כותרות TheMarker >
    ';

    אוף... תמיד / יש לי מה להגיד

    תגובות בטן. אולי אז אצליח לשתוק יותר ולהתרגז פחות

    0

    מהי ירושלים בשבילי? "מזכרונות ירושלים".

    10 תגובות   יום שני, 5/5/08, 15:25

     עם מותה של ולנטיין וסטר, בעלת מלון אמריקן קולוני, בשיבה טובה, אני רוצה להקדיש לזכרה  את השיר,  מאחר והמלון ה"מכושף" שלה מהוה אתר ההתרחשות בחלק השני שלו.

    מהי ירושלים בשבילי? חלק מהזהות. אני ירושלמית, במקור,  נולדתי בירושלים. חייתי בבאר שבע, קצת בחיפה, בתל אביב, בקולומביה, בפרו, בצה"ל (...) שוב בתל אביב וכו'.  והנה משהו, כן, שיר (אני עדין מתקשה להגיד זאת, אבל זה שיר, שאולי יסביר משהו). בבקשה. אני מקוה שהפעם הצלחתי להציג בפורמט הראוי.

    מזכרונות ירושלים  (ערוגות פרחים)

     א.  

    ערוגות פרחים מגודרות אבני-חצץ

     

    בין שבילי אבן, בגן ליד קול המוסיקה

     

    עולם הולך ונעלם

     

    עם צלילים של באך, שהבין את השמים

     

    של ירושלים, רוחו במזרח

     

    וגופו בגרמניה הרחוקה.

     

    אלה חותכים פתאום פיסת

     

    זכרונות מכאיבה

     הנה היא שוב,

     

    גינת משפחת ד'יזרעלי,

     

    אז בימי ילדותי בירושלים

     

    אני בפיג'מה זרה

     

    בורחת לגן המשותף

     

    המחבר את ביתם ל"קול ישראל"

     

    ממיטה מסורגת ברזל

     

    וצבועה בלבן.

     

    מה עשיתי שם, בכלל?

     

    אני, ומיקי "פוטקס" האנגליה-למחצה

     ודורית

    שלוש ילדות משחקות ביחד ולחוד

     

    אוהבות ושונאות ואוהבות ו...

     

    בימים יבשים וחדים וקשים

     

    באור התכלת העזה

     

    של ילדות בלתי מפוענחת

     

    שתמונותיה הצצות לפעמים

     

    עדין מעלות דמעה או שתים

     

    במורד העין.

      ב.

    מלון אמריקן קולוני מכושף

     

    וחף מקונוטציות פוליטיות

     

    עדין מככב בחלומות המסויטים.

     זה היה, אולי,  ב-1968

    פעם ראשונה בירושלים המזרחית

     

    מטיילים ברחובות קפואים.

     

    כמה מוזר החורף האורינטלי הזה

     

    והיא חולה בשפעת אסיתית

     

    ואחר כך במלון היפיפה

     

    שהופך למקום ההתרחשות הטראומטי

     

    בתולדות חיי האהבה של שני אנשים

     

    שאולי נזכרים עכשיו

     

    ובימים האחרים

     

    בהחמצה.

     

    הוא מחכה לה

     

    לצלילי המסיבה שבחדר הסמוך

     

    היא לא שם.

     

    היא בוכה באמבטיה

     

    קר לה וכואב לה

     

    מה היא עושה כאן.

     

    אחר כך מטילת

     

    כאילו לבדה בעולם

     

    היא בגן המלון המקסים,

     

    המכושף - או אולי חום גופה המעונה

     

    אחראי לתפאורה הפנטסטית

     

    עצים עצובי צמרת

     

    לפידים בוערים

     

    צללים על הקירות

     

    צילה הארוך במסדרון.

     

    היא תעלם לו

     

    תסע ליבשת החדשה

     

    לומר שלום לאביה

     

    לפני הגיוס

     

    והוא יטור לה

     

    עד אחרון

     ימיו. ג.  

    ישנם גם הזכרונות

     

    המתוקים

     

    בית סבא וסבתא.

