דה ממכר - " שטויות זו דרכה של האינטליגנציה להרגע " Ishon connerie
קפסולות אינסטנט של פוסטים וטריגרים .
נא להציץ ולהתעמק בגלרית העבודות .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הזהרו בציורים-יש מראה בכל ציור.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מאמין שבשביל שלום עולמי צריך מלחמה אינטרגאלאקטית.
פוסטים פופולאריים
-
חשיבה חיובית ורעידת אדמה סיידאפקט
24/11/07 | 13972 צפיות
-
טוקבקים/ תגובות אינסטנט והתגשמות נבואות
26/3/08 | 12400 צפיות
-
מוזה
23/7/08 | 8310 צפיות
-
כוסאמק או קוסאמק ?(כתבה במגזין "בנין ודיור" הבא)
22/4/10 | 4820 צפיות
-
בוק צילום אישי/מסחרי.הנאה צרופה
3/4/12 | 7292 צפיות
-
תחת השפעה. This is Sparta ! פוסט אבסטרקט לחלוטין
8/8/08 | 6720 צפיות
פוסטים אחרונים
- חזרה מבוסטון תערוכות עכשוויות בארץ ובחו"ל 13/9/16
- פוסט כיף שלי . צילומים שלי.ללא נושא. אקלקטי.תפליגו 21/2/15
- פריז-צרפת .אין חדש תחת השמש. מעלה פוסט ישן מעודכן 10/1/15
- הכי כיף... > פידבקים כאלה. כסף חשוב אבל לא רק. 23/11/14
- ברלין -סוכה זמנית 15/10/14
- תערוכות שלי בפילדלפיה ,ארה"ב .הבאה ב 8/3/2014 14/2/14
0
איך להגיב לפוסט ?
כאשר אני קורא פוסטים או טקסט בכלל חסר האדם שממול. האינטונציה,שפת הגוף. ולפוסט אנו מגיבים ללא כל זאת..הדוגמה בקליפ : הסרט V 4 vendeta על המונולוג השנון של V במפגשו עם איווי (מעניין אם יש קשר ללקאן ) . מוצא חן בעיני הפירוש הזה למונולוג השנון בסרט.אין על נונסנס. הסרט מביתם של Wachowski Brothers שהבאו לנו גם את " מטריקס".
צילום מה TV של להקת המחול הקיבוצית "זכרון דברים " ,אחת הלהקות שאין לי בעיה להתחבר לשפת הגוף שלה.
הייתה לי שיחה עם ד"ר יגאל בן נון שמבקר בארץ והוא טוען שהדברים המעניינים קורים היום בריקוד. מעניין. * שמתם לב שמפגש גורלי/דרמתי קורה בדרכ' בגשם ?
|
- Technology by
- מדורים
- העמוד הראשון
- הייטק
- שוק ההון
- וול סטריט
- טקניישן
- חיסכון לכל ילד
- קריירה
- דין וחשבון
- צרכנות
- עורך דין תכנון ובנייה
- מדיה ופרסום
- החזרי מס לשכירים
- אלי סאסי קידום אתרים
- כלים שימושיים
- התראות RSS
- כל הפרשנויות
- האימייל האדום
- כיתבו אלינו
- תקנון האתר
תגובות (120)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לך?
לי היה אחד עם 200 צילומים..
תודה :-)
האינטונציה, החוסר בה, אחד החוסרים הגדולים של
האינטרנט.
אחד מאלה שעדיין לא למדתי להסתדר בלעדיו.
חזרתי כי הוטרדתי, וכנראה בצדק
הרגשתי שלא ביארתי ת'צמי...
אז הנה:
ברור שהבעתָ דיעה, אישון,
ולמרות שנשמעתי נחרצת - גם הדיעה שלי נועדה רק לפתוח דיון
ולא להגיד מה נכון ומה לא, חלילה
בהתייחס לרשת ה-e - אין ספק שזה מביא אותנו למימד שלא הכרנו קודם
בגלל החוסר במימיקה, האינטונציה, ומאור המבט...
אני מאמינה שאחד הדברים שהאבולוציה תעשה (בעקבות ה-e),
אולי היא תעניק לנו סנסור חדש המגלה בין השורות "טון כתיבה" וכו'.
השאלה היא מה אנחנו בכלל מחפשים (פה)
והשאלה שלפני זה: האם אנחנו בכלל מחפשים מָשהו, מִישהו?
שבת נפלאה
תלוי באיזה ערוץ צופים
יש ערוצים שאני אוכל מהם בשקיקה עם כף ענקית :-)
וכם שציינתי גם בחיים (מחוץ רשת ) ישנן אי הבנות..אני לא קובע דיעה אלא יותר מביע דיעה ומתדיין
אני ממש לא מתלונן...
