24 באפריל 2008 תמי במיאמי

TheMarker Cafeתמר בבוייזיהסיפור שלי עם בוייזי24 באפריל 2008 תמי במיאמי

הסיפור שלי עם בוייזי

חויות שבועיות של הרילוקיישן שלי לבוייזי ארה\"ב

24 באפריל 2008 תמי במיאמי

‎0

0 תגובות יום שני, 5/5/08, 04:06

הי

חג שני שמח. חזרתי לבוייזי. ישר התנפלתי על המחשב אבל הוא לא נותן לי לקרוא מיילים אז אני אנצל את הזמן לכתוב מיילים. וואו מאיפה להתחיל??? כל כך הרבה דברים קרו, וכל כך הרבה תמונות...

קודם כל עדכון- ביום שני נולד לי אחיין חדש. קוראים לו מתן. מתן הקטן. ברגע שתיהיה לי תמונה, אני אעדכן. שמועות (מהסבתא) אומרות שהוא חמוד!!!

ועכשיו לחוויות החג: נחתתי בפורט לוטרדייל ביום שישי בלילה. חצות. כולם ישנים. מה פתאום ישנים. מייקל בא לאסוף אותי בBMW החדשה שלו (אני אחזור לאוטו בהמשך!!!). הוא מעדכן אותי שאין זמן ושאנחנו יוצאים עכשיו. ישר מהשדה.נסענו לדאון טאון (בתמונה אני ומייקל). מלאן אנשים, כולם שותים, מדלגים מבר לבר עם הכוסות בידיים. בכל כניסה מבקשים תעודת זהות ובכל כניסה צוחקים עלי שאני מאיידהו. סבבה. כל שבעת החברים של מייקל קוראים לי בוייזי. מעולה.אני חוסכת מכם כרגע את התמונה של ה"רקדנית" על הבר, משקה את כולנו. טוב נראה אולי אני עוד אשלח אותה... ליל הסדר באמריקה. חוויה מעולם אחר. קודם כל פיספסתי את הקטע שיש שניים יום אחרי יום. הפתתתעה. אז בליל הסדר הראשון היינו מוזמנים לבית של נולה. הם גרים בשכונה ממוגנת, ונוצר פקק בכניסה, כנראה כולם באו לחגוג שם את הסדר. כדי לחסוך לנו את הפקק, אחד הישראלים בא עם האוטו, נעמד בנתיב של הדיירים ופתח לכל אחד מאיתנו את השער. טווווב. הפלגתי והמשכנו. נעצרנו ליד בית בצבע לבן וורוד. לא לזה התכוון המשורר כשהוא חשב "ארט דקו". נכנסנו פנימה. גם מבפנים הבית בצבעי לבן ורוד ולא רק זה, גם המאחרת לבושה בלבן ורוד. קונספירציה? האם אתם מנסים להגיד כאן משהו? איזה יופי. אני ומייקל היינו בשולחן של הילדים.כיף כיף כיף. חוץ מבן 4 אחד כולם היו ילדים די גדולים. היו כרטיסי שמות על כל צלחת. המארחת התנצלה שהיא פספסה אות בשם שלי. מהיום קיראו לי Amar. במיטב המסורת קראנו את האגדה "בשני השפות". מייקל לקח את זה קשה שעל הצלחת של החג הם שמו תפוז בנוסף לכל הדברים הרגילים. היה הסבר בהגדה שזה לזכר מרים או משהו כזה, ואני דווקא חשבתי שזה די מוסיף צבע. האוכל היה שונה ממה שאמא עושה בבית אבל היה טעים. אני שמחתי שבחרוסת יש חמוציות, ובסלט יש חמוציות. שאר הדברים שהיו בלי חמוציות, היו פחות וואוו אבל בהחלט כשרים לחג.ואז הגיע הרגע לחגוג לאדם בן ה 4 יומולדת. הוציאו את עוגת היומולדת של ספיידרמן. מסתבר שאף אחד לא היה מוטרד מזה שמדובר בעוגת חמץ לכל הדעות. מצחיקים. רק שתדעו- לא אכלתי מהעוגה!!!