מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
אישה בעיני אישה (מינימליזם ופירוט)
שתי נשים
רווח אחד
חלל
כסא
סולם רצפה.
קִרבה
אלף תמונות
באותו היום הייתי עסוקה. אפילו לא חשבתי מה אלבש, או איך אתאפר. ממילא ביקשתי שתצלמי אותי ככה. בלי פוזות. בלי צדדים פוטוגנים. איך שאת רואה אותי. איך שאת חווה אותי. זה כבר מדגדג לי בבטן חודשים. שיצלמו אותי. לו הייתי יכולה הייתי שוכרת צלם פאפאראצי שיצלם אותי כל הזמן. הפער הזה, בין תפיסתי את עצמי לבין תפיסתי על ידי אחרים, מרתק אותי. מה יש בו שעושה את שתי ה"הדסיות" שונות כל כך. איך מישהו רואה יופי היכן שאני רואה כיעור, איך אני יודעת משהו שנסתר מאחר, איך אני פותחת הכל ומישהו חווה סגירות. הפער הזה הוא לב התקשורת שלי עם החיצוני לי. והיכן שהפער גדול, שם באות המילים. מנסות להסביר, לשמן, לתאר. והיכן שהוא קטן, אין צורך במילים והשתיקה טובה שם. ואיכשהו התגלגלו הדברים והיקום הביא אותך ממש ממש לפיתחי. וביקשתי ונענית. ולא ידעתי מה זה יביא. וקצת פחדתי. האם אפתח? האם אזלוג? האם תוכלי לי? האם אוהב אותך? האם ארגיש בטוחה להשיל מגינים וקליפות ושלדים? על המייק אפ לא ויתרתי. בגיל 39 הפנים מראות רישומי חיים, נצבעות בגוונים שונים. חשוב לאחד. שקית בגדים הבאתי לסטודיו שלך. ברגע האחרון זרקתי לשם את השמלה האדומה שקניתי לעורר קנאתו של אהוב ישן. קניתי ולא לבשתי. לא אז. סיפרת לי על הצלם ההוא שעשה טעויות על הקורס ועל דיגיטלי לעומת פילם. ניסית שארגיש נח. אבל אני, מההתחלה הרגשתי איתך נח. לא נח. טוב. משהו היה נכון. מהשרפרף הגבוה, כשאת מביטה בי מהסולם, פולשת לספייס שלי עם עדשה אימתנית, דרך החולצה האפורה לרצפה מכוסה שחור עבור בשמלה ההיא האדומה שעושה אותי הכי אישה שאני יכולה להיות וסיים בהתכרבלות על רצפת העץ, עירומה כמעט לחלוטין מבגדים, ועירומה לחלוטין מקליפות. ואת אמרת ש"התחלנו גבוה וסיימנו על הרצפה". פוקוס, שחור, לבן, צבע, אין פוקוס, קוניאק, עוד קוניאק, יותר מדי קוניאק. משפטים שלמים, חלקי משפטים, מילים. באיזשהו רגע לא היו יותר מילים. מנעד רגשות היה כל העת. וכל הזמן אני רוצה שתספרי לי את הצד שלך בסיפור. התמונות מראות את מה שהיה שם בינינו. אין שום ספק שזו היתה נשיות מהסוג המשובח ביותר.
תודה, אין ספק שאומר את זה שוב.
_______________________________________
וממש מעט ממה שהיה שם אפשר לראות כאן |
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גילוי נאות, נועז,עדיין לא ברור לי איך אני נתפסת והמה יש בפער הזה.
לאט לאט, אני מקווה, זה יתבהר.
עבודת דוקטורט בהנחיית פרופסור הדס...
(-:
נפלא (במובן של פלא) הפער הזה
בין איך שאת והם רואים אותך.
תמיד סקרן אותי
רק שאת אמיצה יותר ובחנת.
יופי של חוויה תיארת :)
תודה רני.
לגמרי מצויה.
(-:
הדס מצוי?
לא.
הדס נדיר
אולי אני צריכה עוד כמה שמלות כאלה בארון...
(-:
מאתמול לא יודעת מה להגיד על זה.
אבל זו את ואני יודעת שאת מבינה.
}{
תודה תומר.
כל אחת מאיתנו והחלק שלה בחוויה.
(-:
ברוך הבא.
והמילים יפות לא פחות מהתמונות...
תודה דפנה.
על האומץ שראית.
הדס
וואו..
כוכב אמיץ
ברור שילדה
ברור שגם אישה
הכל, אספי, הכל.
}{
החוויה משתבחת
וחלקים נוספים ממנה
מתגלים כל רגע.
תודה.
את מכירה אותה.
אישה, נפש, נקיה, חכמה, מתבוננת, רכה, עדינה.
נדירה לגמרי.
וזה משו, ויסלחו לי הגברים, שרק נשים יכולות לרדת לרובד הכי הכי הכי עמוק שלו.
מותר לתת לך נשיקה?
מואההההההההההההההההההההההההה
מחכה לערב כבר.
אמרתי לך כבר, את ילדה בבפנוכו, לא יעזור לך.
אבל גם אשה......
צריך 2 לטנגו הזה ובשום מקום לא כתובים הצעדים
צריך נפש, צריך בן אדם
צריך שיהיה נקי מהעולם
זה מרגיש כמו שכל הצריך הזה היה קיים :))
מותר להיות בנאלית לרגע??
וואו!
תודה תמי.
רק בגלל שאת אוהבת אותי
אני לא צוחקת.
אני אוהבת אותך.
גם אני.
תמי.
אני זוכרת שאמרת לי חלק ממה שכתוב כאן בתערוכת צילום בה היינו.
זה רעיון מופלא מה שעשית. והתוצאה? יכולת בשקט לככב בסרטים...:-)
טוב, נו,
אתה מאלה
שאני יכולה לשתוק.
תודה רביב.
רואה את התמונות ורואה מעבר להן אותך.
כמה יופי.
נשית.
אני מגלגלת את המילה הזו.
שנים שלא היתה קשורה אלי.
תודה דבי.
בחרת מילה טובה.
לגמרי היה שם קסם.
תודה רונן
}{
האמת, אני לא בטוחה איך אני נתפשת אחרי כל זה...
אבל אני אוהבת את מה שיצא, סוג של ערום שלא פשוט להסתכל לו בעיניים.
הלוואי והיתה שם מצלמת וידאו קטנה שהיתה מתעדת את השעות הללו.
אמרתי לך כבר, הרעיון אדיר ומיוחד.
טיפול בצילום.
התחברתי מאוד למה שכתבת על הצורך לדעת איך את נתפשת בעיני האחר.
נשיקות, דפנה