כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    דייטולוגיה - מעשה מטופש ופגישה מיותרת - סיפור המעשה תחילה

    17 תגובות   יום שבת, 19/5/07, 22:09

    החלטתי לשתף אתכם במקרים הזויים, מוזרים, מעניינים, מפחידים, מצחיקים או סתם כאלה ששווים סיפור מג'יידייט. אז בכל פעם שיתחשק, אני אכתוב איזה מקרה או שניים ותוכלו לגחך גם אתם.

     

    בתחילת דרכי באתרי ההכרויות שמרתי כל מספר טלפון שחשבתי להשתמש בו בזכרון של הטלפון שלי. מהר מאוד הבנתי שאם אני אמשיך ככה הטלפון שלי עשוי להתמלא בהמוני מספרים - של כאלה שלא דיברתי איתם בכלל, כאלה שדיברתי ולא רציתי לפגוש אחר-כך, וכאלו שפגשתי פעם אחת ודי.

     

    ואז החלטתי שלא לשמור מספרי טלפון של אנשים מהג'יידייט אצלי בטלפון הנייד. חבל על המקום, גם ככה מלא זמן אחר כך אני אסתכל על השם ואומר לעצמי "מי זה האבי זה? ומי זה אבי2? ומוטי?".  בשביל זה יש נייר ועפרון, חבל על המקום בטלפון. וכן, אני יודעת שאפשר למחוק מהטלפון, אבל למחוק זה קשה לי, שריטה, מה לעשות?

    אז זהו. מאותו הרגע הפסקתי לשמור. רק שתדעו, אני תמיד אומרת שיש לי בעיית זכרון קשה, לא זה לא שאני סנילית, להיפך, אני זוכרת הכל כמעט, כמעט הכל. לכן בדרך כלל זה השיטה הזו עבדה מצוין. כל עוד הייתי צריכה את המספרים בכל מקרה זכרתי אותם - איך שראיתי את המספר על הצג מיד ידעתי מי המתקשר. וברגע שלא הייתי צריכה עוד את המספר, הוא כבר מראש לא היה שם, אז לא היתה בעיה (וגם לא צריך למחוק, וככה פתרנו את השריטה הקטנה שלי). 

     

    אבל פעם אחת קרה לי מקרה בין משונה למשעשע לטיפ-טיפה לא נעים.

    יצאתי לדייט עם בחור חביב, ודווקא היה נחמד (לשם שינוי). בסוף הדייט הקפצתי את הבחור אל האוטו שלו, מרחק שני רחובות מהמקום שאני חניתי בו. ובאמצע הנסיעה הקצרצרה - אופס, טלפון. והמכשיר שברכב שלי מצלצל, ואי אפשר להשתיק אותו. ואני רואה את המספר על הצג, זוכרת שזה מישהו מהג'יידייט, זוכרת שזה מישהו שלא דיברתי איתו כבר הרבה מאוד זמן, וגם שלא היה אכפת לי מדי מזה. אבל לא זכרתי מי. אז עשיתי את המעשה הכי טפשי שאפשר היה לעשות, ועניתי. חשבתי לשאול רק מי זה, ולהחזיר טלפון אחר-כך מקסימום.

    אז עניתי. ואומר לי אותו הבחור בטלפון: "ליזה?". אז שאלתי אותו מי זה. והוא התחיל: "את לא זוכרת אותי? כבר הספקת לשכוח? את לא יודעת עם מי את מדברת? איך את יכולה לשכוח אותי ככה?", סאגה שלמה, נאום חוצב להבות עשה לי כאילו רק לו אני אמורה לשבת ולחכות שיצלצל, ואז הוא נזכר לשאול: "את לבד?". (טוב נו, זה היה טיפשי לענות לטלפון ההוא, טיפשי, אני יודעת כבר). הוא לא הסכים לומר מיהו, וכך סגרנו את הטלפון.

     

    מיותר לציין שמהדייט ההוא עם הבחור הנחמד לא יצא כלום. שיחת הטלפון ההיא היתה ברגע הכי לא מתאים שקיים, בדיוק בנסיעה של שני רחובות, נסיעה של דקה וחצי בערך. (טוב, זה היה טיפשי לענות, כבר הבנתי, הפנמתי, ולא עשיתי את זה יותר).

     

    לקחים שלמדתי - לא לענות לטלפון בדייט, בטח לא ברגעים קריטיים בסוף הדייט, בטח לא אם את לא יודעת מי נמצא בצד השני, ועוד יותר אם את יודעת בערך וזה מישהו שהיה דייט פוטנציאלי בעצמו, ובטח ובטח לא לענות אם את על רמקול. 

     

    ההמשך בפוסט הבא:

    דייטולוגיה - מעשה מטופש ופגישה מיותרת - הפגישה ההזויה

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/5/07 06:27:

       

      צטט: ננס אדום 2007-05-27 11:46:15

      אני מזהה שם יצר הרסני?

      לא נראה לי. אני לפחות מקווה שלא מחייך

        27/5/07 11:46:

      אני מזהה שם יצר הרסני?

        26/5/07 10:42:

       

      צטט: בן-גן 2007-05-25 16:52:11

       

      צטט: vg10 2007-05-20 06:49:30

       

      צטט: אורישש 2007-05-19 22:15:41

       

      תשתמשי בשיטת "לא לענות", שהיא:

      תשמרי את מספרי הטלפון של האנשים שאת לא רוצה לענות להם כ"לא לענות1", "לא לענות2", וכו'.

      ואז גם קל למחוק את כולם כי הם רצופים בספר הטלפונים.

       

      חחחחחחחחחחחח

       

      ענק!!!!

       

       

      בדיוק קראתי את זה והוא קרע אותי מצחוק ורצתי לשים תגובה לציתות.....חחחחחחחחחחחחחח, ענק!!!

      בדיוק כזה

      חחחחחחחחחחחחח

      ענק!!!!

      טוב שהטוקבקיסטים פה מצליחים לשעשע אחד את השני צוחק

        25/5/07 16:52:

       

      צטט: vg10 2007-05-20 06:49:30

       

      צטט: אורישש 2007-05-19 22:15:41

       

      תשתמשי בשיטת "לא לענות", שהיא:

      תשמרי את מספרי הטלפון של האנשים שאת לא רוצה לענות להם כ"לא לענות1", "לא לענות2", וכו'.

      ואז גם קל למחוק את כולם כי הם רצופים בספר הטלפונים.

       

      חחחחחחחחחחחח

       

      ענק!!!!

       

       

      בדיוק קראתי את זה והוא קרע אותי מצחוק ורצתי לשים תגובה לציתות.....חחחחחחחחחחחחחח, ענק!!!

      בדיוק כזה

      חחחחחחחחחחחחח

      ענק!!!!

        22/5/07 14:18:

       זה לא סותר שהאהבה היא המצאה של משוררים...

      כלומר ה"אובייקט" עצמו קיים במובן המטה-פיזי של המילה...

      האהבה  מגלמת בתוכה את הרצון להמשיך את הדור, להיות ביחד וכו' וכו'. זה לא אומר שאת יודעת שהיא קיימת לפי זה שאת טוענת שהיא היתה אצלך בקשר הזה או אחר...

      כלומר, היו לך תנאים מסויימים וגם לאהבה יש תנאים מסויים (כפי שאנו תופשים אותה בראיה התרבותית שלנו) ואת אומרת שהקבוצות שוות ולכן היה לך אהבה...

      טוב, כדאי שאפסיק, סתם פילפולי לשון. :-P

       

      איך אפשר לדעת עם מי להתחתן?...

      אפשר לדעת רק האם להתחתן עם מישהו מסויים...

      כלומר הכוונה בשאלה היא עבור בן אדם כללי... כמו להתחתן עם מישהו עשיר.

      אם מישהו בוחר להתחתן לא מהסיבות "הנכונות" זה באמת מתכון לאסון... הורי התחתנו ככה ולאחר עשור התגרשו...

       

      רעיון הנישואים בתאוריה בהחלט יפה... השאלה מה קורה בפרקטיקה...

       

      בקשר לקומונה, תודה! מחייך

      את תמיד מומלצת להעביר את עצם קיומה לאנשים אשר מתאימים...

      זה דורש דם חדש באופן תמידי...

      במיוחד דם נשי...

       

      כל מקום אשר מפגיש אנשים רווקים... בסופו של דבר חלק ימצאו את עצמם מדברים על רומנטיקה. :-P

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-22 08:20:19

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-22 08:03:37

      חבר טען שהאהבה היא המצאה של משוררים כדי שתהיה להם פרנסה...

      האהבה היא הרי לא רגש, היא לא כמו כעס, לא כמו הנאה, ביישנות וכו'. היא אוסף של הרבה דברים. הרצון, התשוקה, הגעגוע.

      בתקופות מסויימות בהיסטוריה, לפשוטי העם לא היה את מוסד הנישואין בכלל.

      האצולה השתמשו ב"כלי" הזה בכדי לקבוע חלוקת רכוש, כלומר חלוקה מחדש של הנחלאות.

      אולי נגיע לתקופה בה להנשא יהיה חריג.

       

      בהחלט למצוא מספיק מתאים.

      מסתבר שגם זה כל כך קשה...

       

      אני גאה בכך שהצלחתי לשדך זוג אחד שאת שניהם הכרתי באופן וירטואלי.

      ויצרתי את המקום הזה, בנתיים כמה אנשים יצאו דרכו לדייטים אבל אני רוצה כבר שיצא משם קשר רציני...

       

      האהבה היא כנראה לא רק המצאה של משוררים - ניסיתי בעצמי, אני יודעת שהיא קיימת. מוסד הנישואין עצמו לא נראה לי בעייתי - אנחנו הבעייתיים. קודם כל צריך לדעת עם מי להתחתן ולעשות את זה מהסיבות הנכונות, הרבה פעמים אנחנו מפשלים ומתחתנים רק כדי להתחתן וחבל. רעיון הנישואין עצמו מאוד יפה בעיניי.

       

      בקשר לקומונה שלך - שיחקת אותה, איזה שם מגניב (איזה חנונה אני, אלוהים!). שיהיה בהצלחה גם בעיסוק הצדדי כשדכן, נראה שיש פוטנציאל למקום שבו אנשים יכולים באמת להכיר אחד את השני קצת יותר מכרטיס שמכיל רק פרטים יבשים ועוד כמה משפטים (ומשום מה זה מזכיר לי קצת עוד איזשהו מקום שאני גולשת בו, לא? קורץ (למרות שזו לא מוגדרת להיות אחת המטרות שלו)).

       

       

        22/5/07 08:20:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-22 08:03:37

       חבר טען שהאהבה היא המצאה של משוררים כדי שתהיה להם פרנסה...

      האהבה היא הרי לא רגש, היא לא כמו כעס, לא כמו הנאה, ביישנות וכו'. היא אוסף של הרבה דברים. הרצון, התשוקה, הגעגוע.

      בתקופות מסויימות בהיסטוריה, לפשוטי העם לא היה את מוסד הנישואין בכלל.

      האצולה השתמשו ב"כלי" הזה בכדי לקבוע חלוקת רכוש, כלומר חלוקה מחדש של הנחלאות.

       אולי נגיע לתקופה בה להנשא יהיה חריג.

       

      בהחלט למצוא מספיק מתאים.

      מסתבר שגם זה כל כך קשה...

       

      אני גאה בכך שהצלחתי לשדך זוג אחד שאת שניהם הכרתי באופן וירטואלי.

      ויצרתי את המקום הזה, בנתיים כמה אנשים יצאו דרכו לדייטים אבל אני רוצה כבר שיצא משם קשר רציני... 

      האהבה היא כנראה לא רק המצאה של משוררים - ניסיתי בעצמי, אני יודעת שהיא קיימת. מוסד הנישואין עצמו לא נראה לי בעייתי - אנחנו הבעייתיים. קודם כל צריך לדעת עם מי להתחתן ולעשות את זה מהסיבות הנכונות, הרבה פעמים אנחנו מפשלים ומתחתנים רק כדי להתחתן וחבל. רעיון הנישואין עצמו מאוד יפה בעיניי.

       

      בקשר לקומונה שלך - שיחקת אותה, איזה שם מגניב (איזה חנונה אני, אלוהים!). שיהיה בהצלחה גם בעיסוק הצדדי כשדכן, נראה שיש פוטנציאל למקום שבו אנשים יכולים באמת להכיר אחד את השני קצת יותר מכרטיס שמכיל רק פרטים יבשים ועוד כמה משפטים (ומשום מה זה מזכיר לי קצת עוד איזשהו מקום שאני גולשת בו, לא? קורץ (למרות שזו לא מוגדרת להיות אחת המטרות שלו)).

       

        22/5/07 08:03:

       חבר טען שהאהבה היא המצאה של משוררים כדי שתהיה להם פרנסה...

      האהבה היא הרי לא רגש, היא לא כמו כעס, לא כמו הנאה, ביישנות וכו'. היא אוסף של הרבה דברים. הרצון, התשוקה, הגעגוע.

      בתקופות מסויימות בהיסטוריה, לפשוטי העם לא היה את מוסד הנישואין בכלל.

      האצולה השתמשו ב"כלי" הזה בכדי לקבוע חלוקת רכוש, כלומר חלוקה מחדש של הנחלאות.

       אולי נגיע לתקופה בה להנשא יהיה חריג.

       

      בהחלט למצוא מספיק מתאים.

      מסתבר שגם זה כל כך קשה...

