כותרות TheMarker >
    ';
    0

    שעת חסד לאנשים שמתאמצים בתל אביב

    11 תגובות   יום שלישי, 6/5/08, 09:45
      חברתי ה"מתחזקת" בדת ספרה לי שאחד מהרבנים המקובלים שואף לערוך כנס רב משתתפים להגברת כוחו של עם ישראל באמצעות האנרגיה הטובה של המשתתפים.בערב שבת מצאתי את האנרגיה הזאת במקום החילוני ביותר בתל אביב, לכאורה.  כתל אביבית הגולה לעיתים למחוזות שקטים ושונים באוירתם, חזרתי ביום השישי האחרון, בשעת אחר הצהרים,  ל"זירת הפשע" הקבועה שלי מפעם, שפת הים. בקשתי לחנות בתחומים הצפוניים של החוץ אבל – חניה לא היתה. ניסיתי את "החוף המערבי" לשעבר, המכונה באחרונה "מטרה ריי" כשם במסעדה השוכנת שם, ומתברר ש"סגרו את הים" , וה"קיוסק" שהופעל שם עם כסאות על הים – סגור עקב הסתיו. אז השארתי את האוטו בקצה החניה והתהלכתי בעצב עד ששמצאתי את צ'ינקי" ביץ" שלחוף "הדולפינריום" המכוער. לא היו הרבסה אנשים. ים שקט לחש בגליו ומוסיקה נעימה התנגנה. גלגל"צ? לא. משהו אחר, מורכב מביטלס, קרים, המי, וכאלה. הזמנתי קפה והנחתי בצד את הספר. לא צריך. שרתי עם הביטלס את אבי רואד, פני ליין, אול זה לונלי פיפל וכאלה, ושמתי לב שהבחורים מאחרי שרים גם הם.עם הקרים ועם מדונה שרה גם האשה שישבה לפני. היה חמים ונעים. באו עוד אנשים. עם ילדים ובלי, עם כלבים ובלי. כמה השתכשכו ורבים לא. היו קצת גולשים וכמה עפיפונים בעיקר מהכיוון של "בננה ביצ'". שמתי לב לבירה המוגשת מסביב ואמרתי לעצמי, אמנם דיאטה (כי עם קמטי התמלאו גם קפלי מחמת עודף נחת לאחרונה), אבל בירה אחת לקראת שבת, זה לא נורא. לקחתי שלוק והזדמזמתי עם המנגינות. ג'ניס ג'ופלין, קייט בוש, מאדונה. כל מיני ישנים של כל מיני להקות מפעם, הצפרים ומנקיס וחיות אחרות, איך זה שאנשים צעירים כאלה מכירים כזה בכלל.בינתיים המשיך להיות חמים ונעשה מן "שבת אחים לבד, אבל גם ביחד. החברה' שישבו לפני זמזמו ושרו ואיך לא נחנקו מהפיצוחים תוך כדי כך, רק אלוהים יודע. ומסביב יהום הסער והבירה והשמש שאפה לים ועננים מופלאים הצטירו בכתום סגול ורוד מסביבה, ואני שקלתי עמוקות בירה נוספת אבל...מאי שם, לא רחוק,  נשמעה הלמות שהתחברה לי מיד ללב ולהסדירה את קצב הנשימה וכמה אנשי ג'וגלינג הסתמנו באופק ופתאום הבנתי – אה, חוף התופים! לקראת שקיעה ביום שישי וואו...שילמתי ושרכתי פעמי בחול אומרת בלבי, אשב קצת לספוג את הקצב, אין דבר טוב יותר לבריאות מהתופים ההולמים הללו. בדרך התווכחה זקנה אחת עם זקן אחר, ששלם בשבוע שעבר על הבירה שלה. ושם, בצד הדרומי של אותו חוף עצמו ישבו וניגנו והלמו למעלה, גלגלו וג'ינגלו למטה. וכמה התנדנדו. כי הלמות התוף פשוט מקפיצה את הישבן ואי אפשר לעמוד בפיתוי.התופים רעמו – גוברים ונחלשים, משנים מקצב, מתמידים – ופתאום מתגוונים באיזה וריאציה אימפרוביזציה ו... עוד ועוד נאספו ובאו. ראית שבינות המתופפים יש רבים המיומנים כבר בנגינה יחד. והיו שם. יהודים וערבים, עולים מרוסיה ואחרים, כל מיני. ופתאום שמתי לב שאני עצמי, למרות שלגמתי רק בירה אחת, התיק שלי וגם הספר והמגבת הושלכו הצידה ביד נעלמה ואנוכי  , יחד עם עלמה צעירה וכמה ילדות ממש, מקפצת כאן בדילוגים בנוסח ריבר סייד וכדומה, וכעבור זמן גם שמתי לב שאת ההצגה הזאת אי אפשר להפסיק. מול השמש השוקעת ושרידי התפאורה המוירידים מזהיבים בשמים תופפו, העבירו בקבוקי מים ואחרים מפה לפה, תופפו, התנדנדו או קפצו, אנשים רבים על טפם. ואיש אחד עם חמת חלילים הצטרף ביבבה אנגלוסקסית עתיקה, שכלב אחד הצטרף אליה מבלי משים. והבום בום הלם, והיה קשה, קשה מאד להפסיק.כי מעומק נשמתי החופשית ניג'סה הנשמה של הבורגנית הזאת שהבטיחה לילדים (ילדים, עלק, את גיל עשרים הם עברו כבר) ארוחת ערב, וצריך ללכת.

