לפני כ7 שנים בצומת לא קלה בחיי..

יצאתי בחודש מאי  לסיור במדבר יהודה

עלינו על אחד הרכסים כשהיעד מצדה.

האמת היא שגם יכולנו לעשות קיצור דרך..אבל החברה להגנת הטבע לא איפשרה זאת..

לפעמים הדרך הארוכה היא הבטוחה והקצרה

זה לא היה קל..משהו התנדב לשאת את התרמיל האישי שלי..

היתה שם חניית לילה לכמה שעות בקור מדברי מצמרר..

גם היתושים חגגו..

אני אישית הייתי במשבר ריגשי עקב פרידה גורלית

כל נשימה שלי היתה מאומצת בגלל קושי פיסי

הכאב הריגשי יצא  בעוצמה דרך כל נשיפה ונשיפה..

שהשחר הפציע הגענו ליעד.

זכינו לראות באותה העת גם את הירח השוקע במערב וגם  את קרני השמש העולות במזרח..

עשינו עבודת טיהור אנרגטית למקום שבו אנשים מתו בנסיבות טרגיות..

תקשרנו עם נשמות של מתאבדים..קבלנו מסרים

לקראת עזיבת המקום שמעתי בת קול שאמרה לי:

עשינו קונסיליום והמסר האישי הוא שאת תתגברי על קשיים במסע החיים..

הבנתי שכל מסע חיצוני הוא גם פנימי

מאז מאד התפתחתי וכיום אני עוזרת לאנשים בעזרת התובנות שרכשתי במסע חיי..

אני כותבת את זה בהשראה שקיבלתי מהתבוננות בבלוג של אפור הזקן..

ואני אומרת לו על זה תודה..

יש צמתים בחיים שכדאי בהם להעיף מבט לאחור ולראות איזה כיברת דרך עברנו וכמה יכולנו לה..