בתחילה שמעתי את הכינוי הזה, "שייגעץ", מכוון לילד שובב ופרא-אדם. לא הייתי מודעת למובן המילולי שלו, "שקץ", ולקח לי שנים עד ששמעתי את המילה הזאת מודבקת למי שאינו יהודי, רחמנא ליצלן, או למקבילתו הנשית, ה"שיקסע". הם כונו כך מאחורי גבם. גם בסביבה החילונית שבתוכה גדלתי, שמועות חלחלו לחדר הכיתה: "אמא של צילה היא לא יהודייה". עד מהרה הפכנו לטריבונל לגיטימי בשאלה שהעסיקה כה רבים באותה תקופה "מיהו יהודי?", ונבדקה יהדותה של צילה לעומקה, ונמצאה לוקה בחסר. ההשלכות לא היו ברורות. מה לגבי ישראליותה? היא תשרת בצבא כמו כולנו? צילה נשאה על כתפיה הצרות צלב לא קטן. מזלה שהיתה אצנית מצטיינת. כשאנו עסקנו ב"בעד ונגד" שלנו, היא רצה בנחישות במעגלים סביב מגרש בית הספר, דקה וגבוהה, לחייה הבהירות סמוקות מהמאמץ. היא הרוויחה עבורנו מדליות זהב בתחרויות. אי אפשר היה לפגוע בה, אבל לא היו לה חברים כמעט. הגורל שלה התהפך לטובה רק בסוף השמינית. צילה נבחרה לסגנית מלכת היופי והפכה לדוגמנית מצליחה. אחרי ששרתה בצבא, נסעה לחו"ל. היא התחתנה עם יהודי אמריקני וחיה כיום בניו-ג'רסי, ובאירועים בעלי צביון יהודי, היא עדיין מייצגת אותנו בכבוד.