    אבל, אבל, עם יד על הלב, שם בחוף המצ'וקמק ההוא, על הסלעים, ממש הרגשתי שבאותה שעה,. שעת השקיעה  ביום שישי, עם האנרגיות, להלמות הלב והנשימה ביחד וכל הקצב מהבטן של כולנו, הגיעה שעת החסד של שבת המלכה בשמים המופלאים, ולרגע נפתחו השמים.

    (גילוי נאות - הנ"ל כבר פורסם באתר אחר)

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      העיקר שהתענגת וברכת את הזמן הנקרא יום שבת שניתן לנו ל 'ענג' - להינותכפי שאין לנו זמן ויכולת לבצע במהלך ששת ימי השבוע, ולענג את האנשים סביבנו. 


      תודה על ביקורך, שמחה על חיוכך.

      קאיה - היתה הילדה בסיפור הילדים  "מלכת השלג" ?

      יומטוב ! 

        8/7/08 19:21:


      הגעתי, הבנתי וחייכתי.

      חייבת למצוא פעם את חוף התופים הזה ששמעתי עליו כה רבות.

        19/5/08 08:47:

       

      תודה מקרב לב

        18/5/08 09:59:

      יום שישי אחר הצהרים

      שעה מופלאה לרדת לים.

      נהנתי לקרוא את הפוסט.

        15/5/08 22:38:

       

       

      תודה

        15/5/08 16:56:
      וכמי שעומד - תמיד - בהבטחותיו ותמיד יש להן כיסוי, הנה...
        15/5/08 13:33:

       

      צטט: maccabit 2008-05-15 12:47:35

      משום מה הגיעתני תגובתך במאוחר.

      תחילה קראתי וקצת נעצבתי, בי בעיני, בולמוס של כתיבה הוא כייף בפני עצמו, ומכיון שהרצון שלי כפי שאני מכירה אותו הוא תמיד

       בשאיפה

      להרמוניה -

       (גם במחיר הכתרתי כפריאירית טפשה)

      אבל, מה אני יודעת, לעיתים הכוונות הטובות מוליכות לגיהינום...

      ואז ראיתי הסיפא ונרגעתי מעט, לא ממש משנה אם הכוכב "ממשי" או אד-הוק לכשיתאפשר, במילא זה הכל וירטואליה,

      ובכל אופן, תודה

      נראה שהובנתי לא נכון: לא 'בולמוס של כתיבה', כלל וכלל לא - בולמוס הדברים ההמוניים שנערכו על החוף, על פי תיאורך. כתבת ופירטת גודש בהתרחשות ובהתקבצות שם, רק אליו כיוונתי. ראיתי זאת כתזה, לנקודת-המפנה הלא צפויה בסוף, האנטיתזה. ההמוניות, ההמולה והרעש של 'החול' (תרתי-משמע), לעומת השקט והשלווה והאצילות והרוגע של הקודש, של כניסת השבת.

      בברכה...

        15/5/08 12:47:

      משום מה הגיעתני תגובתך במאוחר.

      תחילה קראתי וקצת נעצבתי, בי בעיני, בולמוס של כתיבה הוא כייף בפני עצמו, ומכיון שהרצון שלי כפי שאני מכירה אותו הוא תמיד

       בשאיפה

      להרמוניה -

       (גם במחיר הכתרתי כפריאירית טפשה)

      אבל, מה אני יודעת, לעיתים הכוונות הטובות מוליכות לגיהינום...

      ואז ראיתי הסיפא ונרגעתי מעט, לא ממש משנה אם הכוכב "ממשי" או אד-הוק לכשיתאפשר, במילא זה הכל וירטואליה,

      ובכל אופן, תודה

        15/5/08 11:18:
      כלומר רציתי... אשוב, כשתשוב ותתמלא האמתחת.
        15/5/08 11:16:

      לא מלבב לקרוא את הרשימה הזאת. את הבולמוס של הדברים, שעצבות ולא שמחה, כיעור ושיממון ולא יופי, המוניות ולא ייחוד, מרחפים עליהם, באיזשהו חוף שכוח-אל בתל-אביב.

      עד שמגיעים לסיפא, לאפילוג, לאחרית-הדבר:

      ממש הרגשתי שבאותה שעה, שעת השקיעה  ביום שישי, עם האנרגיות, להלמות הלב והנשימה ביחד וכל הקצב מהבטן של כולנו, הגיעה שעת החסד של שבת המלכה בשמים המופלאים, ולרגע נפתחו השמים.

       

      שעת חסד. מכבית.

      כמובן שכיכבתי.

      יורם.