כאשר אני קורא פוסטים או טקסט בכלל חסר האדם שממול.
האינטונציה,שפת הגוף.
-----------------------------------------------------------------
ההבדל בין TV לקריאת ספר הוא הפעלת המוח והדמיון
מי אמר שצריך להאכיל אותנו בכפית???
מי?
תודה, אהבתי
עידית
בשביל המרק יש לי את כל הזמן שבעולם
אוך פרוסות רגל שנהביות.
טוב
רגע, רגע..
איזה מרק ?
למה רק? מה רק בזה?
(התחשק לי לומר מה רק)
כן... אבל רק לרגע
:-)))
כן. ולבוא עוד פעם כן.
וזאת בדיוק הסיבה שכיף לבוא לכאן :-))
יש כאן דיאלוג מפרה מזה מספר ימים. וזהו הרעיון/הקונספט/השאיפה.אני נהנה מכל רגע ולמד מכל חבר/ה שמגיב/ה. ויש גם את המגיבים בפרטי..כן,אני יודע שלפעמים אני כותב מופשט מידי .
אז יאללה תתחיל לרקוד כבר..אתה יודע מה פוסט מצולם והפעם שלך רוקד יעשה???
שלא נדבר על הירוקים שירוצו פה...
"נאמנה לעצמי " .בוודאי.חשוב מאוד. וכפי שכבר כתבתי לפעמים אני מבין שפת ריקוד בבהירות רבה יותר מאשר טקסט.
התגובות שקראת- וגם אני- עוזרות לי להבהיר לעצמי נושאים מסוימים בפוסט ואת האינטראקציה עם המגיבים. לרוב אני לא מעלה דיעה מוחלטת וסגורה אלא זווית ראייה שלי שנתונה לפרשנות .
לשבת מול אדם זה גם לשאול אותו " האם התכוונת ל ______?" וכך להיות בטוחים. אבל שוב הכתיבה/הדיבור והוספתי את שפת הריקוד שהיא אחת משפות האמנות אכן יכולות לגרום לכיווץ שרירים :-) של הכותב המכותב המגיב והמוגב.
<פעם שניה שאני כותב את התגובה.הקפה לא זז !!>לדעתי יש ממש .
לפעמים תגובה הנרשמת מהבטן .(אני כזו למשל).ומלווה אפילו בחיוך מצד זה הרושם אותה אך האחר לו היא נרשמת אינו מבין את ההלצה או השנינות מאידך...אם היו מלוות תנועות גוף או מבט גם אנשים אשר אינם משדרים על אותו גל יבינו את התדר אפילו הרגעי ...
יתרה מזאת ..לפעמים מספיקות רק תנועות הגוף או המבט בלי צורך באף הברה..
אך במדיה הכל כך משומשת הזו..בהעדר כך אני לפחות לוקחת סיכון ונשארת נאמנה לעצמי
"לשחורים מותר לצחוק על שחורים" למדתי טוב טוב מהספרים וגם מהמציאות ...בהארלם של שנות ה2000 בשכונה שגרתי בה אז בני יורק..החברים שלי היו האחים שלי.
אהבת את הבאבא..אה...
בקשר לבאג מחול ,למרות שלמדתי מעט ריקוד ובאתי ממשפחה של רקדנים גם לי קשה.לכן נהנתי מאוד והופעתי מהצפיה בלהקת המחול הקיבוצית ! פשוט ראיתי והבנתי ללא כל התשה מוחית..
תודה לכל מי שמעליי. בזכותכם היה לי מה לקרוא כל הצהריים.
וגם גיליתי איפה מתרחשים החיים האמיתיים בקפה. אצל אישון.
יאללה למחוק את התגובות שלי ושלך-שלי שלי-שלך עם הציור,
לפני שאח שלי יהרוג אותי.
מספיק שגם ככה הוא לא חותם על הציורים שלו.
יחד עם זאת, עקב מקרים כואבים ומצערים שראיתי פה לאחרונה (של מכרים משותפים שלנו), רציתי גם להגיד שלא פעם נתקלים בבעיות ותקלות של חוסר תאום בין מגיבים ובלוגרים, תקלות שעלולות להתפתח לכיוונים קשים. אם בגלל מחסור בשפת הגוף שמאחורי האמירות, ואם בגלל מחסור בהיכרות אישית עם אופיים של הכותב והמגיבים. ברוב הפוסטים המעניינים/מאתגרים/משעשעים יש גם סאב-טקסטים שנתנו להם יוצריהם, ולא תמיד קל לראות את הגבול בין הכתוב בפועל לבין כוונת המשורר.
