כותרות TheMarker >
    ';

    עדנה כהן קדוש© כל הזכויות שמורות © לאלוהים... © (אני וכולנו- הפטנט הרשום שלו)

    \"...כי מסלעי וצורי נקרתיו
    וחצבתיו מלבבי...\"
    ביאליק.

    מאמינה באמירת האמת- זו שאינה מתייפייפת ואינה פוליטקלי קורקט,
    לא כותבת כדי למצוא חן
    אבל מאמינה
    ביכולת
    לתקן.
    מעין יומן פרטי- זו אני, זה הסגנון,
    בין רציני לשטותי.
    אין נכון או לא נכון.
    מי שלא יכול לקרוא - נעים מאד,
    אבל לא נורא-
    המילים ביומני-

    אינן מחפשות חברה.

    בבית קפה עם אם שכולה

    14 תגובות   יום שלישי, 6/5/08, 10:13

    זה התחיל מכך שחיפשתי תמונות לקליפ עבור שיר שלי ושמו "ילד".

    בעקבות השיר הראשון "שמיים", שגם הוא הפך לקליפ ובו מצגת תמונות (עקב חסכון בעלויות, מודה) דווקא התחלתי מאד לאהוב את הרעיון, (שהוא פרי מוחו של במאי צעיר, שהציע לי "פשוט שימי תמונות") לבסוף נברתי ממושכות, אספתי תמונות חזקות, שדיברו יותר מאלף צילומים באולפן, וגם חיפשתי את הצלמים לבקש את אישורם.

    למען האמת עייפתי מהתהליך האחרון- קבלת אישור מהצלמים (זכויות יוצרים). ועוד היו כאלה שכלל לא מצאתי... אז בשיר "ילד" חשבתי-  כדאי שאמצא צלם אחד בלבד, ואז חשבתי עליו- על סמל ליאור זיו, זכרו לברכה, צלם דובר צה"ל שנהרג באפריל 2003 בעת תיעוד המנהרות ברפיח. ואם אתרום גם במשהו להנצחת זכרו, אז באתי על שכרי.

    זכרתי במעומעם, אולי כמו כולנו, שהיה חייל כזה. צלם שנהרג. לפני כשנה, בעת עריכת ספר הנצחה על חייל אחר, סיפר אחיינו שכתב את הספר, בעצמו צלם ביחידת דובר צה"ל, כי נשלח במסגרת הקורס לתערוכת צילומים, ובה קיבלה את פניהם אם שכולה, שבנה הצלם נהרג במילוי תפקידו. אני חיפשתי את שם הצלם ושמה המדויק של התערוכה, וכך התוודעתי לצילומיו של סמל ליאור זיו.

    לפני ששלחתי את השיר לאמו של ליאור- חשבתי לעצמי, ומה אם השיר יעציב אותה? עוד חשבתי- ומה אם ייווצר קשר חברי אישי, האם אוכל להתחייב אליו?

    בבית קפה ב"עזריאלי" נדמה היה, כי מתוך בועת השיחה שלנו לא נשמע כלל רעש ההמולה הסואנת שמסביב. פגשתי אישה איתנה, שלמה, מוחצנת, פעלתנית, שאפשר להתבדח איתה, אבל עיניה הסגירו הכול. אלו לחלוטין לא היו העיניים הבורקות מהתמונה האחרונה עם ליאור, אותה ביקשתי שתביא גם. ("אפילו סלעים נשברים", כתבה המשוררת דליה רביקוביץ') 

    שוחחנו על השירות הצבאי של ליאור,  על ההתמודדות שלה, על ההתמודדות של ילדיה, על הרגע בו הודיעו להם, על העיתוי בו הכל קרה,  אבל שוחחנו גם על הנסיעה שלה להודו, על מקום העבודה שלה, על הנכד שנולד, על משפחה וחברות, ועל המוצא החצי פרסי שלה...

    "ראיתי שכתבת על שכול גם בספר שלך", היא אמרה ושאלה בחיוך, "מה הקשר שלך לזה?" 

    בעקבות השאלה (נושא למאמר נוסף...) סיפרתי לה על ספר שסיימתי לקרוא בדיוק לפני המפגש, ועוסק     בהאר"י הקדוש, שהידיעות והסיפורים עליו מטלטלים אותך אל תוך עולם מאד מסתורי, מרתק ומורכב.

    "בכל אופן החלטתי שלא אכתוב יותר ספרי הנצחה", סיפרתי לה. "באיזשהו אופן אני יכולה לעבוד ולהתנתק מהסיפור", אמרתי, "אבל נוצר קשר די אישי לכל החיים, ואני לא רוצה חלילה לאכזב או לעורר ציפיות".

    בשעת לילה מאוחרת צפיתי בכל התמונות קורעות הלב, שנתנה לי, וגם הדמעות צפו ועלו.

    "אנחנו כן לוקחים את זה ללב ואישית" סיפרתי לה, וגם עורך הוידאו ביקש ממני, תוך שהוא מראה לי את תמונות בני משפחתו שנפלו בעת שרותם הצבאי, "בפעם הבאה, את חוזרת לכאן בלי שום שירי הנצחה!!!"

    תהליך ההקלטה והעריכה, גם בשיר "שמיים" (המופיע באתר הבנים החטופים) וככלל בכל יצירה, לווה דווקא בחדווה ובהתרגשות מאד גדולים. הבנתי את המשפט, סיפרתי לאימו של ליאור, "במותם ציוו לנו את החיים". 

    לבסוף, אחרי שנפרדה ממני ועזבה את בית הקפה, בועת הדממה עוד זמן רב וממושך כלל לא התפוגגה. רק נעצתי עוד זמן רב את המזלג בעוגה, וחשבתי לעצמי ארוכות- 

    למה אנחנו קטנוניים?

    בחיי היומיום שלנו?

    למה אנחנו קטנוניים? 

    לעולם לא אהיה קטנונית עוד! החלטתי,

    אבל אחרי יומיים חזרתי להיות קטנונית...

    מותר לשמור על העקרונות, על העיקר ועל החשוב, אבל לקחתי איתי את הפנים שלה, את כל הפנים שנתקלתי בהם ואינם בחיים עוד, את כל הפנים של הגיבורים שלי שמתו בטרם עת, כדי להפנים סוף סוף,

    שעל זוטות אסור,

    אבל אסור,

    אסור לעולם להיות קטנוניים...   

    הסרט על ליאור"החיוך שלא יחלוף לעולם" יוקרן בטלביזיה ב HOT   ערוץ 3 /yes           stars 3   ובמקביל בערוץ  8 בשידורי יום הזיכרון: יום שלישי 6.5.08 ערב יום הזיכרון:  20.56 קליפ של 5 דקות. 

    ביום רביעי 7.5.08  יום הזיכרון: בשעה 9.20 בבוקר הסרט המלא

    בשעה 11.42 הקליפ הקצר

    בשעה 16.58 אחה"צ הקליפ הקצר. 

    הסרט "שורה וחצי"ישודר בערוץ הרוסי-9 ביום שלישי בשעה 22.30 וביום רביעי ב 13.40 

    האתר  של ליאור www.liorziv.co.il

    הקליפ לשיר "ילד" ביו טיוב - http://www.youtube.com/watch?v=rPrBJqIA_xI  

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/8/10 00:24:
      סרטון נוגע ללב, הצילומים בקליפ ממחישים יותר את מילות השיר הקוראות "הישמר" וזה מזכיר לי
      כי פעם שמעתי ביטוי חכם האומר כי חייל טוב הוא חייל חי
      וכמי שאיבד את בכורו בקרב בלבנון אין לי אלא למחות דמעה ולהודות לכל מי שעושה כל דבר שהוא למען הנצחת החללים שהותירו את המשפחות עם חור ענק באמצע הנשמה והלב.
        22/12/09 20:04:


      את מדהימה נקודה

      הקליפ הרס אותי

      תודה לך


      עדנה יקרה זכרתי את השיר ואת הפגישה עם האם שנתנה לך כוח. יפה כתבת, נגעת בנשמתי. זה יום לא פשוט, גם משפחתי המורחבת היא משפחה שכולה. יהי זכר החיילים ברוך. !!!
        26/4/09 17:17:


      *

      עצב אין סופי וכאב שאינו נמוג לעולם.