       

      אני גאה בכך שהצלחתי לשדך זוג אחד שאת שניהם הכרתי באופן וירטואלי.

      ויצרתי את המקום הזה, בנתיים כמה אנשים יצאו דרכו לדייטים אבל אני רוצה כבר שיצא משם קשר רציני... 

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-22 01:26:42

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-21 10:19:08

      באמת הלוואי שהייתי יודע...

       

      הרי כל אחד מחפש את בן הזוג המושלם.

      אבל כמובן שלא קיים.

      אז הוא "מתמחר" את עצמו במידה מסויימת ומנסה להשיג כזה בן זוג, לא מושלם אבל הכי קרוב שיש. כאשר הוא לא מצליח, מוריד את הציפיות... כי עדיף מישהו "בינוני" מאשר להיות לבד... אף על פי שיש כאלו שכבר מעדיפים את הלבד.

       

      מוסד המשפחה הוא לא מה שהיה פעם.

      ההאהבה גוססת לה.

       

      כמובן שהדייטים לא צריכים להיות "סתם", גם אם לא יוצא מהדייט קשר מדהים או קשר בכלל, עדיין אפשר להנות מהערב...

       

      אולי ע"י כתיבה נגיע בסוף לבן הזוג אשר ימצא אותנו מתאימים...

      אבל אולי המציאות, הליכה לפאבים וכו', זו הדרך היותר טובה.

      להכיר מישהו באופן וירטואלי זה דבר אולי לא ממש טבעי...

       

      מכיר איזו תל אביבית אחת שפוקדת כמעט כל ערב בתי קפה וכו', רואה איך החברות מסביבה נחטפות והיא נשארת לארח חברה לחברה התורנית...

       

      פשוט נורא.

       

       

      אני מקווה שהאהבה לא גוססת, ושמוסד המשפחה עוד לא פשט את הרגל. שזו רק תחושה שיש לנו כרגע בגלל מצב זמני בלבד.

      להתפשר? זו לא אני. לא בדברים החשובים באמת. בתוך זוגיות חשוב להתפשר, כדי למצוא אחת? לא מאמינה בזה. מושלם? אין דבר כזה, אף אחד מאיתנו לא מושלם ולא ימצא בן זוג מושלם. כדאי להכיר בזה, לא לחפש את המושלם, לחפש את המתאים.

      השתדלתי להינות מכל ערב של דייט, גם אם לא יצא ממנו כלום חוץ משיחה נעימה, ובדרך כלל יצא גם סיפור שווה, אז בכלל טוב. אני לא נוטה לסבול סתם, באנו לכאן כדי להינות.

       

      האם השיטה הוירטואלית עובדת? אין לי מסקנות חד-משמעיות, מתישהו אני אאסוף את התובנות לאיזה פוסט. יש ויש. מכירה זוגות מוצלחים שהכירו דרך האינטרנט (גם כאלו שגרים יחד, גם כאלו שיש להם ילדים), ומכירה הרבה מיואשים מהשיטה.

      האם השיטה המציאותית עובדת? גם לא לכולם, בטח שלא תמיד. (והרי גם בשיטה הוירטואלית יש אנשים אמיתיים מאחורי הדף).

       

        22/5/07 01:26:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-21 10:19:08

       באמת הלוואי שהייתי יודע...

       

      הרי כל אחד מחפש את בן הזוג המושלם.

      אבל כמובן שלא קיים.

      אז הוא "מתמחר" את עצמו במידה מסויימת ומנסה להשיג כזה בן זוג, לא מושלם אבל הכי קרוב שיש. כאשר הוא לא מצליח, מוריד את הציפיות... כי עדיף מישהו "בינוני" מאשר להיות לבד... אף על פי שיש כאלו שכבר מעדיפים את הלבד.

       

      מוסד המשפחה הוא לא מה שהיה פעם.

      ההאהבה גוססת לה.

       

      כמובן שהדייטים לא צריכים להיות "סתם", גם אם לא יוצא מהדייט קשר מדהים או קשר בכלל, עדיין אפשר להנות מהערב...

       

      אולי ע"י כתיבה נגיע בסוף לבן הזוג אשר ימצא אותנו מתאימים...

      אבל אולי המציאות, הליכה לפאבים וכו', זו הדרך היותר טובה.

      להכיר מישהו באופן וירטואלי זה דבר אולי לא ממש טבעי...

       

      מכיר איזו תל אביבית אחת שפוקדת כמעט כל ערב בתי קפה וכו', רואה איך החברות מסביבה נחטפות והיא נשארת לארח חברה לחברה התורנית...