אנחנו נוטים (גם בחיים) לקחת את תובנותינו כמובן מאליו, בזמן שהשפה שלנו והמסקנות הברורות לנו זרות וחדשות לאחרים, ולא בהכרח משדרות באותם תדרים. בכך גם אחריות המגיבים לחפש ולקרוא את העניין שבין השורות ולהכיר קצת את הנפשות הפועלות לפני ששולחים את התגובה. לרוב, אנחנו יודעים שעברנו את הגבול רק אחרי שחצינו אותו.
יש כותבים שכותבים בלשון מליצית, יש הכותבים נונסנס להנאתם, יש הכותבים סיפורי חיים, יש הכותבים שירה ויש הכותבים מסרים עמוקים. אין לדעת איזה סוג של תגובות וקהל מחפש הכותב אם לא יפגין זאת באיזושהי צורה. ובכך גם מוטלת האחריות על בעל הפוסט לתעל לא רק את הכתוב בפוסט, אלא גם את תגובות המגיבים. במיוחד אם הם אורחים חדשים בבלוג.
בעיה זו ניכרת בפוסטים רבים. גם בפוסטים בהם בעל הפוסט לא עומד על שלו מול תגובות והתנהגויות שהוא לא אוהב (עד שנהיה מאוחר מידי), וגם בפוסטים בהם אופי כתיבת הטקסט נכתב בלשון שלא תואמת את משמעותו העמוקה יותר. לרוב הכותבים חשובות המשמעויות באותה מידה כמו שפת הכתב. אך רוב הקוראים קוראים רק את מה שהם מחפשים לקרוא.
פוסטים טובים מייצרים דיאלוג, ודיאלוג הוא אמנות. זה לא תמיד תלוי רק במילים הספציפיות, כמו שזה תלוי גם באוירה והכוונה הכללית סביב הפוסט, ובצורה בה מצטייר בעל הפוסט בפני קוראיו. גם בחיים, יש הבדלים בין איך שאנחנו רואים את עצמנו, לאיך שאחרים רואים אותנו, וזו אחריות אישית של כל אדם לגשר על הפערים הללו.
ושיהיה לך ברור, אצלך תמיד כיף לבקר
דוגמא יפה.:)
ובכלל פוסט מעניין.
זהו מימד מאוד חד, בו רואים רק חלק ממה שאתה. להגיב לפוסט הופך להיות יותר ויותר מדויק עם היכרות של כמה פוסטים קודמים...שירים..תמונות, אז מקבלים את עיקרי הדברים וגם היחס שלנו משתנה בהתאם.
אני למשל למדה אנשים מגיבים תמיד מהנקודה שלהם והלאה....שזה טבעי.
אני אוהבת ריקוד, אבל מאמינה שבגלל הנוקשות שיש סביב זה, גם לא יוצאת שפת גוף אמיתית.
בסופו של דבר, לשבת מול אדם, להכיר אותו, לראות שפת גוף של הכל, תיתן את התגובה הכי אמיתית ונטולת רצונות חדים שלנו לצאת החוצה.
פה זה מגרש כזה, אחד בועט השני מלטף, עוד אחד מביא מחוכמתו המתוחכמת..ואלו שמגיבים , חיים את הרגע האחד הזה .
מה שבטוח שהרבה שרירים מכווצים יש פה, זאת אומרת הרבה מאמץ להיות מה שאתה היית רוצה להיות. ובהתאם התגובות.
:)
ואני , שגם ככה גרוע בהבנת רמזים וזקוק נואשות לשפת גוף ופנים ומבע - בכלל הולך לאיבוד מול כתיבה "שותקת" ... (עד לרמות ש SMSים כבר דורשים הסבר
)
ומצד שני - יש בזה יתרונות , העסוק , הנסיון להבין , הדרך והמאמץ - שווים ומרתקים .
(ולצערי ניסיתי רבות לצפות - לא מתחבר למחול . באג .)
אחלה פוסט ,באבא .
ואחרי התיקונים התגובה לא עולה
ואז מקללים את הקפה
ואת...בכלל סוג של עילוי
רגע ..קוראים לי באסטראלי
דקסי דקס
קולקצית האביב שלך מקסימה
ושלל התגובות פה מרכז בשבילי בשבילנו עוד אייטם בקולקציה.
שבוע נפלא באבא !
Ich weise...
לא מוחק.אני אוהב את התגובות שלך.אני זקוק לחינוך.
אולי תמחק את הודעתי הקודמת. התחרטתי מיד ששלחתי. כה דידקטית ומעצבנת...
וירצי זה מוירצברג. וירצ = תבלינים; ברג = הר.
וירצי זה מלשון וירצה ?לרצות ?