אחר כך הלכנו להסתובב בקזינו. יש להם מלון הרד רוק שנבנה על אדמה אינדיאנית אז מותר להמר. יש שם פוקר ומכונות. איזה כיף אפשר לשבת שם שעות ולחכות לדובדבן. ליד יש גלריה. היו שם ליטוגרפיות של סנופי ב 2000 דולר (כולל המסגרת J). תמונות ממש חמודות. הייתי קונה אם היה לי 2000 דולר מיותרים ואיפה לתלות. בסוף ישבנו בבר עם מוזיקה חיה. יש 2 פסנתרים והם נלחמים אחד מול השני. המנצח זה מי שיש לו יותר כסף, את הכסף "מגייסים" מהקהל. בשורה התחתונה זה הנשים מול הגברים. שיכורים זה עם כל כך מצחיק. למחרת למייקל היתה פגישת מחזור עם חברים מהתיכון. למזלי הם נפגשו במסעדה ממש בתוך הOUTLET. אחרי 3 זוגות נעליים התקשרתי מייקל ואמרתי לו שיבוא לחלץ אותי. עד שהוא בא זה נהיה 5. אופסי.אחר כך נסענו למקומות ליד הים, על שפת הנהר, וליד הבריכה. או בקיצור מקום עם פינה-קולדה ומוסיקה. אם יש משהו שאני ממש אוהבת זה פינה-קולדה וקיץ. החיבור המושלם.ליל הסדר השני היה באוירה פחות פורמלית. לא היה שולחן אחד לכולם. כל אחד אכל איפה שבא לו. חלק בסלון, חלק במטבח, חלק מול הטלויזיה כי יש פליי אוף של NBA. טוב נו. אני חיכיתי שכולם ילכו בשביל שאני אוכל לקחת עוד פרוסה של עוגת גבינה כשרה לפסח שהיתה ממש טובה, אבל אז הסתבר שכל המגש הלך עם אחת המשפחות. דיכאון. אחרי 3 כוסות של של ירדן אמיתי מהארץ, הייתי מוכנה להתקפל. מצ"ב הנוף מהמרפסת של מייקל. בבוקר החלטנו שצריך להתחיל לעשות אטרקציות מקומיות. דבר ראשון נסענו לחפש אליגייטורים בEVERGLADES. עלינו על רחפת ויצאנו לדרך. די משעשע. הדבר הזה עושה רעש די מרגיז, אבל שט מהר. למרות שראינו תנינים, אני בעיקר נהניתי מהצמחיה ומהציפורים. אני מתקשה להאמין שהתנינים שראינו, היו שם במקרה, אבל אולי...אחכ נסענו לחוף. לא רציתי לצאת מהמים. ת-ע-נ-ו-ג. חשבתי על זה שאור ועלינה נמצאות בנמיביה, ואם גם הם נכנסות למים, אז אנחנו באותו אוקינוס, סוג של... (בתמונה). היעד הבא היה הSEAQUARIUM שנמצא בביסקיין קייז KEYS)) או משהו כזה. רק הנסיעה לשם הספיקה לי- יפה פה/שם. יש שם אזור מאוד גדול לצבי ים, יש להם נהר עגול לשחות בו. ויש את כל שאר האטרקציות כמו דולפינים, וWHALE ואריות ים וכרישים ודגים. והמון ילדים שצורחים J. אחכ הלכנו לים. אכלנו ונסענו לשחק ביליארד עם חבר של מייקל מהתיכון. החיים בהחלט קשים.ביום האחרון נסענו לראות פרפרים. אטרקציה אחרונה כמעט. אתם לא מתארים לעצמכם כמה תמונות של שום דבר צילמתי. הפרפרים האלה, כל הזמן זזים. אוף.(בתמונה עם התוכים). בחזרה לבריכה. בערב יצאנו ל WESTREN BAR. מייקל שם מגפיים וכובע של בוקרים והלכנו. טירוף. המקום הומה. ערב שתיה חינם לנשים- עכשיו הכל ברור. על הרחבה כולם רוקדים קאנטרי, ריקודי שורות וזוגות. מהפנט. אחרית הימים. אנחנו ישבנו והסתכלנו. שפנים... למחרת בחמש בבוקר מייקל לקח אותי לשדה, ובכניסה לטרמינל התנגשה בנו איזה טויוטה. כל הדלת של ה i335 נדפקה ויש שריטות בצבע. יצאתי מהצד של הנהג. כולנו בסדר אבל זה ממש לא נעים לי. מייקל ממלמל שהוא מעולם לא היה בתאונה. לי עדיין לא נעים. אופסי 2#. אני עוזבת את מיאמי בעלת ה 27 מעלות וכעבור 5 שעות נוחתת בסולט לייק סיטי עם מינוס אחד וברד.אחרי עוד 3 שעות אני מתיישבת באוטו שלי חזרה בבוייזי ולא מבינה למה נורא חשוך פה. אחרי שאני מורידה את משקפי השמש אני מבינה את מקור הבעיה.

ומחר יום שישי, יום עבודה.

נשיקות

תמר (דודה לארבעה!!!)

דרג את התוכן: