מדהים איך שהזמן רץ. שלושים ושניים ימים נטולי בצק. מיי גאד! אני המומה מעצמי. כמה כוח אנטי-קמחי יש לי?!
אתמול היה יום סלטי במיוחד. התחלתי את הבוקר בטיפול אצל הקוסמטיקאית המדהימה שלי. אישה נעימה, יפה, מקצועית ויקרה תופת. אבל מה? אני אוהבת את האנרגיות שלה. פשוט עונג. ללכת אליה זה כמו לעשות טיפול פנים בשילוב מסאג' לנפש. מרגיעעעעע... אחרי שעה אצלה, כשהנני לבושה במיטב מחלצות השינה שלי, נטולת איפור, נטולת סדור מינימלי לשיערי השחור והארוך, ניגשתי אל איציק המוסכניק המשובח לתיקון המזגן המחמם שברכב שלי. "עוד שעה וחצי תחזרי", אמר לי איציק, ואני- הבטתי בו בפני התנומה שלי ועניתי:" טוב, אז אני הולכת להסתובב בקניון". אז הסתובבתי, במלוא ג'יפתי, בתחושת מערומים. כי אין מצב שאני, שרון בר-אל, ילידת הארץ, בעלת מידת נעליים 38 ומשקל עודף, אצא אל הקניון נטולת איפור ושיער מסודר, חסרת מלבוש שפוי והגיוני. אבל אמרתי, נו טוב, על הזין שלי. מה שיהיה יהיה. את ארוחת הבוקר אכלתי בקניון. סלט ירקות גדול עם גבינה בולגרית, שמן זית. מעדן. נעשיתי חובבת סלטים בחודש האחרון. פאק- אני גאה בעצמי. בעודי בולסת ביסים קטנטנים, הגיח אל מול פניי בחור שלפני חודש התחיל איתי. "ואו, זו את!", אמר לי, ואני- נדמהת שזכר אותי בכלל, כי ברגעים אלה רק מי שישן אי פעם לידי, היה יכול לזהות את פניי. פני תנומה שרוניים. "ואללה, זאת אני", עניתי לו בחיוך. הבחור התיישב לידי, הודיע לי כמה אני סקסית בעיניו ככה וביקש ( שוב, אחרי שבפעם הקודמת לא נתתי לו) את מספר הטלפון שלי. כנראה שבחורה שקמה לפני כשעה, אוכלת סלט ירקות ומחייכת- עושה לו את זה. טוב, אז נתתי לו. מספר. טלפון. והוא המשיך לדרכו אי שם בין חנויות הביג-קניון. סיימתי את סלט הבוקר שלי, ניגשתי חזרה למוסך, שלמתי, ברחתי משם ונסעתי לחברתי הטובה תמנע. את שעות בין הערביים העברנו בישיבה בבית קפה כפרי וחמדמד. טוב, ניחוש קל מה אכלתי? יפה ילדים. סלט ירקות עם נגיעות חזה עוף. היה סוף. קינחנו בתה, אצלה בבית. ולאחר 5 שעות שבתי אל ביתי הקט שבמושב. ארוחת הערב גם היא הייתה מובנית ירק. סלט ירקות עם בורגול מבית אמא ומעט סלט חצילים על האש. חלבה ללא סוכר, הוותה מבחינתי קינוח הולם ליום הירוק הזה.
לעת עתה רק חמשת הקילוגרמים נותרו בחוץ. כלום לא זז. נראה לי שאתחיל לעשות הליכות. תזוזת עכוז חשובה כאן כנראה.
אוהבתותכם, שרון.
|
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
משאירה פיקדון..
זה מזכיר לי את המפתח במלון ביוון, אותו הייתי משאירה בכל פעם שהייתי עוזבת את המלון לכמה שעות.
פאק בא לי יוון עכשיו!
------
עוקבת אחריך גם, שלא תחשבי אחרת...
תודה דבורה היפה.
בהצלחה!
אני כאן עוקבת מרחוק - ובינתיים משאירה כוכב כפיקדון...
איזה ממי אתה. בחיי.
אני אוכל רק ירוק לא מכוכב.
בסדר.
מצחיקונת
כייף לקרוא אותך
ואת הירוק הזה לא לאכול.
תודה מתוק.
כיף לקרוא תגובה כזאת.
איזה מדהימה את.
את.
כיף לקרוא אותך
בהצלחה !
אני.
אוהבת אותך, על הרגישות שבך
תודה ניר!
הההה להיעלם??
ממי, אם אעשה דיאטה שנה- אולי אעלם..
יש עוד הרבה במלאי....
אל דאגה!
לחיי הירוקים...וה 5 קילו שבדרך
יום ירוק...
מצויינת!
רק אל תעלמי לנו, הא?
תודה אדם החובק האישי שלי.
אורן אתה מקסים. תודה.
עם תגובה כזאת מה צריך יותר.
האמת? תגובה סקסית :)
מלך.
מעבר ליופי ולאופי שאת מבורכת בהם, יש לך גם את היכולת לפרגן לעצמך.
וואו.