אני גם לא בטוח אם לזה התכוון כותב התסריט למרות שהם התענינו בשטחים שונים וציטטו מהם.
Sam Same...
הוא רץ ואני מתעייף
נהיה להם הק-סן סן.
עולם מדהים רץ לך בראש
לא לגמרי מבינה מה הוא
לפעמים יש בי הבזקים של הבנה
גם זה לא בטוח
פראו רוכוולד..אינצ'ולדיגון.
ובגלל זה התמונה מתחלפת...כמו זוויות הראיה השונות. אני עושה את זה בפוסטים שלי .בפוסט על מפעל הפיס הלבשתי את עצמי במסכת זוכה בפרס.
<לצערי כמובן ...עדיין לא זכיתי .. >
עזוב נונסנס..לפחות הוא כתוב..אני עדיין שובר את ראשי החלול על שטף האנגלית..
הערה:דברים אלו נכתבו בשפת הגוף הבאה
הפשט מזכיר לי את ראשי התיבות בקבלה: פרדס. פשט ,רמז ,דרש,סוד.כל אחד/ת נוטל מהטקסט והויז'ואל את מה שהוא רואה ומשתקף בו.זו בטוח לא דרך נאה להגיב.
אישון הגעתי מלחתחילה לפה כדי לקרוא אותך.
גם אתה עילוי. מודה.
אז איך מגיבים לפוסט?
קוראים את התוכן, חושבים פעמיים
כותבים פעם אחת
מתקנים עוד שלוש
הולכים
חוזרים ובודקים מי ענה לך ומה
עונים
חוזרים...
יוצאים מהכלים
יש אנשים שאפשר לשמוע אותם בכתיבה
יש אנשים שלא מבינים כלום
אני, סוג של עילוי.
אני שומעת קולות ורואה מחולות של השדים.
רגע...קול קורא לי..אילן, איפה אתה?
לא יודעת איך להגיב לפוסט שלך.
גירוד בפדחת נחשב לריקוד?
(היה לי השבוע רפרנט על נונסנס- איפה היית, אתה והקטע הגאוני שצירפת?!)
יש בי ביקורת עצמית גבוהה מידי כנראה.לוקח לי זמן לכתוב ,להגיב.
וכן ,בוודאי שיש כאן אמנות.
להשתחרר באמת אני יכול אצל חברים שהשפה שלהם נהירה ומוכרת לי ואצל טרולים/ניקים מזויפים שכל מטרתם נונסנס...
עם אנשים שפגשתי דרך הקפה נוצרים מצבים של שיחות טלפון לגבי המסר בפוסט .לטוב ולרע..
בודאי...
אבל התיאור שלך אצלך בהרבה יותר מפורט ומהנה.הנה חלק שאני אוהב:
אני גם הקנקן וגם מה שאין בו.
אני עסוקה ואני הלולב.
אני באה מאהבה והולכת לישון מעייפות
.
לפעמים כשאני זקוק לחיוך אני הולך לקרוא את זה אצלך.באמת.מומלץ..
אבל רק ירושלים 02
יהיה יותר פשוט..החל מהרגע ייכתב מילון ממוספר למנעד רגשות ,תגבות והבנת הנקרא.
צ'מע, מצד אחד זה נכון - כשאתה לא רואה את שפת הגוף ופרטים נוספים של העומד מולך, אתה מפספס נופך חשוב של דבריו (למשל: אותו משפט שנאמר באינטונציה שונה יכול לקבל משמעות אחרת לחלוטין - למשל, אמירה מעליבה יכולה להפוך לאמירה מצחיקה בטירוף).
מצד שני:
א) מי שכותב טוב יודע להעביר את המסרים שלו, על אף היעדר האמצעים הויזואליים.
ב) בפורום הזה יש משהו שאין בעולם הגשמי. גם פה יש נופך נוסף.
בקיצור, כמו כל דבר בחיים כמעט, יש לבלוגיאדה יתרונות וחסרונות. ומה שאמרתי לעיל הוא למעשה קולקציה של כלום ושום דבר. שבוע נפלא, יא אישון!
תרשה לי להשתתף איתך בדעה זו על קאיה.
קאיה - עילוי.
אני מבינה את הפוסטים שלך בערך כמו שאני מבינה את לאקאן, אז אולי זה הקשר...
אגב, את ה'איווי' של לאקאן מבטאים כמו 'סיכוי' או 'שינוי', ולא EAVY... מלשון להתאוות, תאווה וכו'
נכון, תוך כדי קידה כמובן. איך לא נהיה להם הקסן שוּס אללה יודע.
הדברים הכי מעניינים בארץ בהחלט קוראים במיקוד.
בניקוד, הכוונה.
מבולבל - בפיקוד הצפון.
טושטוש - בעיקוד הנער.
לא שאני סוב-טקסט פוליטי.
חסר האדם שממול. האינטונציה, שפת הגוף.
בשביל זה טוב שכתבת הוראות הפעלה -
מהיר ועצבני, או שלו ורגשני.
נראה אם הבנת.
ואפרופו יפנים וכרטיסי ביקור, הם מגישים אותו בשתי הידיים.
מפתיע, אבל בחיים זה אפילו קורה יותר מאשר בכתב, למרות שיש לנו אינטונציה ושפת גוף להעזר בהן כדי להבין נכון את הכוונה.
נ.ב פראו רוכוולד, לא רוכבלד :)
תתחדש על התמונה!
ת'כלס.
הייתי הולך רחוק יותר עם הנונסנס בתרגום, אבל המסר עבר לגמרי.
אזהרה: דברים אלו נכתבו ללא אינטונציה או שפת גוף.
כשנכנסתי לדה-מרקר גם לי היה חסר המגע האישי עם האנשים
מה שנאמר יכול להתפרש בצורה לא נכונה, ואין לדעת מי ומה עומד מאחורי הפוסטים והתגובות, ומה יהיו ההשלכות של המילים.
ולמרות זאת, יש בזה גם משהו משחרר, היות וצורת המדיה הזאת נותנת פורקן לסוג של "אני" שאינו תלוי בהשפעה החזותית של האנשים, זה רק מה שיש לנו בלב ובראש שנותן פה את הטון.
כך גם יוצא ליצור קשר ולהתקרב לתכנים של אנשים שבעולם האמיתי היו נתקלים במחסומים חברתיים או קומוניקטיביים.
זה סוג אחר של קירבה, כמו אמנות.
כשאני נכנסת לפוסט חדש, אני משתדלת לקבל אותו כפשט,
לא תמיד יודעת אני, מי האדם מאחור ולמה התכוון במילותיו
רק יודעת, שהוא הוציא מעצמו ויש מצב לערך מוסף....
תודה שקראת לי לכאן. נטלי נהדרת. אתה נהדר גם. ריקוד זה החיים....ואולי זה הכל.
תודה אילן... ומה זה שאתה משתנה משעה לשעה.
גם כתיבתך מפליאה ואני רץ אחריה ובנוסף -וזו מחמאה- את מתעלה במספר תגובות שראיתי ברחבי הקפה.גם הפתיחות שבך פותחת בי יותר ביטוי
משאיל ? "רק לטרופי דעת "....
גאון אני לא. אםהיתי גאון היתי יותר מתוסכל ממה שאני כרגע...
לא נכשלת.גם חילופי תמונת הפרופיל שלי במשך הפוסט מראה זויות אחרות של אותו נושא...
הכל נכון ושום דבר.
מרומז ומנוכר.אילן, צייר !
גם קראתי שאתה משאיל ציורים. לזמן בלתי מוגבל, נכון?
אני חושבת. אני חושבת שאתה גאון. אני חושבת שהיטבת ליצור את מה שניסיתי לכתוב ובעילגותי, כשלתי.
מראות.
משלם המיסים זה גם אני !
מעולה:" הכותב לא מודע לחלק ממשמעויות כתיבתו .. " כתבתי והצהרתי את זה במספר פוסטים שלי.
תודה.את משלימה לי למספר תגובות שכתבתי... ומוסיפה.
מבנה השן
שבמגדל השנהב
אור ואהבה והבהב
כך נציל את
הנסיכה האב
או
את שרֶק..
רישרושים ללא הפסק
ואין מי שינתק
~~~~~~~~~~~~~~~
איך הטקסט הזה
יש מתח בין הגלוי לנסתר ?
תודה ליז.
כמו שכתבתי בתגובה אחרת,גם בחים האמיתים,לא בבלוגספירה בקפה ישנן אי הבנות..אבל אפשר לתקן מיד ע"י שאלות ,מבט,שפת גוף ועדיין יש סיכויים וביכויים ..לאי הבנות (ולכןקישטתי בוידאו קליפ שמביא טקסט מעולה עם פרשנות נונסנס...לי הוא עוזר לחדד ולשעשע).
שוב,כאחד שבא מרקע וידע על מחול ,עדיין התחברתי רק לסגנון אחד מסוים ,למופע אחד, ...וכויזואל ג'אנקי מיד צילמתי אותם ב TV. אני גם אוהב את הגרעיניות של הצילום.
זה בלינק בפוסט..".......
