להעז, לחלום, להגשים!
פשוט אני,
ללא מסיכות,
ללא קליפות,
מדבר על הכל ומאפשר הצצה
אל עולמי דרך מילותיי.
פוסטים פופולאריים
-
'לחלום, להעז, להגשים' בחוף הדקל באילת
18/9/10 | 1002 צפיות
-
רודף העפיפונים
18/2/08 | 1488 צפיות
-
אהבה, זה כל הקסם
7/5/08 | 4012 צפיות
-
תקעתי נוד, בא לכם להריח ?
11/5/08 | 3017 צפיות
-
כשתבואי
19/5/08 | 2478 צפיות
-
זוהי שעה מתוקה של שקיעה
2/9/08 | 1339 צפיות
פוסטים אחרונים
משאלה
| "אימהות שכולות ?" שאלתי בתדהמה
"כן, אימהות שכולות. למה, זה מפתיע אותך ?" נשאלתי בחזרה
"השריטה שלי את יודעת ..." השבתי
"דווקא בגלל חוש ההומור המטורף שלך...." נעניתי
"אבל ..." ניסיתי להסביר
"אני סומכת על האינטואיציה שלך ... בהצלחה ... יודעת שלא תאכזב אותי מותק ...." ניתוק.
היית שם ביום ההוא. חשת את המצוקה הקלה בה שרוי הייתי בדקות הראשונות. היה לך מבט רציני, עינייך היו כבויות, לרגע חשבתי שרק את נמצאת שם, בוהה בי ולא מבינה באיזו חוצפה אני מרשה לעצמי לפלוש לטריטוריה הבלתי חדירה שלך.
ככל שחלפו הדקות, פנייך התרככו. מזווית עיניי יכולתי אפילו להבחין בחיוך קל, מבויש, מלא בהתנצלות. כאילו שכחת שגם לך מותר לחייך, שחיוך הוא סוג של רגש שכבר המון זמן מת בתוכך. ראיתי אותו, את אותו סלע עצום אשר הנחת על הר הגעש שאת התפרצותו ביקשת בכוח למנוע.
לאחר שעה שבה חברותייך אפשרו לדמעות להיות נוכחות, הבנת שכולן מחכות רק לך. ואולי באיזה שהוא מקום, ידעת שרק אני מחכה לך, שרק את מחכה לי.
שיתפת.
סיפרת עליו. על הרגע המאושר בו הגיח מרחמך. על החיוך המתוק שלו. על הכוויה הקטנה שנותרה תחת סנטרו בשעה שהתקרב לסיר הטיגון הרותח. על כמה הוא מזכיר את אביו שנהרג אף הוא במלחמה המיותרת והארורה ההיא. סיפרת על היום בו ביקש שתחתמי לו על הטופס המזופת שקיבל מהצבא, על כרטיס הכניסה לעולם המתים. הלקאת את עצמך ללא הרף על הרעד בו שרבבת את חתימתך. יכולת למנוע את זה, את ביקורו המוקדם של בנך את אישך. יכולת לחסוך מעצמך את אותו אגם מלוח ורווי דמעות בו ביקשת להטביע את יגונך.
האמת שבנקודה מסוימת רציתי להיעלם. יש גבול למקומות בהם אדם מבקש לנצח. גדול עליי. איני יכול לשחות באגם הזה, גם אם מליחותו אמורה היתה להציף, להגן מטביעה.
נשארתי.
נשארתי כי הייתי חייב. נשארתי משום שהבנתי שגם במקום הכי נמוך בעולם, ב-ים המוות בו דגים לא יכולים לנשום, באגם הקוצים בו נדמה היה שיש רק כמילה - יכולה להיות גם צמיחה, ולו גם ה-קלה שבקלים.
העזתי.
חשפתי את כל השריטות שלי. הלכתי עד הסוף. הכאתי בך ללא הרף. ואולי בשלב מסוים ידעתי שתבואי לבקש לחבק.
מבוישת, כאילו את חוטאת, באת אליי בסיום ההרצאה. ביקשת רשות עדינה. מנסה בכוח להתעלם מהברור מאליו. האישור ניתן ללא מילים, רק במבט עמוק וחודר. חיבקת אותי. התרפקת בזרועותיי. סגרת מעגל של הנצחה ופתחת מעגל של ניצחון.
מספר חודשים לאחר מכן נפגשנו באקראי. שוב ביקשת רשות. שוב הסכמה במבט. סיפרת שחזרת לצייר, לפסל, לגעת בחימר. אמרת שאת נורא רוצה, אבל חוששת ממה שיגידו. ביקשתי שתביטי אל מעיין נפשך, שתעלי לבית האבן שלו ותשאלי את דעתו, כי חוץ ממך וממנו ... זה באמת לא משנה.
