בשנים האחרונות גדל מספר העמותות (כ 1,300 - 1,500 בשנה) ובמקביל מספר המיזמים החברתיים, ממיזמים שמבשילים והופכים לעמותה או לחברה לתועלת הציבור (חל"צ) ועד למיזמים שנשארים בארגוני "הבית" שלהם עמותות, חברות עסקיות ואף חברות סמי - ממשלתיות.
יחד עם גידול זה החלו להשתנות החוקים (תיקון 10 ותיקון 6), הדרישות ממנהלי ומנהלות העמותות/החברות לתועלת הציבור הופכות להיות תובעניות יותר ויותר, "השוק" הופך לצפוף יותר, ולגיוס המשאבים הכספיים הופך להיות מורכב ומקצועי יותר (שלא לדבר על ניהול העובדים, חברי הועד, המתנדבים, מיצוב ושיווק ועוד ועוד).
מעבודתי ומהיכרותי האישית הן כמנכ"ל של מספר עמותות והן כיועץ אסטרטגי וארגוני של מספר עמותות/חברות לתועלת הציבור אני לומד מדי יום על הצורך ההולך ועולה להתמקצע במגוון התחומים שהוזכרו וגם בכאלו שלא הוזכרו (כדוגמת - פיתוח קרייריה בניהול עמותה/חל"צ, ניהול צוותים מורכבים, ניהול ארגון מסונף ועוד)
ניהול עמותה/ חל"צ מורכב לעיתים אף יותר מאשר ניהול חברה עסקית. נכון שהשמות שניתנים שונים (דירקטור לעומת חבר ועד מנהל, משקיע לעומת תורם, קרן הון סיכון לעומת קרן תורמת, לקוח לעומת מקבל שירות, ..... לעומת מתנדב, גיוס הון לעומת גיוס משאבים ועוד ועוד).
מה דעתכם? |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל הכבוד על העשייה,
אודה לעיצות ותובנות שיבהירו מדוע הנושאים עליהם אני כותב בבלוג שלי
לא מקודמים כראוי על ידי אותן עמותות חברתיות, למרות שמדובר
במצוקות של ילדים אומללים.
בברכה
רונן
לטעמי אחת הטעויות הגדולות ביותר ביותר אותן מבצעות עמותות היום היא הזנחת יעודן ומטרתן ועיסוקן ההולך וגדל בגיוס כספים.
השאלה הבסיסית ביותר הינה לשם מה הוקם הארגון והאם הוא עונה על מטרותיו. יש שיגידו ואומרים שבלי כסף לא ניתן לעשות כלום. אבל האם המרדף אחרי הכסף מסייע לעמותות ולארגונים החברתיים להגשים את יעודן? אפשר לתת עשרות, מאות ואלפי דוגמאות איך המרדף אחרי המשאבים והגדרת רכז/ת גיוס המשאבים בעמותה/ארגון כדמות מרכזית תופס מקום יותר ויותר מרכזי ובמקביל מתבצע תהליך של נטישת "תוכניות שאינן מכניסות כסף לקופה" ומעבר לתוכניות "מכניסות"
אני מסכימה עם הצורך בהתמקצעות של העמותות,ניהול המשאב האנושי בהן מונע לא מעט בזכות המטרות החברתיות שבשמן הן פועלות, וזה לגיטימי, אולם נראה כי גיוס משאבים, או ניהול שיווק של עמותה טומן בחובו לא רק מיומנויות כמו בשוק הפרטי, אלא למעלה מזה, מפאת התקציבים שלעיתים מוגבלים, מפאת חוסר הבידול בשוק והתחרות על משאבים.
היכולת להניע גופים גדולים לתרום ע"י רשתות של קשרים וחיבורים אסטרטגים מצריך רמה גבוהה של הכרות עם השוק, הצרכים, פעילות נטוורקינג ענפה וכו'.
כמו כן מיצוב של בעלי תפקידים בסטארט-אפ חברתי שונה בד"כ מזה העסקי, ועל כן נדרשת יתר תשומת לב להנעת העובדים, חיבורם לארגון, והקניית כלי ניהול מקצועיים לשם השגת המטרות.