אפשר אולי להגיד משהו על אחת הקביעות המרכזיות בתורתו של לאקאן. אנחנו מונעים הרבה מתוך געגוע שלנו אל מה שהיה ואיננו. מה שהוא מכנה "איווי", מלה חשובה בתורתו. איווי מוכר היא התחושה שרוצים מאוד משהו ממשי, אך כשמקבלים אותו לא נוצר סיפוק, נולד תסכול, נולד מידית צורך חדש. האיווי הפעור גורם לרעב הרגשי המתחלף סמלית בחומרי אך החומרי איננו מספק את האיווי. האיווי אל האחר הגדול: האימא, השד של האימא, האב כשהוא נכנס לתמונה, אלוהים לדתיים. "האחר הגדול" האולטימטיבי שהוא מחוץ לעצמנו ומספק את צרכינו הבסיסיים. המספק של האיוויים, של הריקנות, בממד הסמלי. מגן מפני חרדת המוות. החסר והאיווי מביאים אנשים לאספנות קומפולסיבית, החלפת מכוניות. ריבוי יחסי מין, אחרי המפגש הטראומטי הראשון עם האין של האישה. האיווי יוצר את מסלול התשוקה.
פראו רוכבלד ,אני טוען שהתמונה היתה שלמה יותר אם היה גם ויז'ואל.ניסוח מוזר.
גם ב"חיים" אנשים לא מפרשים נכון אחד את השני.
השלכות, מראות (בעבודות הציור לי אני מדביק ראי שמשקף מיד את הצופה )
גם אני צריך מספר קריאות לפוסטים מורכבים.
שפת גוף ? אולי כשיהיה לי ביטחון אתחיל גם בוידאו....
הטיקבוק המהיר הזה (שכבר כתבתי עליו בהקשר של קריסטין ניסטרום ) לטקסט שלעיתים אישי /אינטימי/ מורכב גרם לי לעיתים לפידבקים לא צפויים מבעל/ת הפוסט.
להתרכז במה שנאמר ,בוודאי,תלוי במצב היסח הדעת שלך ,במצב הרוח שלך.
הנה עוד דבר שלא ידעתי.היפני.
שפת הגוף שלי.?..רקדן בטן אני לא אהיה.יותר לכיוון גרוב/Funk...
עירן ,אתה בין הותיקים בקפה ויש לך רמת חשיפה אישית גבוהה בטקסטים ובשירים. מי שנכנס אליך (וזה קורה גם אצל כותבים אחרים ) מרגיש שהוא נכנס למשהו אינטימי ומשפחתי. ואז או שהוא יפספס בגדול או שהוא יביא משהו רענן.אחרי השורה האחרונה שלךלא תוכל לטעון יותר שרק לי יש כשרון לסטנדאפ...תודה שכתבת.נכון..סרטון מעולה.קונטראפונקט כמו שאני אוהב...
יגאל היה -בשנות השמונים - אחראי על אמנות ותרבות כמדומני בדינוזאור "ההסתדרות ".
כל אחד כותב מאיפה שכואב... וכל אחד מגיב מאיפה שכואב...השלכות.עם האיווי אני עדיין לא סגור
מדהים...הצבע, הקו, המינימליזם, שמירת האסתטיקה של הגוף האנושי.
נגיעות צבע חמות ומחבקות. ויזואליה אופטימית.
נחמני 39 תל אביב
התערוכה לא מציגה יותר, וחבל כי חלק הציורים צוירו על הקיר... אבל למי שפספס:
http://www.artispo.com/ExhibitionDetails.aspx?ExhibitionCode=4185
הפוסטים שלך הם מצגת.
פסיכולוגיה ואמנות תחת כותרת מתומצתת היוצרת עניין חברתי.
אני מודה, אצלך קשה לי להגיב. נהנה, אבל לא תמיד יודע מה להגיד.
הרבה פעמים אני שמח על-כך שיש כוכבים. למה? כי אתה נכנס לפוסט, נהנה, אוהב, לא מוצא מילים ולא בא לך להניח תגובה שאתה לא שלם איתה, אז אתה מגיב בלחיצה ואומר: מומלץ.
ואחר כך גם מופיעה לך תשובה אוטומטית: תודה.
*
אני קוראת חופשי את האישון, ואת כל מי שמדבר אליי בכתיבתו. אין שפת גוף אבל יש שפה תת קרקעית, סאב טקסט שהיא הדבר המופלא המבדיל בין קודש לחול. ההבדל בין בלוגר/ית שארוץ אחריהם בים באויר וביבשה ובין כאלו שסתם אלך, וגם זה לא תמיד.
מילים מדברות אליי ברובד הכי עמוק שלהן. בפוסטים יש גם שתיקות, שימוש ברובד שפתי כזה או אחר, סימני פיסוק שיש להם משמעות עצומה בטקסט, שיבושים, סלנג, שפה גבוהה, שפה נמוכה..הכל אומר משהו על הכותב/ת.