אישה שמפרגנת לעצמה, היא סקסית פי כמה, מושכת פי כמה ובעלת עוצמה מדהימה.
זו את.
תודה.
איזה מותק!
העמידות הירוקה שלך מאוד מרשימה.
יא ראבי הכוונה.
יא אלבי.
כן.
חייבת יותר סקס והליכות.
אוהבתותך יא רבאי.
זה נשמע כמו בילוי נעים ביותר.
אגב, אני אף פעם לא מתאפרת, ושיערי לרוב מדובלל. אנטי-אישה שכזאת.
ניסיתי קצת בהשפעתך לאכול ירקות במקום השטויות במיץ ורוטב שאני אוכלת בד"כ, ושום דבר לא השפיע. ביומיים האחרונים תקעתי אוכל פי שלושה מהרגיל, ואין שום עלייה במשקל.
אולי אני מבזבזת יותר מדי אנרגיות בעבודה, לימודים, עם הבן ועם החבר במיטה?
זה מה רציתי לשאול גם אותך: מה את אומרת על ספורט כתוספת לדיאטת הירקות?
תכלת. שם יפה.
אני שמחה שאני חיה על סלטים, כי עד לפני חודש הייתי מתה על בורקסים.
יחי ההבדל. מרגישים את זה בגוף, אה?
המשיכי להנות מירקות ארצינו.
כן ירבו מכורי המלפפונים.
תודה שבאת אליי.
זה יהיה צעד קטן למושב,
אך צעד גדול לנעלי ההתעמלות המובטלות מזה חודשים.
תודה איימי לילילי.
כפרה עליך אחשילו היפה.
אני יודעת שאתה עושה הליכות ובגלל זה אתה כל כך שווה. יא אללה, אני חייבת גם.
שלוש שעות זה ואו, טוב יש לך כושר, אושר ויושר.
ואני שמחה שאהבת את הפוסט הזה.
האמת שהוא נכתב בכמה דקות, אינטואיטיבית. פשוט שחזרתי את יום האתמול שעבר בכיף.
אז יאללה, שולחת לך חיבוק-על.
משקה את עצמי במי עדן.
גן עדן קטן.
רוניתוש!
תאמיני לי אני מרגישה כמו עין עצלה.
הליכות זה חשוטב ביותר ויכול לזרזר לי את תהליך ההרזייה.
ואמן!!
ל-10הקילו הבאים.
חיבוק עד לשם.
באנה ואני אוהבת את הראש שלך.
עדנה, את מלכה של מילים הרי, בהומור המטורף, בכתיבה האיכותית. בהכל נו. אני צכה להגיד לך מה שאת כבר יודעת?
אהבתי שאהבת את "ואו, זו את!".
זה היה קטע חביב במיוחד...כי הבחור עלה בראשי לא מעט החודש ופתאום שוב נפגשנו.
(גם אני לא לסבית, אלא חובבת זרנוקים משובחים. אבל אם בא לך להתנסות במשהו-צלצלי או שלחי סמס. מקווה רק שתזהי אותי, אה?)
נשיקות.(תמימות הפעם).
אמרתי לך שאת נשמה כבר? סאמכ...
זה נכון. זו קודם כל התחושה, האנרגיות שאנחנו משדרים, גם בלי תוספות של מסיכות איפור או תכשיטים מבית היוצר של מיכל נגרין וחיקוייה...
ואחותי, הוא לא עשה שם שופינג.
יש לו שם עסק נכבד ביותר.
או במילים אחרות, הבחור מפוצץ.
אכלתי אפונה עכשיו,
נשיקות.
כוכב לצעד הבא..
אני אוהב את הפוסט הזה.
הליכות זה נעים וחשוב.
אתמול עשיתי הליכה לילית של שלוש שעות (כתבתי את זה אפילו בתגובה בפוסט שלי לכש-רונית).
זה כיף.
חיבוק, אחותי היקרה.
איזה באסה שרון שאני כל כך רחוקה הייתי מתחילה הליכות איתך עכשיו!
יחי 5 קילו
ולחיי החמישה הבאים
רונית
אוהבת את השם שלך, את הבלוג שלך, את הראש, הכובע, המבט, הסגנון,
איך שאת כותבת/חושבת/נדמהת
(הכי אהבתי את הקטע שהוא אומר לך 'וואו זו את!' ואת נדמהת שזכר אותך בכלל)
את מדמיהה!
(ואני לא לסבית בכלל, שלא תחשדי לחשוב וגם שלא תחשבי לחשוד).
בואנה, הבחור הזה, באמת מבין ביופי!
מותק, את יפה (וכל הבלה בלה שאחרי) בכל מצב, אבל בעיקר,
כשטוב לך (כשאת גאה בעצמך, מוריקה ת'צמך ומצמצמת ת'צמך) או אז
זה ב-א-מ-ת פורץ החוצה.
אהובתי, אני גם גאה בך וגם שמחה בשבילך.
<ותפסיקי להסתובב כך ברחובות ולפתות בחורים תמימים שרק רצו לעשות שופינג!>