לפני 14 שנה, כשהגעתי לבנימינה, הבית שלי היה מוקף בעשבייה,

גובה מטר, מלפנים ומאחור.

לאחר שעות רבות וימים רבים של עבודה מאומצת (שלי...)

נעלמה הצמחייה והתחלתי במלאכת היצירה של גינה משלי.

יום אחד ראיתי ליד הגדר ענף קטן. ישר זיהיתי שזה ענף של עץ התות האהוב עלי ביותר. תות בטעם של ילדות. טעם של פעם. 

השארתי אותו, טיפחתי אותו ולאחר שנה כבר כל השכנים אכלו מפירות התות השחור שנתן העץ.

רצה הגורל וכמה שנים לאחר מכן, כשעשו סוף סוף את הביוב בבנימינה הסתבר שהעץ חוסם משהו ויושב על משהו וחוייבתי להוריד אותו לטובת עצמי.

כל השכונה, על גבריה בעיקר, התקבצו ובאו לעקור את העץ. זה היה פרוייקט עצוב. מאתגר ומעניין (את הגברים בעיקר...) אנחנו הפכנו את הארוע לפיקניק...

מאז התחלתי במסע לחיפוש עץ התות החדש שלי למגינת ליבו של חבר שלי דאז, הידוע בשמו "אהבה מס' 2".

תות זה מלכלך, נמלים, יתושים, זבובים ועטלפים... כל השדים יצאו מהמאורה ואני בשלי.

רוצה עץ תות בחצר וגם שיהיה תות לבן.

כמו בזכרון שלי מהתות ההוא

בבית ההוא

בגבעתיים שלי כילדה...

הלכתי במשתלות הרבות באזור וחיפשתי עץ, שידעו עליו מוכריו שתותיו יהיו לבנים. אף אחד לא ידע... אמרו שרק כשיהיה פרי אפשר יהיה לדעת.. ואני, שידועה בדחיית סיפוק אפס - חיכיתי בסבלנות.

שבת אחר שבת אחר שבת באתי למשתלת ברוש בה היו שלושה עצים קטנים, שחיכו רק לי.. המוכרים שכבר הכירו אותי, חיכו יחד איתי והפרי בושש...

בקר אחד, הגעתי כהרגלי למשתלה. שבת. את פני קיבלו המוכרים שמחים וצוהלים... יש תות וצבעו - לבן.

שילמתי 110 ש"ח (זה היה לפני 7 או 8 שנים...) וחזרתי הביתה מאושרת כמו שאושר צריך להרגיש.

מחוייכת מאוזן לאוזן בתחושה הסטרית שהעולם אוהב אותי. מייד נטעתי את העץ ליד הכניסה, צמוד לחומה, שהילדים והעוברים יוכלו לאכול מהעץ גם הם. כמו הענק וגנו - אבל ההיפך... 

חבר שלי שחיכה לי בבית, ראה אותי נכנסת, שאל כמה זה עלה..

הוציא 110 ש"ח מארנקו ואמר:

"כשאני רואה משהו שעושה אותך כל כך מאושרת, אני רוצה להיות זה שישלם עליו...".

למה נזכרתי בסיפור?

כי עכשיו, ברגעים אלה ממש, דקה לפני שהשמש שקעה לה בים -

אכלתי את התות הלבן הראשון לשנת 2008 והוא היה מתוק !!!!

זה הטעם של האהבה

כזה אני רוצה

גילה