וזה לא מקרה בכלל שפלשתי להודעה של קאיה, בפוסט של אילן. כי שני אלו הם חלק מחברים שעושים לי ימים נחמדים, מלאי אור ועניין.
מה זה איווי...
אישון, תודה על פוסטך המועט אשר מחזיק את המרובה. אתה שולח אותי לעשות הרבה שיעורי בית, ומי שנפגע בסוף זה משלם המיסים...
נכון שחסר מידע על הכותב כשאינך נוכח מולו. אבל משמעות מילותיו עומד מכוח עצמן. והיא מתקיימת במה שזה מוציא ממך, לא ממנו. הכותב כלל לא מודע לחלק ממשמעויות כתיבתו, או למה שהיא עשויה להפיק מהקורא. כך גם עם שירה, ספרות, ציור, וכל אמנות שאינה בימתית.
אני דווקא אוהבת את היעדר ה"קישוטים הויזואליים" של כותבי הפוסטים.
זה נכון שמימיקה, אינטונציה ושאר מרכיבים שכאלה עשויים לתבל ולהדגיש את הנאמר, אך הם גם יכולים להטות אותך ולהסב את תשומת לבך מהנאמר או מהנכתב.
ההתרשמות בפוסט יש בה איזה ניקיון כזה, פשט אם תרצה, שאני אוהבת.
ו"זכרון דברים" של הקיבוצית שווה כל מימיקה, תנועה נסתרת ומילה כתובה. ראיתי פעמיים. הנה דוגמה למבע ויזואלי נקי, נטול מלל של פרק היסטורי שלם.
מסכימה עם ד"ר בן נון. דברים נפלאים נעשים כאן במחול זה כמה שנים כבר. מוצאת עצמי נמשכת לזה הרבה יותר מאל הדברים הנכתבים. עייפות המילה.
כל כך אהבתי את הפוסט, אילן.
משום מה זה אף פעם לא הפריע לי, שלא ניתן לראות את שפת הגוף והאינטונציה של הכותב.
במקומם יש לנו היום את הסמיילים...לא?
(הנה, קרצתי! )
כן. וכן.
אז איפה זה G39? אני יודעת מי זאת איילת כרמי... היא כל כך מוכשרת. ראיינתי אותה פעם.
פעם פגשתי מישהו שלא אהב לקרוא. בכול זאת סיפרתי לו על ספר שהשאיר בי הכי הרבה חותם. הוא ביקש שאקרא לו את הספר , הזוי חשבתי , אבל ביצעתי את הבקשה נאמנה. תוך כדי,הבנתי איזה משמעות יש למילים כשהן באות יחד עם הגוף - שתי שפות שמשלימות אחת את השנייה.
יפה מה שהעלית כאן, קראתי מספר פעמים ונהניתי מהסרטון.
אבל אתה יודע , זו יכולת ההיצע של הוירטואליה. בדיוק כמו תמונה , תמונה משקפת את הבן אדם רק אם אתה מכיר אותו.
אותו הדבר לגבי הפוסטים - הם נטולי השפה האמיתית - שפת הגוף. בטוחה שכשתקרא פוסט של מישהו אחרי שפגשת אותו , זה יעבור אלייך אחרת. מעטים האנשים שבאמת מסוגלים להעביר את שפת הגוף שלהם... את הריח שלהם, דרך המילים. אבל יש כאלה.
והריקוד??? - בתור מישהי שזו השפה השנייה שלה כבר הרבה שנים , מצאתי המון אמת בדברייך , גם מתחת לגשם.
נכון אישון. אתה כל כך נכון.
ואותי גם מסקרן, למעט האינטונציה ושפת הגוף,
גם הטון, המימיקה, מבנה השן, כתב היד,
בכל אחד קיים מנעד מסקרן של הבעות וביטוי רגשות
ואפרופו ריקוד בגשם, גם לשמוע את כותבי הפוסטים
שרים במקלחת, כשהם בבית לבד, לכאורה.
אגב, למתח שבין הגלוי לנסתר, יש את האיכויות שלו
שלעיתים מוטב לשמר.
כשאני קוראת פוסטים שלך, לפעמים אני יותר חשה את המילים מאשר מבינה אותן
למרות שאת שפת הגוף שלך אני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין.
היפנים מגדילים עשות כי הם נעזרים במומחה לשפת גוף גם בפגישות פרונטליות. המומחה הזה יהיה היחיד שלא יציג כרטיס ביקור וישאר אנונימי בכל מהלך הפגישה.
כבר קראתי אתמול, מנסה להרגיש, בהחלט מחייב קריאה חוזרת, וגם אז, לא בטוח שנקלע.