חזרת.
חזרת לשם. לאותה רחבת ריקודי העם שכל כך התייפתה בנוכחותך. לאותה חלקת אלוהים שבה הרגשת הכי משוחררת בעולם, הכי טבעית, הכי אמיתית, הכי שם, הכי את, הכי הכי.
הפעם אני זה שביקשתי רשות. עינייך סיפקו לי את האישור. מעולם לא חיבקתי מישהי כמו שחיבקתי אותך ברגע ההוא. לאחר שניות ארוכות שנדמה היה שנמשכו לאורך הנצח - הבחנתי במשהו נוסף שלא היה שם קודם. צבעת ברכות את חלונות נפשך במה שדיילות היופי מכנות "איפור".
ככה הוא היה רוצה לראות את אמו. ככה הוא היה רוצה לראות את אשתו. צעקת בלחישה.
לרגע קט, נדמה היה שאני הוזה. לרגע קט, נדמה היה לי שהדמות הכבויה שביקשת להיות שנים, כאילו המציאה את עצמה מחדש.
ניצחת אותי. חייכת. שכנעת אותי לחיות עם ולא מול, חתמת בביישנות.
ביקשתי לחבק שוב. ביקשת להכיל את דמעותיי.
ולו בשביל הרגע הזה בלבד....היה שווה לי לשאת בגופי נכות.
הבטחות ניתן להפר, צוואות לא.
מי ייתן...ותהיי האם השכולה האחרונה. זוהי לחישה לוטפת של משאלה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
מוקדש לך אם יקרה, למשפחת השכול, ולאחת שגורמת לי להמשיך ... ואת תדעי.
וידוי אישי :
לאחר הערב ההוא, לקחתי פסק זמן מההרצאות. לאחר המון ניצחונות - פחדתי שוב מעצמי, פחדתי לפחד. לא פשוט להתמודד עם עוצמה שיש בה קורטוב של אחריות. לאחר מס' שבועות הבנתי שאם אני לא חוזר לשם, כנראה שגם אותה אם שכולה לא תחזור לשם, לחלקת האלוהים הקטנה שלה. מאז ועד היום, נשארתי נאמן לחיוכה.
|
תגובות אחרונות
-
...Blue
בתגובה על הזמנה להשקת ספרי השני 'להביט לפחד בעיניים ולנצח'
-
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
-
יעלי 65
בתגובה על מוקדש לך, ילדה קטנה שלי
-
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
-
דליה אלעזר
בתגובה על אחרי 17 שנים, אריאלה ממפעל הפיס טילפנה גם אליי
-
לוטרה
בתגובה על חלומות של גוזלים / מוקדש לשחר גרינשפן, ולמשפחתה
תגובות (45)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
--
תודה מירבי.
כיף לראות אותך מטיילת בין מילותיי.
שבוע מלא קסם!
תודה.
מקווה שאלו דמעות של תובנות.
שבת נעימה וברוכה הבאה אל מילותיי.
תודה
ריגשת
עכשיו בכי.
המון תודה יקירה ש-את.
נוכחותך כאן ברוכה, נעימה, מרגשת, ותמיד משאירה חותם מחוייך.
מחבק חזרה חזק חזק.
אתה נשמה ענקית.
ריגשת אותי עד כלות...
שלא תפסיק לעולם את מלאכתך, מתנה אתה לכולנו, איש נדיר.
מחבקת אותך חזק.
דפנה
נטע
אריאדנה
יקירות שלי,
בדומה לתחושות החמות שהציפו אותי אלה שקדמו לכן, גם אתן חיממתן את לבי והוא מודה לכן מעומקו.
בעוד דקות מעטות נעבור מהנצחה לניצחון. בדומה לאומה שלמה, כך אעבור גם אני מעצב לשמחה, ואקדיש שורות לדמות מאוד יקרה לי, דמות המאמינה במה שלמרבה הצער, לא מעט איבדו את האמונה והאחיזה בה - האהבה.
ריגשת עד עמקי הנשמה
תודה אדם יקר
*
דפדפ
ערן
daisy
אופטימיסטית
סמארה
יקרים שלי,
איני מוצא את המילים הנאותות, על מנת שיתארו הם את שהותירו בי מילותיכם.
יום לא פשוט. לא לאותה אם, לא למשפחת השכול, ולא לנו כבני אדם החיים בארץ הזו.
המון תודה. ריגשתם בי.
וואו
גם אתה, ערן, קיבלת מתנה לא קטנה...
אייל
עוצמת האהבה שלך ויכולת הנתינה האינסופית שלך
החזירו אישה מתוך יגונה הנוראי אל החיים.
איזה יעוד מופלא בחרת לך
וכמה נפלא אתה מממש אותו.
ואשרי האנשים שזוכים לאנרגיה שאתה מפיץ סביבך.
הרי אתה כבר שם.
ונראה כי מעולם לא עזבת.
ודאי שתחזור לשם אייל
ודאי שחזרת
אינך יכול שלא
אינך בנוי שלא.
האם טרם הבנת זאת?
אייל,
אתה דוגמה חיה לגדלות נפש ולאהבת אדם.
שיתפת אותנו בפיסת חיים עצובה ומרגשת ביותר, אך יש במילותיך הרבה מעבר לכך.
רק מי שהרגיש היטב את הקרקעית, רק מי שאיפשר לעצמו לגעת במקומות הנמוכים והקשים ביותר, רק הוא, בכוח אמונה ורצון עזים ובסבלנות תהומית, יכול לגייס את הדרוש כדי לעלות אט-אט מן הקרקעית עד לגבהים העיליים של נפשו, ורק הוא יכול לגעת בעצמו ובאחר ומגעו יהפוך לקסם.
אתה עשית זאת.
אתה עושה זאת,
בנאמנות, באהבה וברגישות.
תודה איש יקר.
h.d
אניתמר
אפרת lev
באה מהנשמה
שר שר
דנה
תמר
חולמת
mind the gap
אמנם הפוסט מקרין אופטימיות עדינה אבל במהותו, הוא מכיל עצב, שכול, אובדן, תעצומות נפש אדירות, ועוד דברים שמותירים אותי ללא מילים ואפשרות להגיב אלא להפנות אתכן/ם לתגובתי הקולקטיבית ולהודות לכם מהמקום הכי עמוק ממנו נכתבו דבריי.
נאמן לחיוכה.
איש מקסים אתה.
ידעתי את מילותיך
נוגעות חודרות מחלחלות מרגשות
והתמכרתי להן
עכשיו יודעת כי האנרגיה המכילה אותן
היא היא זו העושה הבדל
בין התרגשות העונג להתמכרות
הבנתי את התמכרותי
חמור גדול מי שהחליט שלא ניתן לדרג את אותו משתמש פעמיים ביממה.
אתה איש מקסים.
עצוב - כתוב מדהים.
דנה.
היי אייל...
כרגיל מרתק אותי למסך..
סיפור כואב וכתוב מעולה בכשרונך הרב...
מצטרפת לתפילתך שלא יהיה יותר שכול......
עשית לי צמרמורת.
הורדת לי דמעה.
כה לחי !
יפה. ונוגע. מאד.
תודה.
נולדה לאהוב,
לבנה,
בייבי,
אלונה,
h.d
שוקולד מריר,
hsro,
אוריתי,
סתיו,
קסם,
במבי,
מונה,
ריקי,
גנאש,
אסף,
אלה,
ולמי שכיכב בלחש,
אחת ממגרעותיי :
לפני מספר חודשים הייתי אצל המעסה שלי. מעבר לידי הזהב שלה, היא גם חברה יקרה שמכירה את פועלי ואף נכחה באחת מהרצאותיי.
"נשמה שלי, מעולם לא ראיתי אדם ששריריו כל כך תפוסים...בן פורת יוסף...." כך היא מלמלה.
האמת שאני שונא מעסות שמדברות הרבה, בעיקר באמצע טיפול. אבל היא חברה יקרה שכוונותיה טובות, אז הרשיתי לעצמי להתמסר למילותיה לא פחות מאשר לידיה.
"אתה חייב להרפות יפה שלי, חייב לשחרר, חייב ללמוד לקבל כשם שאתה נותן מהלב ה.... שלך ...."
האמת שמילותיה טלטלו אותי. היא צדקה. חוסר האיזון הזה היה בי מאז ומתמיד.
אני קורא את התגובות שלכם, ולפעמים חושב שמופנות הם אל אדם זר, אדם שאינו מוכר לי. תמיד חששתי להיחשף. יש משהו באיבוד האנונימיות, משהו שמותיר אותך עירום, ללא חומות הגנה, ללא אפשרות לחזור אחורה. גם מחיקת מילים לא יצליחו למחוק את החותם שהן הותירו בנפשם של אלו שקוראים אותך. אבל לצד ה"מינוס" הזה, אתה מעניק תהודה עצומה לאמת שלך, למי שאתה.
כאן, במקום בו מילים לוטפות, זהו המגרש האמיתי של החיים, המגרש בו אתה מבקש בראש ובראשונה להיות נאמן לעצמך.
אני לומד לקבל, לאט לאט. לא מאיץ בעצמי. יודע שזה חלק מהצמיחה שלי, חלק מהתהליך שעברתי, עובר ומן הסתם עוד אעבור. חלק מהקבלה קשור באופן בלתי נפרד לתגובות המעצימות והמרגשות שלכם.
חברה יקרה, לה חרזתי מילים בעבר, חתמה את תודתה בתזכורת יפה, התזכורת על תפקידי וייעודי בעולם הזה. "ריגשת את שריר הלב והוא מודה לך על רעד..."
אני בטוח שהיא לא תתנגד אם אשאיל את מילותיה ואקדיש אותם לכם, אלה שהגיבו ואלה שיבחרו להגיב אחריכם.
תודה מעומק הלב.
חיבוק
וכוכב*
קבל *
אייל..
אתה איש שכולו לב אחד גדול ..
הפחד הוא אוייב גדול.
גדול לנצח אותו. *
אתה כותב מדהים.
ריגשת אותי כל כך
מהמילה הראשונה ועד לאחרונה.
מחכה לכוכבים שיבואו כדי לחלק.
לרגע, תוך כדי קריאה, נעלמו המילים
והגיעו הדמעות
יכולתי לראות אותה בתוך יגון אינסופי של שכול מטורף
יכולתי לראות אותך בתוך עוצמה מלטפת שאין לה מילים
וראיתי אותי שם
בקהל
מתבוננת
מקשיבה
בוכה
ומוחאת לך כפיים.
אייל,
אתה השראה
פשוט ונוגע
תודה...
יש לך נשמה מחבקת .
כוכב
איילי יקירי
אלוף של החיים אתה.....
ולא אחרת
מנצח את המקומות שנכתב בם כשלון
מאיר את החושך, ופותח דלתות של נשמה
זה בדיוק מה שאתה, בעיניי.....
אל תפסיק את המלאכה הברוכה שאתה עושה
אם כאיש מקצועי ואם כחבר
נועדת לעשות כל זאת וזוהי שליחותך
וככל הנראה שאלו הדברים בדיוק שנכתבו בעבורך
ריגשת אותי עד עמקי הנשמה כמו שאתה יודע לעשות
באמנות שאופיינית לך
שולחת חיבוק גדול לשבוע נפלא
לאיש שחי ונושם את האמונה
והאמונה מוקירה לו הצלחה
ושוזרת בו מילים של אהבה.....
}{
*
שכול , אובדן .
פוסט לא קל .
חיבוק .
כל כך הרבה כאב
ורוך
ותקווה
ועצב..
תודה שאתה.
אייל יקירי
עצוב
אני שמחה שבחרת להמשיך בדרכך המופלאה... להשפיע באהבה.
יש ביננו מין המשותף אמנם מעולם לא כתבתי אבל אני סטודנטית לטיפול ומנסה גם אני להיות מודעת ולתת אהבה ככל יכולתי, ויש רגעים שזה קשה, אפילו קשה מאוד... אני מזדהה עם הקושי לא עם המקרא והלוואי שיהיה טוב
שבוע מקסים שיהיה לך.
אייל, אין מילים.... נפש אצילה ומיוחדת...
חיבוק ... וכוכב .....
שבוע טוב
אייל יקר. אייל יקר מאוד...
אתה אדם נדיר מאוד.
אין לי מילים לתאר את העוצמה וגדלות הנפש שלך.
אז אני מחבקת אותך.
כוכב לא יספיק. אבל בכל זאת אחזור.
האמת שבנקודה מסוימת רציתי להיעלם. יש גבול למקומות בהם אדם מבקש לנצח. גדול עליי. איני יכול לשחות באגם הזה, גם עם מליחותו אמורה היתה להציף, להגן מטביעה.
נשארתי.
נשארתי כי היית חייב. נשארתי משום שהבנתי שגם במקום הכי נמוך בעולם, ב-ים המוות בו דגים לא יכולים לנשום, באגם הקוצים בו נדמה היה שיש רק כמילה - יכולה להיות גם צמיחה, ולו גם ה-קלה שבקלים.
העזתי.
חשפתי את כל השריטות שלי. הלכתי עד הסוף. הכאתי בך ללא הרף. ואולי בשלב מסוים ידעתי שתבואי לבקש לחבק.
מבוישת, כאילו את חוטאת, באת אליי בסיום ההרצאה. ביקשת רשות עדינה. מנסה בכוח להתעלם מהברור מאליו. האישור ניתן ללא מילים, רק במבט עמוק וחודר. חיבקת אותי. התרפקת בזרועותיי. סגרת מעגל של הנצחה ופתחת מעגל של ניצחון.
אייייייייייייייל יקר , אתה לב מלא עוצמהההההההההה , לב אמיץ אקרא לך מעכשיו
יש אנשים שיותר חזקים מכל הגיבורים שבסרטים , ועם יד על הלב אני אומרת שאתה אחד מהם
אתה גיבור של החיים האמיתיים !!! תבורך !!!
תשתמש במתנות שלך בחוכמה !
אוהבת
*