     

    כניסה שריחה בל ישוער

     

    ניחוח שני עצי תות ועץ אגוז

     

    ואבק באקליפטוס הותיק

     

    באויר היבש

     

    והתנור השחור והגדול בחדר ההסבה

     

    המוסק בעץ

     

    בית-הכרם הישנה והטובה.

     

    סבתא יוצאת למרפסת

     

    לקרוא לחיים ינקעלה

    הכלבה.

    אחר כך תכין לי

     

    שפן לבן ממחטה גדולה

     

    ותסדר את שיער שיבתה הנאה

     

    במעין לביבה על העורף

     

    תאגד בסיכת פנינה, התכשיט היחיד

     

    שענדה מעודה

     

    ותסתיר הכול במטפחת גדולה

    לבנה

     

    לפני הדלקת הנרות לשבת.

     

    גם כך היא יפיפיה, דומה לאינגריד ברגמן

     

    וחום חיבוקה מחמם את ליבי

     

    עד עצם היום הזה.

     

    ואני, הילדה הקטנה

     

    שהולכת לארון הבגדים

     

    למצוא שם את ריח אימי

     

    בשמלה היפה שהשאירה

     

    שומעת ברקע את בכי הילדים התמידי

     

    מבית היתומים שממול.

     

    וזוכרת גם

     

    את סבא קוצץ במטבח סלט דק

     

    מצנון וגזר טריים מהגינה

     

    ואחר-כך מוריד שק גדול

     

    של בוטנים לא קלויים

    מהבוידם

     

    ומכין לי שרפרף עץ קטן

     כדי שאגיע לכיור הגדול

    השחור

     לצחצח שיניים.   

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/3/11 19:00:
      קטעי זכרונות כמו בזרם תודעה של ירושליים מאוד אישית מקסים.
        30/6/09 16:51:

      שיר נפלא...

      כיכבתיך שם..

      ועכשיו כאן..

      אלפי כוכבים מגיעים לך.

      את גדולה.

      בשבילי את אשת חיל....

      רפאלה*

        29/6/09 21:17:

      לחיות בירושלים זו חוויה מיוחדת במינה, ואני אומר זאת מנסיון אישי , כי הייתי ירושלמי במשך שנה אחת

      ונהניתי שם מכל בחינה. תודה על הפוסט וערב נעים !

        29/6/09 10:54:
      יפה אהבתי המשך שבוע נפלא
        29/6/09 09:30:

      שיר של זיכרונות

      מרתקים וצובטים את הלב.

      אהבתי.

        29/6/09 09:26:

      ירושליים היא תחילת חיי.

      למרות שנולדתי בעיר אחרת אך מגיל ארבע חייתי בה.

      אני יודעת על מה את מדברת.

      אהבתי מאד את שירך וכל מה שכתבת גם בדיון.

      (כיכבתיך בדיון ופה אנימגיבה)

      אוהבת את כתיבתך.

      מתת אל לך.

      שלך

      רפאלה

        1/6/08 17:08:

       

      תודה מקרב לב על הפירגון. הכתיבה היא כמו נמר רעב (לא אני המצאתי, לא זוכרת מי)  

        1/6/08 15:59:

      מכבית לפי דעתי השיר מצוין

      מביע את הרגשות הכי כמוסים

      וזה שלא התנתקת  מהחיבור לילדות

       אני  שמח שהיו לך זכרונות יפים בילדות

      אצל הסבא והסבתא בבית הכרם

      נראה לי שהיו אנשים מיוחדים

      אם עדיין את זוכרת את הריחות

      אז יש לך חיבור חזק לעבר

      כמו כן הבנתי שהיה נתק מחבר

       בעקבות נסיעה לא מתוכננת שבה

      נפגשת עם אביך, וחבל שהענין לא נסגר

      התיאורים שלך את ירושלים מלפני שנים

      מעוררים אצלי זכרונות מהתקופה שבה למדתי

      צילום במכללת הדסה

      מכבית אל תוותרי על השירה שהיא חלק  מנשמתך

      שיהיה לך שבוע פורה

       

       

        5/5/08 16:01:

      תודה.

       ואגב,

       הגבעטרון שרו, מי כתב?

       באופן כללי, הפן ההוא

      גדול עלי .