      יהי זיכרו ברוך.

        23/9/08 15:26:


      נפגשתי אתמול עם מימי, והיא סיפרה לי על השיר והטקסט שלך כאן.

      כל כך יפה וכל כך מרגש, ואין צורך לדבר על עצבות וכאב...

      אישה מדהימה, שזכיתי להכיר ונמצאת עמוק בליבי, בזכות ליאור.

      יהא זכרו ברוך ויהא ומפעלך מבורך.

        31/7/08 15:31:

      מימי זיו, אמו של ליאור, מבקשת להודות לכולכם.

      אדם אינו באמת מת, אם ממשיך לחיות עדיין בלבבותיהם של אחרים.

      הציורים של מימי זיו:

      http://www.flickr.com/photos/mimiziv/

      השיר "ילד" באתר ערוץ המוסיקה:

      http://www.music24.co.il/clips.aspx#clip_13826

       

        9/5/08 18:15:

      אוהבת את הכתיבה הכנה שלך. ההתלבטויות הכל כך אמיתיות שאת מבטאת בפשטות כזאת.

      הולכת להקשיב לשיר.

      ואת מוזמנת לשלוח לי לינקים לפוסטים שלך, כדי שלא אפספס כמו שהפסדתי את הסרט.

        7/5/08 16:12:

      מאוד מרגש.. תודה לך

       

       

        7/5/08 08:42:

      עדנה, את תסלחי לי, אבל אני לא מצליחה להקשיב לשיר עד הסוף.

      אי אפשר. העצב הזה של ילדים מתים פשוט הורג אותי.

      * על הכתיבה וההשקעה.

        7/5/08 08:36:

      תודה רבה על כל התגובות.

      היה לי הכבוד והעונג לשבת בבית קפה עם אישה נעימה ומקסימה, שהיה נעים לשתות איתה קפה יותר מהרבה אנשים אחרים "רגילים"... (א-פרופו קפה...)

      אני מתקשרת לשאול לשלומה, ויוצא שהיא מחזקת אותי....

      ועוד עושה לי קאוצ'ינג, מעודדת ונותנת טיפים...

      מתנצלת שמחקתי תגובה צינית אחת. אצטט רק מספרו של קנט קית'

      "הדרך למשמעות אישית בעולם מטורף"

      כשתעשו מעשים טובים, אנשים יאשימו אתכם במניעים זרים ואנוכיים.

      עשו טוב, למרות הכל.

        7/5/08 01:42:

      ראיתי את הקליפ של השיר, "ילד".

      פשוט מדהים. מרגש... נוגע...

      פעם ראשונה שאני שומע שיר שלך. המילים והביצוע פשוט נפלאים! 

       

      חיבוק גדול לאמא של ליאור ולכל המשפחה. ♥♥♥

       

      הנצחה ראוייה וכל כך יפה לליאור, יהי זכרו ברוך.

        6/5/08 18:10:

      דרך טובה להנצחה, בשיר חי שעוד יתנגן רבות.

      והלוואי ולא נדע עוד שכול. 

        6/5/08 17:53:

      "החיוך שלא יחלוף לעולם"-

      איזה שם מדהים וסימבולי...

      אני מבטיחה שאצפה.

      יהי זכרו ברוך...

      לרכישת הספר שלי, גם ברשת צומת ספרים

      • לרכישת הספר שלי

      ארכיון

      פרופיל

      עדנה כהן קדוש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין