף פעם, כי לא אדע לפנות בזמן, ואני עלולה לעכב את התנועה,ויצפרו לי וילחיצו אותי, ואצא מיציאה לא נכונה ואאבד את עצמי..וכו' :)
יקירתי,
הפחד שלי מג'וקים הוא לא רציונלי בעינייך?? אני בשוק!
מאוד מובן לי הפחד שלך מנהיגה, כי הנהגים בארץ מטורפים והכבישים - לא משהו..
בניגוד אלייך, הוצאתי רישיון מייד כשיכולתי, נהגתי כמעט על כל סוג רכב אפשרי (ארבעה גלגלים ומעלה.. לא מסתדרת עם שני גלגלים..) כולל: רכב + קרוון נגרר, אוטו גלידה, רכבי ספורט ועוד ועוד...
אני מוכנה לעשות איתך הסכם - אני אהיה הנהגת שלך ואת תחסלי + תפני מהבית, אורחים חומים ומגעילים שנוהגים לבקר אותי בימות הקיץ!
היא לא חברה שלי, אלא אבא שלה עבד עם אמא שלי :)
ואין פה עניין של גאונות, אלא היסטריה, כפי שכבר ציינתי.
אני בטוחה שזה מה שהכשיל אותה וגרם לה לקחת כל כך הרבה שיעורים.
היה מדובר בבחורה לחוצה והיסטרית במיוחד.
תודה.
זה ג'ונגל מה שהולך שם...תאמיני לי :)
צילי
בואי נשאר עם ההגדרות של ה"עמך" :)
כי רובנו לא עושים את ההבחנה הזו בין פוביה לחרדה, ומתייחסים לפוביה כאל סוג ספציפי של חרדה. כמו שראית בלינקים שאני ואת שמנו.
והאמת היא שגם בזמן נהיגה, אני לא עושה לעצמי בראש את ההבחנה האם התחושה האיומה שאני מרגישה כרגע, היא פוביה או חרדה..אני פשוט מפחדת וזהו
אם את שואלת אותי, כנראה שגם בספרות המקצועית קיים בלבול מבחינת ההגדרות של החרדה. כי יש את המשמעות הרגילה של המילה "חרדה" שמוכרת לכולנו, ויש את המשמעות המקצועית שלה.
וכשהם רוצים להסביר לנו מונחים מקצועיים, הם נאלצים לצורך ההסבר להשתמש במילה חרדה בשימוש היומיומי המוכר לנו...
החרדה נפוצה מאוד לכן נוטים לחשוב שהיא נורמאלית. גורמי החרדה משתנים מאדם לאדם. תגובת חרדה הינה ספונטאנית וטבעית ואף חלק מהקיום האנושי- הישרדותי. הפחד וחרדה הינם מונחים דומים היות והסימפטומים המלווים אותם דומים. ישנן חרדות נורמאליות אשר באות להראות כי האדם נמצא בפני סכנה חיצונית המאיימת על חייו. החרדה הינה בעלת תגובה רגשית יותר לפחד בעוד התגובה לפחד היא הימנעות והתגובה לחרדה הינה תחושות פיזיות או נפשיות-פסיכולוגיות. (גולדברג, 2005)
על פי כל הסימנים ניתן לראות בברור כי הפרעת החרדה הייתה בעיקרה הפרעה נפשית בעבר. באותה מהדורה שלישית הפרעת החרדה הייתה תחת הפרעת פאניקה ככותרת. כשיצאה המהדורה הרביעית של ה DSM הפרעות החרדה חולקו לקטגוריות שונות, דבר שכבר היה בעבר באופן כזה או אחר, אולם הדבר החשוב ביותר הוא שהפרעות החרדה הוצאו מהמרווח הנפשי פאטולוגי ועברו טרנספומציה לבעיה פסיכולוגית בניגוד לפוביות למיניהן. (starcevic, 2005)
האדם נוטה לענות על השאלה ממה בדיוק הוא חרד, :" מהכל !" נמצא כי רוב הלוקים ב GAD לוקים בהפרעה פאטולוגית נוספת, והיא הפרעת דיכאון. שני אלו נמצאו קשורים במחקר שנעשה נמצא כי 89% לוקים בשתי ההפרעות גם יחד.בנוסף ל GAD כאשר אדם מתבשר על מחלה מסוימת בה לקה הוא יכול לפתח חרדה מהמוות. הבעיה הפיזית, המחלה, לא חייבת להיות נוראית עם קונוטציה של מוות בסופה. אדם יכול לפתח חרדה מהמוות גם כשנודע לו על דבר מחלה קלה, או פציעה קלה. חרדת מוות אינה בהכרח באה במתאם לפחד ממוות, החרדה באה תמיד בעקבות אירוע מסוים אשר האירוע עצמו הוא הטריגר להתפתחות החרדה. (gordon, taylor, cox 2001)
זהו, מקווה שעכשיו מובן ההבדל. לא התכוונתי להתנצח איתך, פשוט קיים בילבול במונחים.כמו כל דבר בחיים ,
מה שהופך לשיגרתי נעשה פחות ופחות מפחיד עם הזמן.
בהצלחה וזהירות שם בכביש!
קורינה, תני עד הערב למצוא את החומר שלי מהקורס. גם יעוץ וטיפול בחרדות וגם סיכולוגיה אבנורמאלת.
אני זוכרת ויכוחים אין סופיים שלי עם המרצים. אבל אכן בספרות המיקצעית יש הבדל ביניהן. אם אני לא טועה הן גם בצירים שונים ב DSM
צילי
לפחות בכל הלינקים שיש באינטרנט, פוביה מוגדרת כסוג מסויים של חרדה...
והם כנראה קראו את ההגדרות האלו באיזה ספר, לא החליטו על דעתם עצמם.
ואם אני זוכרת נכון...זה מה שלימדו אותנו, גם בבית הספר...
פוביה וחרדה מבלבלים מאוד ביניהם.
הרבה טוענים כי הגבול דק. אבל, הפסיכיאטריה מתעסקת עם ה DSM או ה ICD אי לכך הן אינן דומות, אולי רק מגזרות מאותו מקום.
מה קרה ? לא בושה לערוך ריענון
מעלית למשל היא באמת מקום מפחיד, כי אפשר להתקע בה, כמו האיש המסכן הזה שנתקע 41 שעות במעלית...
ולגבי נהיגה, זו כזו תחושת סיפוק, לנהוג עם חיוך ולדעת שהצלחתי איכשהו להתגבר על המפלצת הזו שכל כך הפחידה אותי...
אני עדיין לא מאמינה שאני נוהגת, זה סוג של נס בשבילי.
הייתי בטוחה שלא אעשה את זה בחיים!
לא נראה לי שקראת את הלינק שלי עד הסוף... אצטט לך משם משפטים נבחרים:
קיימים סוגים אחדים של הפרעות חרדה, הסוגים הנידונים כאן הם:
מצב חרדה כללי (לזה את מתכוונת!)
ופוביה, הפרעת חרדה שמתרחשת בתנאים מיוחדים, לדוגמא, בנוכחות עכבישים.(לזה אני מתכוונת!)
בקיצור, פוביה היא כן סוג מסוייים של חרדה!
ואת מבלבלת בין המונחים חרדה וחרדה כללית.
אפילו בלינק שאת נתת לי כתוב בפירוש שפוביה היא סוג של חרדה!
אז אין שום סיבה לשלוח אותי להתרעננות...
קצת הבנת הנקרא.
חפשי שיקום נהיגה
ותהיי גיבורה. הכל בראש.
בנושא של חרדת נהיגה?
או חרדה בכלל?
פוביה אינה חרדה ! גם לפי ה SDM וגם לפי הICD.
