בראיון קבלה לבית ספר לעיצוב פנים, נשאלתי איזה סגנון ציור אהוב עליי?

עניתי: "סופר ריאליזם"

(סגנון שבו הציור נראה דומה ככל האפשר למציאות)

כשהמראיינת שמעה את זה, היא התקילה אותי בשאלה : למה את אוהבת את הסגנון הזה? ולמה צריך אותו, אם אפשר לקבל אותה תוצאה גם באמצעות צילום?...

המממ...חפרתי קצת במוחי והצלחתי לאלתר תשובה שכנראה השביעה את רצון המראיינת כי היא הפסיקה לחפור לי במוח עם שאלות מתקילות :)

עניתי לה שכשרואים ציור סופר ריאליסטי, הוא גורם לנו תדהמה ופליאה מעוצמת הדיוק והנאמנות למציאות. תחושה שלא ניתן לגרום לנו באמצעות צילום, שממנו אנחנו במילא מצפים שיראה בדיוק כמו המציאות, כך שאין לנו שום תחושת התלהבות כשהוא מצליח בזה.

(יכול להיות שהצילום יצר אפקט תדהמה כשאנשים ראו צילום לראשונה, אבל בטח לא בימינו)

אבל למרות התשובה שעניתי, לא באמת הצלחתי לשכנע את עצמי, והמשכתי להרהר בנושא.

למה באמת צייר מוכן לשבת ימים על גבי ימים ולהשקיע שעות של מאמץ בציור מציאותי ככל האפשר, כשהוא יכול בקליק אחד פשוט של מצלמה להשיג את התוצאה המציאותית?...

הציור שצירפתי שייך ל ralph goings

עוד עבודות מדהימות שלו אפשר לראות בלינק הבא:

http://www.ralphlgoings.com/