מדהים איך שהזמן רץ. שלושים ושניים ימים נטולי בצק. מיי גאד! אני המומה מעצמי.

כמה כוח אנטי-קמחי יש לי?!

אתמול היה יום סלטי במיוחד.

התחלתי את הבוקר בטיפול אצל הקוסמטיקאית המדהימה שלי. אישה נעימה, יפה, מקצועית ויקרה תופת. אבל מה? אני אוהבת את האנרגיות שלה.

פשוט עונג. ללכת אליה זה כמו לעשות טיפול פנים בשילוב מסאג' לנפש. מרגיעעעעע...

אחרי שעה אצלה, כשהנני לבושה במיטב מחלצות השינה שלי, נטולת איפור, נטולת סדור מינימלי לשיערי השחור והארוך, ניגשתי אל איציק המוסכניק המשובח לתיקון המזגן המחמם שברכב שלי.

"עוד שעה וחצי תחזרי", אמר לי איציק, ואני- הבטתי בו בפני התנומה שלי ועניתי:" טוב, אז אני הולכת להסתובב בקניון".

אז הסתובבתי, במלוא ג'יפתי, בתחושת מערומים. כי אין מצב שאני, שרון בר-אל, ילידת הארץ, בעלת מידת נעליים 38 ומשקל עודף, אצא אל הקניון נטולת איפור ושיער מסודר, חסרת מלבוש שפוי והגיוני. אבל אמרתי, נו טוב, על הזין שלי. מה שיהיה יהיה.

את ארוחת הבוקר אכלתי בקניון.

סלט ירקות גדול עם גבינה בולגרית, שמן זית. מעדן. נעשיתי חובבת סלטים בחודש האחרון. פאק- אני גאה בעצמי.

בעודי בולסת ביסים קטנטנים, הגיח אל מול פניי בחור שלפני חודש התחיל איתי.

"ואו, זו את!", אמר לי, ואני- נדמהת שזכר אותי בכלל, כי ברגעים אלה רק מי שישן אי פעם לידי, היה יכול לזהות את פניי. פני תנומה שרוניים.

"ואללה, זאת אני", עניתי לו בחיוך.

הבחור התיישב לידי, הודיע לי כמה אני סקסית בעיניו ככה וביקש ( שוב, אחרי שבפעם הקודמת לא נתתי לו) את מספר הטלפון שלי.

כנראה שבחורה שקמה לפני כשעה, אוכלת סלט ירקות ומחייכת- עושה לו את זה.

טוב, אז נתתי לו. מספר. טלפון. והוא המשיך לדרכו אי שם בין חנויות הביג-קניון.

סיימתי את סלט הבוקר שלי, ניגשתי חזרה למוסך, שלמתי, ברחתי משם ונסעתי לחברתי הטובה תמנע.

את שעות בין הערביים העברנו בישיבה בבית קפה כפרי וחמדמד.  טוב, ניחוש קל מה אכלתי?

יפה ילדים. סלט ירקות עם נגיעות חזה עוף. היה סוף.

קינחנו בתה, אצלה בבית. ולאחר 5 שעות שבתי אל ביתי הקט שבמושב.

ארוחת הערב גם היא הייתה מובנית ירק. סלט ירקות עם בורגול מבית אמא ומעט סלט חצילים על האש.

חלבה ללא סוכר, הוותה מבחינתי קינוח הולם ליום הירוק הזה.

לעת עתה רק חמשת הקילוגרמים נותרו בחוץ. כלום לא זז.

נראה לי שאתחיל לעשות הליכות.  תזוזת עכוז חשובה כאן כנראה.

אוהבתותכם,

שרון.