חרדה היא חרדה מדבר שאינו ספציפי, חרדת בחינות למשל, אין סיבה מיוחדת לחרדת בחינות אפחד לא הצליח להגדיר ממה בדיוק החרדה, שאלות קשות, כישלון, מה יגידו החברה וכו'
http://www.scoop.co.il/article.html?id=14484
הפוביה ספציפית בשל העובדה שהיא פחד מדבר מוגדר מאוד, אגורופוביה-פחד ממקומות פתוחים. קלאוסטרופוביה-פחד ממקומות סגורים ועוד.
אם כתוב שיש לך תואר במדעי ההתנהגות תעשי ריענון על הקורס פסיכופתולוגיה.
אז זהו .. שהכל בראש בכל מקרה
אז גם בראש אנחנו נחנקים .. פשוט נחנקים ..
זה תחושה מפחידה שאני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר אותה ..
ולהיות בתוך מעלית , למשל , זה מקום מאוד סגור .. גם אם נכנס אוויר עדיין סגור שם
בכל מקרה , ככה או ככה .. אני חושבת שזה נכון פשוט להתחיל לנהוג ..
למרות הכל ובגלל הכל :0)
אגב , יש קהילה ב - ynet בנושא.
כנסי תראי
תאמיני לי...אני מציפה את עצמי בענק, כל יום על הכביש, בגירויים הכי גרועים שיש !
וזה אכן מה שהוריד לי את מפלס החרדה.
אחרי שלוש שנים של המנעות מהגה חזרתי ובגדול.
יקירה, עשי היכרות מעמיקה עם העולם ההתנהגותי קוגניטיבי - ובעיקר באמצעות פלאדינג (הצפה).
קחי חזרה את החופש שלך.
לא עשיתי שום בלגן, כי פוביה = חרדה, אבל מגורם ספציפי.
http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/anxiety.htm
את עושה ברדאק ענק. מערבבת פוביה וחרדה, והופכת ביניהם.
פוביה, הינה פחד מדבר ספציפי.
חרדה, הינה מדבר שינו מוגדר. למשל. למה החרדה מהנהיגה ? תאונות, לעקב את התנועה וכו'
אז זהו, שרוב האנשים שמפחדים ממקומות סגורים, לאו דווקא נמצאים במקומות סגורים הרמטית, ועדיין זה מפחיד אותם, למרות שאין שום סיכוי למות שם מחוסר אוויר.
ולגבי הגסיסה האיטית, צחקתי כמובן :) ברור לי שזה גרוע יותר ממוות מידי .
לא לא לא .. אין אפילו טיפת אוויר
חוץ מזה שזאת ממש התאבדות נפשית ..
לא גסיסה איטית אלא שוק של חוסר שפיות זמנית ..
עדיף למות מייד מאשר לגסוס בכל מקרה :0)
גם אחרי 14 שנות נהיגה אני עדיין מפחד בכבישים מהירים...כשמסביב כל מיני חוליגאנים נוסעים כמו רוצחים מטורפים, וטוב שכך, כי אם לא הייתי מפחד והייתי נוהג יותר מדי בטוח אולי כבר הייתי גומר בר-מינן מס' פעמים...
לגבי פוביות, - אין ספק שברגע שהופכים משהו לשגרה, זהו נכנסים לענין והפוביה מתמוגגת לה..
אבל סחטיין על המעבר בטסט ראשון ;)
גם לפי התמונה, עוד לפני שהקליפ פועל, אפשר לנחש שאלו מדנס,
איזו עוד להקה זו יכולה להיות, עם כל כך הרבה גברים?
גם במקום סגור, יש טיפת אוויר, שנכנסת מתחת לדלת או משהו :)
ואין בה את הקטע של המוות המיידי הזה בתאונה...
אלא גסיסה איטית מחוסר אוויר...
פחד ממקומות סגורים , למשל , הוא גם פחד עם הרבה מאוד הגיון ..
למשל :0)
אבל אני יכולה להבין פחד מנהיגה .