יש לי בעיה, לכן לא מגיבה הרבה.
מסכימה עם חנה.
לא הכרתי את יגאל בן נון - חידשת לי. אחפש פרסומים שלו.
וכן, האיווי של המגיבים בטוקבקים הוא זה של האחר/ת. בלי קהל אין לו קיום. והמילה הכתובה אומרת על א/נשים את כל מה שהם לא מתכוונים לומר, משום שהיא נקראת מתוך האיווי של הקוראים ולא מתוך כוונת הכותב/ת.
הסרטון נהדר.
זה קורה בקריאה ראשונה ושניה,
בשלישית אני כבר מצליחה לראות את שפת הגוף.
משהו אתה.
למי ? ואני כבר בסוראנד דרך אגב
חוצמזה ששמעתי את ההתאכזבות עד לכאן בסטראו.
מה, מה לי ולו שחשבת ש??
לפעמים הרגשונים באים במקום...אבל אין מספיק הבעות...
גם חלשה בתשועות וגם על האדון יש לי בקושי קצה קונטור.
נחכ ה לאודי.
דווקא חשבתי שממך תבוא התשועה בקשר ללקאן.זה ניחוש פראי שהעלתי.
נחכה לאודי.
צריך להציע מתרגם סימנים וטקסטים בפינה העליונה של המסך...
אני בבעיה בזה הרגע !
G39 ?
<לפחות יצא חרוז..>
היי אישון
באמת קשה להגיב וירטואלית
אבל ראיתי שכל אחד פיתח שיטה כדי שיבינו את כוונותיו
וראיתי לפעמים גם חוסר הבנה שיצר מריבה...
יפי של סרטון...
אהבתי וכמובן כיכבתי...
האפשרויות שמונחות לפני
להתייחס לסרט שלא ראיתי בשלמות אבל שמספק מחד טקסט חד ומאידך פרשנות תוך חוויתית, ללאקאןן, לריקוד
לאספן
או לחוויה, תחושתית.
מלא אופציות.
אוך איזו נטלי פורטמן אוך
בחיי שאתה לא מרוכז.
יש תערוכה מדהימה של איילת כרמי שנקראת "אלכסנטרופיה"
אם לא היית ואם זה עדיין מציג בG39 אז תלך,
ואם זה לא ייגע בך אתה בבעיה...
מבין אותך למרות שאת כאן :-)
בתשלום סמלי בבקשה ,לא מכרתי הרבה בתערוכה האחרונה..
אז ריקוד ?
ראיתי חמש תערוכות יחד עם יגאל ביום אחד בשבוע שעבר ,בגלריות מעניינות , ולא נגע בי.
הגירוי האולטימיבי שקיבלתי ועוד בהופעה הראשונה שלהם בפריז היה קרקס Archaos
בקשר לריקוד-ובאתי ממשפחה של רקדנים - התחברתי ישירות ללהקת המחול הקיבוצית. לשפת הריקוד והשימוש בחלל הבמה ובתאורה.
תודה על פסואה.לא הכרתי.
הצורך יצר את התקשורת בין בני האדם, המוזיקה הריקוד והמילה הכתובה
חיזקו את הקשר, אך ככל שהתפתחה התקשורת כך הקשר הבין אישי נחלש
אותו כותב פוסט פעם ישב סביב המדורה, אולי הוא גר בשכונה שלך אולי אפילו באותו בניין
אולי?
פסואה כתב "לחשוב פרח משמע לראותו ולהריחו
ולאכול פרי משמע להבין את משמעותו"
תודה על הפוסט*
אני מוכנה לעשות ביקורי בית לליווי הפוסטים שלי בתנועות המתאימות.
כשאני קוראת פוסט לפעמים אני חשה את המילים
ולפעמים חסר לי את שפת הגוף כדי להבין.
יש את הדמיון שלו גםתפקיד לא מבוטל.
נושא מעניין מאוד.
שבוע טוב
צודק יגאל בן נון שתיכף אכנס לקישור עליו. הכל קורה בריקוד. היה לנו מנוי לפני זמן מה לריקוד. זה היה כל כך נפלא. לא זוכרת שמות של להקות אבל קרו שם דברים...מולטימדיה במיטבה. הכל היה שם. סיפור ותנועה, ודרמה, ופירוטכניקה, וציטוטים מתולדות האמנות והריקוד והמוזיקה, ואמירות חברתיות. זה כבר מזמן לא ריקוד פר סה.
מי שרוצה לחוות את כל המדיות בבום אדיר למוח ולנשמה שיילך להופעות ריקוד.
חושבת שהבנתי אותך למרות שלא היית פה !
תגובות אחרונות
ארכיון
תגיות
פרופיל