כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תולעת מכרסמת.

    בימים האחרונים אני חווה אש בוערת בעצמותי, תחושה עילאית של שליחות סוחפת הרבה מעבר לכל מה שחוויתי מאז פתחנו את העיתון לפני כ 5 שנים.הידיעה שהפעם אנו עומדים לשנות את חייהם של אלפי אנשים מקצה לקצה, באמצעות סדרת מאמרים שתלמד אותם כיצד אחרי 5 שנים עבודה בישראל הם יכולים להגיע לקרן של 48,000$.

    במבילי, האדם שלמדתי לאהוב, ושאכזבתי אותו ברגע החשוב

    2 תגובות   יום שבת, 19/5/07, 21:01
     ביום חמישי במבילי הובא לקבורה, לא לפני שהוא השלים את משימת חייו, להעמיד לדין את האחראים למותה הטראגי של ג'ולייט אבלינג, אשתו הפיליפינית, שמתה בתא המעצר לפני כשנה וחצי. במבילי אמר לי שעשו עליו הרבה כתבות, אבל אף אחד לא חדרה מעבר לרובד של הקליפה החיצונית ובאף אחד הוא לא היה פתוח כמו שהוא איתי. הוא רצה שלפני מותו תתפרסם עליו הכתבה שתשקף את חייו ואישיותו כפי שהוא היה באמת. ולכן המיפגשים האלה איתי מאד חשובים לו. אני אמרתי לו שאני מקווה לעשות כתבה שהיא תהיה ממש יצירה, שכל מי שיקרא  אותה יעצור לרגע את החיים יעצום את עיניו ויחשוב על החיים. כי מה שאתה עובר זה מסוג הטרגדיות שאחד כמו שקסיפר היה יכול לעשות מזה יצירת מופת שתשמר לדורות.

    מעבר לכתבה גם רציתי לעבור איתו תהליך נפשי, שרק מי שנקלע לסערת

    טייפון נוראה והתפרק לרסיסים יכול לעבור אותו.  

    במצבים קשים, שמביאים לדכאון גדול, יש לעתים כוח מניע, כוח מוליד, כוח משחרר. כמו שתינוק בא לעולם מתוך חבלי-לידה, וכמו שעמים וממלכות מוצאים את מקומם בעולם תוך מלחמות וקורבנות, כך האדם, מזדכך מתוך הסבל.

    היום נסים מן הסבל, כמו ממגיפה. ואם קצת קשה למישהו הוא פונה לעזרת הפסיכולוג כדי שייסרס אותה. אבל היכן נולדו ההארות הרוחניות, הדתיות? מתוך מצוקה, מתוך סכנה. מתוך הליכה על קצה החיים. ההארה הדתית של משה, כמו זו של מוחמד, נולדה במדבר. דברי הנביאים נוצרו בארץ עניה. התגלותו של ישו אירעה בין עניים.  והיתה לי תקווה שעם הזמן במבילי יבחר בחיים. שהטרגדיה הזו שהוא עובר, יש לה מטרה. אבל במבילי כבר השלים עם מותו , וכל רצונו היה להיות קרוב לג'ולייט. אפסה ממנו רוח החיות המניעה את מכונתנו השבירה. והתגלתה אצלו מחלת הסרטן.  הזכות להילחם על התקווה נשללה ממנו. ככה הוא אמר לי שהוא מרגיש. בשנה וחצי מאז שג'ולייט איננה, סדר יומו במשך היום הוא בביה'ח, בערב מבלה כמה שעות במשרד, ובלילה לבד, חשיכה גדולה. אובדן תיאבון, חוסר יכולת להירדם, מתהפך מצד לצד. לידו יש את השמיכה שלה, הפיג'מה, הנעלי בית, המעיל שהיא נמצאה מתה איתו, הכל עטוף בטלית, כמו כרית. הוא מחבק את הכרית, מנסה להרית את ריחה, להיזכר בחיוכה. את ביתו הצנוע הוא הפך למקדש זכרון לג'ולייט, וחושב עליה. על המוות שהוא מייחל לו ומרגיש אותו מתקרב, ועל הזעם הגדול שלקחו לו את ג'ולייט אהבתו הגדולה ביותר בכל חייו. ושאף אחד לא האמין לו שהיא לא התאבדה.  לא פעם הוא קם מסיוטים, והוא שוב לבד. לבד ומיואש. בבוקר הוא שוב הולך לביה'ח, בערב למשרד, בלילה בביתו, וחוזר חלילה ותמיד לבד. הקול שלו והטון כאילו הוא כבר בעולם אחר. והוא השלים עם זה לגמרי. הדבר היחיד שעדיין מחזיק אותו פה, זה להוכיח שג'ולייט לא התאבדה. הוא חזר על המשפט הזה שוב ושוב.  יש משהו בסרטן, שמחייב אותך לעמוד בעיניים פקוחות מול הרס עצמך. התאים המשתוללים, שצומחים בלי בקרה, צועקים לך, שגופך בגד בכך. התקף-לב הוא משהו אחר. קל יותר לראותו כתקלה מכנית בצנרת של הגוף, תאונה חיצונית, שאחרי תיקון המערכות, האדם שב להיות כשהיה.  הסרטן שהתיישב לו בבטן ושלח גרורות לכל הגוף, משך אותו יותר ויותר למטה, אל האדמה, אל השמיים, אל ג'ולייט. אבל לא לפני שהוא ישלים את המשימה האחרונה של חייו, להעמיד לדין את האחראיים למותה של ג'ולייט. כך הוא אמר לי:" נכון לרגע זה אני לא מקבל שום טיפול רפואי, כי זה ירתק אותי למיטה. וכל זמן שיש משפט אני חייב להגיע.  והשעה הגיעה. לפני שהסתיים המשפט. הרבה יותר מהר ממה שחשבתי, ואולי טוב שכך. יהי רצון שכל היסורים והסבל שעברת בשנה וחצי האחרונות יהיו על מנת לזכך את נשמתך ולעמוד נקי לחלוטין כתינוק בן יומו לפני כסא הכבוד. היי שלום חברי היקר שאכזבתי אותך ברגע הכי חשוב.  ( הכתבה המלאה על חייו ומותו והראיון האחרון והכי פתוח של במבילי- ראה בפוסט קודם) 
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/5/07 07:29:

       

      תודה יקירתי,

      האם את שמעת על פרשת מותה של ג'ולייט? מה את חושבת על מסכת התמיהות הבלתי נגמרת, שכל אחת מהן כשלעצמה היא לא הגיונית ובלתי סבירה.

       

       

        19/5/07 21:05:

      כל הכבוד על שאתה מזכיר לנו את הדברים החשובים.

      בתקווה שמתישהוא הצדק ייצא לאור...

       

       

      ארכיון

      פרופיל

      יוסי איתן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין