האם השפה שלנו יוצרת מציאות, או שהמציאות יוצרת את השפה? נראה שקיימת הדדיות בין השתיים - הביטוי שעשוי להמחיש זאת הוא כמובן ה"כזה - כאילו". ה"כזה כאילו" משתרבב בכל כך הרבה משפטים, בהרבה שיחות, כמו משקף מציאות, הוא ממש אמיתי! "כאילו נשמור על קשר עם כל החברים?"...לרוב כן, בפייסבוק או בסמס ... "כאילו נצא עם הילדים?" נראה שכן, אבל נענה בתכיפות לסלולר.. "כאילו הכרתי מישהו".. – אבל אנחנו עדיין מתכתבים במסנג'ר... כאילו, כזה נדמה שנלחץ אנטר והכל יסתדר!

ניכר שהכול אפשרי, מהיר ופשוט, כמעט במטה קסם, קורה מהר, אך לא תמיד מבשיל, נכון, ראוי.. כל אחד יכול להיות כוכב...תרבות האינסטנט, תרבות של טייק אווי...

אם כך, האם ישנו פתרון אינסטנט? האם ניתן להגשים - כאילו - חלום?

יתכן שכן, השאלה מהי המטרה וחשוב לא פחות, כיצד מתחזקים את ההישג הזה לבל יתפוגג? פה כפי הנראה, בשמירת התוצאה, מתעוררת מורכבות, כזו שגוזלת זמן רב, אנרגיה וגיוס משאבים פנימיים..נדרשים בסיטואציה כזו, לא מעט ויתורים, שינויים בהרגלים וכד'..

פה כבר אין כל כך מקום ל"כזה ולכאילו", כי הרי ישנה מחויבות להצדקת המקום הזה..פה נשאלת שאלה: "מה אתה מביא איתך?" מצד שני למה להרבות קשיים? הרי אפשר לעשות כאילו ובערך..

אז זהו שהמטרה היא לא להזמין קושי, אלא המטרה לבסס תשתית יציבה שהרי לעשייה אמיתית ומושקעת יש תגמול, זהו אינו תגמול רגעי אלא חווית מסוגלות פנימית חוויה של הגשמה וידיעה עמוקה: מהיכן באתי, לאן פניי ומה לקחתי איתי מהדרך הזו.. רוצה לומר: למרות קסמה של תרבות האינסטנט, טומנת היא אי אלו מחירים הנובעים מטלטלה ותחושת תלישות, פער בין מי שהייתי לפני רגע ומי אני עכשיו..

למרות זאת הידיעה שחבל על הזמן דוחקת לעשות מהר ועכשיו.. אנשים מבקשים משמעות ואושר – מבקשים עכשיו ומהר! עמדה זו עלולה, שוב, להוביל ל"כזה" ול"כאילו" כאילו הבנתי, כאילו אני יכול, כאילו נעזרתי ולא קרה דבר...שכן ההבחנה בין אושר רגעי לאושר מתמשך טמונה בתהליך! בבניה של המקום אליו מבקשים להגיע ובהתמודדות שכרוכה בדרך לשם. אלה מהווים בסיס ותמיכה לרגעי שפל, הם אלה שמאפשרים להיות לא רק בשיא (כי אין דבר כזה) ולדעת שאתה יותר מהצלחה רגעית, או גימיק, אתה למעשה אוסף איכויות שצברת תוך זמן ומאמץ, במצב זה ההתמודדות עם אכזבה, או נסיגה קשה פחות, שכן את החלל שנוצר אחרי השיא ממלאים אותם נכסים שצבר האדם בדרכו לשם..

זאת אופציה שמונעת את הפקרת הדברים רק בידי גורל ומזל, שאינה נשאבת לתרבות האינסטנט, אלא מבינה כי להבשלה יש את היתרונות שלה והם הם התגמול, הם אלה שמייצרים את תחושת המסוגלות והיכולת, את תחושת הזהות המגובשת ומשמיטים באחת את ה"כזה והכאילו"!