"את לא מתאמצת מספיק" 

 קטנה יושבת ונוטה קדימה על כורסא ענקית,

היא מסתכלת לי לתוך העיניים, ויורה בלי רחמים:

"למה בדיוק את מחכה?"

החיוך הזה שלה שמקפיא אותי

ומשאיר אותי ללא תגובה מיידית.

"מאמי. אם את באמת רוצה - את חייבת להתחיל לפעול!"

מי כמוני יודעת כמה היא צודקת.

כשהדברים נאמרים שם,

בין הארבע קירות עם הדלת סגורה,

הכל נראה לי כל כך הגיוני וברור.

כל כך נכון.

"תתחילי לפעול, יקירתי"

היא קורצת ומסיימת סשיין.

שעה עברה.

סוגרת את הדלת מאחוריי,

צמאה לקפה וקצת שמש,

מתחילה לפעול.

חייבת להתחיל לפעול....