11 תגובות   יום שישי , 18/5/07, 21:30

06:30           השכמה. בגדי התעמלות, נעלי ספורט, צלצול בדלת ושי מגיע. חמוש בספסל, מזרון, כפפות אגרוף, שלל משקולות כדורים וגומיות. חוגרת את מד הדופק ויאללה לעבודה.

 07:20           כמעט סוף האימון. שיט, איך נהייה חם. כולה מאי, מה יהיה ביולי? צריך לקנות הליכון. למה סבתא שלי הופיעה בחלום אתמול בלילה ומה זה אומר? צריך להתקשר לרואה חשבון. לא לשכוח שהיום יום ההולדת של יונתן. מה אלבש למסיבה שלו? מתי היא בכלל? מנפנפת לשלום לילדים, תוך כדי כפיפות בטן. 

 09:30           כביש 4 הוא מקום אכזרי. התנועה עומדת והיא בסתירה מוחלטת למחוגי השעון באוטו שלי. האם שוב אאחר לפגישה? הדילמה הנצחית של להיות יעילה ולשבת על הטלפון, לעומת עוד דקות יקרות של לשקוע בפול ווליום מוסיקה. נו מילא, let the show begin. מחייגת את המספר הראשון ברשימה היומית...

 15:45           יושבת בבית קפה. מבלה quality time עם המחשב הנייד. שלוש פגישות כבר מאחורי. יש לי חלון זמן מדויק לסכם אותן ולהתכונן למצגת. טלפון מהבית, יורשת העצר מדווחת על יומולדת לחברה. אני ממשיכה להקליד במרץ. ברוך שעשני אישה עם חלוקת קשב. צריך לקנות מתנה. אלוהים, תעשה שאזכור. כדאי לשמור את המסמך שלא אעשה שטויות. ברקע, המטפלת מדווחת לי שצריך לקנות מכנסיים לילדות ולהכין טנא, והמגהץ מזייף וקיבלנו ספח לטיול ו...ksjfksje dxflk... אני מהנהנת תוך כדי, בהיסח הדעת.

 17:50          פגישה אחרונה בהיחלט להיום עומדת להתחיל. אולי, אם אסיים אותה מוקדם, אני מפנטזת, אעבור בקניון לבדוק מה שלום חנות הנעליים האהובה עלי.  האדרנלין שלי בשיאו והאנרגיה זורמת בדם. אני סופרמן, אני כל יכולה. יאללה, בוא נבריק, בוא נכבוש אותם בסערה.

 19:15          נראה שהולך טוב והפגישה מתמשכת אבל חנות הנעליים תסתדר גם היום בלעדיי. שולחת sms לבן זוג, לוודא שיגיע הביתה להחליף את המטפלת. שיחת ועידה בעשר  בלילה? כן, בטח, למה לא. סופרמן, כבר אמרתי?

 20:50          איך נהייה חושך? נסיעה הביתה היא מקום טוב לסיכום היום. לא הספקתי לקנות טנא. שכחתי להתקשר ליונתן. מתקשרת הביתה לוודא שהילדות לא ישנות, מבטיחה להן שאימא עוד מעט באה ואם אפשר אז לא להירדם. מנסה לחשוב על כיוון לקראת שיחת הועידה. מתקשרת לבן זוג לברר אם יש מצב לארוחת ערב.

 23:30          הצצה קטנה, ממש פיצפונת לקפה. כמובן, שלא מתאפקת ושוקעת פנימה. קפה בוץ ואני ג'אנקי. 

00:45          המיטה כל כך רכה. איך לא חשבתי על זה קודם? מי זה האיש ששוכב לידי? לא ראיתי אותו כל היום... פותחת ספר. קוראת עמוד עד שהאותיות מסתחררות עם המגהץ וסיכומי הפגישות שהיו. נרדמת.

דרג את התוכן: