דירק נוביצקי, הענק הגרמני, זכה אתמול בתואר ה-אמ.וי.פי של עונת ה-אן.בי.איי לשנת 2006/7, והפך לאירופאי הראשון שזוכה בתואר המכובד. אבל זה לא באמת ממתיק את הטעם החמוץ של סיום העונה העגום של הג'רמנייטור והמאבריקס.

 זכייתו של נוביצקי בתואר עוררה התנגדות בעיקר ע"י אוהדי הפיניקס סאנס ככל הנראה, אך ייתכן שגם ע"י אוהדי הדאלאס מאבריקס  עצמם. כבר בשנה שעברה, עם ההפסד בסדרת הגמר לאחר יתרון 0-2 וביתיות, ניתגלו שאלות לגביי יכולתו של נוביצקי להוביל קבוצה כל הדרך אל התואר. העונה, אחריי ההפסד בסיבוב הראשון לגולדן-סטייט, ותפיסת התואר המפוקפק של המדורגת ראשונה הראשונה שמפסידה סדרה של שבעה משחקים למדורגת שמינית אי פעם, השאלות כבר מהדהדות חזק באוזניים.

 עוד לפניי פתיחת הפלייאוף היו שטענו כי התואר בעצם מגיע לסטיב נאש, והסיבה היחידה שבגללה לא יבחר היא משום שתהיה זו זכייה שלישית ברציפות, ונאש לא באמת ראוי להצטרף לרשימה שחברים בה רק ביל ראסל, ווילט צ'מברליין ולארי בירד. והאמת היא שנאש היה ממש טוב השנה ובהחלט ייתכן שהגיע לו התואר שוב.

 אבל בעוד נוביצקי מרים גביע בחליפת שלושה חלקים, הרכז הקנדי מוביל את פיניקס על הכתפיים היציבות שלו באחת הסדרות הטובות של השנים האחרונות. בסבירות כמעט וודאית, המנצחת בסדרה האלימה הזו תוציא גם את ה-אמ.וי.פי של הפלייאוף -  סטיב נאש או טים דאנקן. 

אבל זאת בדיוק הסיבה שתואר המצטיין של העונה מתחלק לשניים – כי הכדורסל של העונה הסדירה והכדורסל של הפלייאוף הם שני דברים שונים לחלוטין. במשך העונה הסדירה הקבוצות מרוכזות במשחק שלהן עצמן. בלי הרבה סקאוטינג, בלי הרבה התאמות, הקבוצות מתרכזות בעיקר בלהפעיל כלים לעומת לעצור כלים.

  העונה הסדירה של דאלאס הייתה מהטובות שנראו אי פעם, עם מאזן 67-15 המדרג אותם במקום ה-6 בכל הזמנים.  בתוך הארסנל העמוק של דאלאס היה נוביצקי כלי בלתי ניתן לעצירה, עם אחוזי קליעה גבוהים בכל החזיתות (416. מ-3, 502. ל-2 ו- 904. מהקו), הובלת הקבוצה בנקודות ובכדורים חוזרים (24.6 ו- 8.9) ועם ממוצע האס' הגבוה בקריירה (3.4).  אם קיימת נקודת מבט חיובית שנוביצקי יכול לאמץ מהנפילה שלו מול גולדן-סטייט, זה את החותמת הרשמית על היותו בסיס ההצלחה של הקבוצה. עם כל הכבוד להאוורד, טרי, סטוקהאוס והאריס, שהעלו את המספרים שלהם בסדרת הסיבוב הראשון, על נפילתו של נוביצקי הם לא הצליחו  לכסות, אפילו מול קבוצה שתפסה מקום בפלייאוף במשחק האחרון של העונה. 

אבל בעצם, אולי פה בכלל טמון העניין? 

 "לא היו לנו הרבה משחקים גדולים לקראת סוף העונה. אני חושב שזה פגע בנו." אמר ה-אמ.וי.פי. הטרי, " אבל צריך לתת להם קרדיט, התמודדנו מול הקבוצה החמה בזמן הלא נכון. הם רכבו על הגל כשהיו צריכים לנצח הרבה משחקים בסוף העונה, ומשכו את זה לתוך הפלייאוף". 

אבל האם מדובר בזמן הלא נכון או שמא בקבוצה הלא נכונה? 

גיבור טראגי אחר של העונה, גילברט ארינס, מספר בבלוג שלו כי כבר במרץ אמר לו רכז הווריירס ביירון דייויס, כי הוא מקווה לפגוש את דאלאס בפלייאוף. "אתה יודע כמה ניצחונות יש להם?!?" שאל אייג'נט זירו את דיוויס. "בן-אדם, אנחנו מנצחים אותם. מאיזו שהיא סיבה יש לנו יתרון במאצ'-אפ איתם.", השיב לו דייויס וניבא את העתיד לבוא.

 ביל ראסל, אחד שראה וניצח כבר כמה סדרות פלייאוף בחייו אומר בבלוג שלו: "כשמדובר בפלייאוף אתה צריך להתייחס רק למאצ'-אפ בין הקבוצות. שום דבר אחר לא רלוונטי". אך מצד שני מוסיף: "הדבר היחיד שבלתי צפוי הוא איך יגיבו כל אחד ואחד מן השחקנים לתחרותיות של הפלייאוף". 

האמת, נראה כי במקרה הזה תגובתו של הכוכב הגרמני למפגש המחודש עם המנטור שלו, דון נלסון, לא הייתה לגמרי בלתי צפויה. אם יש מאמן שיודע איך לעצור את נוביצקי, זה רק האיש שבנה אותו. ואם יש קבוצה שנלסון חייב לנצח, זו רק הקבוצה שזרקה אותו. המומנטום היה די ברור כבר מהמשחק הראשון בסדרה.

 וזה מביא אותי אל שלב המסקנות. "הזכייה בתואר היא כבוד גדול עבורי, עבור חבריי לקבוצה ועבור המועדון. אבל קצת קשה לי להיות שמח עם האופן שבו הפלייאוף הסתיים מבחינתנו". דירק נוביצקי היה השחקן הטוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר במהלך העונה, וראוי לתואר השחקן המצטיין, אבל הוא מסיים את העונה הזו עם חובת הוכחה גבוהה מתמיד.