       

      פשוט נורא. 

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-21 08:45:09

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-20 22:44:54

      כבר כמה מספרי טלפון?...

      האם זה לא מצביע על בעתיות מסויימת?...

      כלומר, עניין המגוון של אתרי ההכרויות.

      הרי דרך המחשב אי אפשר באמת להכיר, צריך להפגש.

      כמה גושי פחם צריך לעבור כדי למצוא יהלום?...

      ועם כמה באמת אפשר להיפגש? וכמה ערבים לשרוף? וכמה כסף לזרוק על בייביסיטר סתם? כמעט כל מי שפגשתי ולא מצא חן בעיניי בטלפון לא מצא חן בעיניי גם במציאות (ויש לי דווקא סיפור גם על זה, בגלל הכמעט). אז איך לסנן בעצם אם לא ככה?

      אני מקווה שהאהבה לא גוססת, ושמוסד המשפחה עוד לא פשט את הרגל. שזו רק תחושה שיש לנו כרגע בגלל מצב זמני בלבד.

      להתפשר? זו לא אני. לא בדברים החשובים באמת. בתוך זוגיות חשוב להתפשר, כדי למצוא אחת? לא מאמינה בזה. מושלם? אין דבר כזה, אף אחד מאיתנו לא מושלם ולא ימצא בן זוג מושלם. כדאי להכיר בזה, לא לחפש את המושלם, לחפש את המתאים

      השתדלתי להינות מכל ערב של דייט, גם אם לא יצא ממנו כלום חוץ משיחה נעימה, ובדרך כלל יצא גם סיפור שווה, אז בכלל טוב. אני לא נוטה לסבול סתם, באנו לכאן כדי להינות.

       

      האם השיטה הוירטואלית עובדת? אין לי מסקנות חד-משמעיות, מתישהו אני אאסוף את התובנות לאיזה פוסט. יש ויש. מכירה זוגות מוצלחים שהכירו דרך האינטרנט (גם כאלו שגרים יחד, גם כאלו שיש להם ילדים), ומכירה הרבה מיואשים מהשיטה.

      האם השיטה המציאותית עובדת? גם לא לכולם, בטח שלא תמיד. (והרי גם בשיטה הוירטואלית יש אנשים אמיתיים מאחורי הדף).

        21/5/07 10:19:

       באמת הלוואי שהייתי יודע...

       

      הרי כל אחד מחפש את בן הזוג המושלם.

      אבל כמובן שלא קיים.

      אז הוא "מתמחר" את עצמו במידה מסויימת ומנסה להשיג כזה בן זוג, לא מושלם אבל הכי קרוב שיש. כאשר הוא לא מצליח, מוריד את הציפיות... כי עדיף מישהו "בינוני" מאשר להיות לבד... אף על פי שיש כאלו שכבר מעדיפים את הלבד.

       

      מוסד המשפחה הוא לא מה שהיה פעם.

      ההאהבה גוססת לה.

       

      כמובן שהדייטים לא צריכים להיות "סתם", גם אם לא יוצא מהדייט קשר מדהים או קשר בכלל, עדיין אפשר להנות מהערב...

       

      אולי ע"י כתיבה נגיע בסוף לבן הזוג אשר ימצא אותנו מתאימים...

      אבל אולי המציאות, הליכה לפאבים וכו', זו הדרך היותר טובה.

      להכיר מישהו באופן וירטואלי זה דבר אולי לא ממש טבעי...

       

      מכיר איזו תל אביבית אחת שפוקדת כמעט כל ערב בתי קפה וכו', רואה איך החברות מסביבה נחטפות והיא נשארת לארח חברה לחברה התורנית...

       

      פשוט נורא. 

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-05-21 08:45:09

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-20 22:44:54

      כבר כמה מספרי טלפון?...

      האם זה לא מצביע על בעתיות מסויימת?...

      כלומר, עניין המגוון של אתרי ההכרויות.

      הרי דרך המחשב אי אפשר באמת להכיר, צריך להפגש.

       

      כמה גושי פחם צריך לעבור כדי למצוא יהלום?...

      ועם כמה באמת אפשר להיפגש? וכמה ערבים לשרוף? וכמה כסף לזרוק על בייביסיטר סתם? כמעט כל מי שפגשתי ולא מצא חן בעיניי בטלפון לא מצא חן בעיניי גם במציאות (ויש לי דווקא סיפור גם על זה, בגלל הכמעט). אז איך לסנן בעצם אם לא ככה?

       

        21/5/07 08:46:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-05-21 02:07:51

      הרעיון הזה, ממש סטארט- אפ של סדנט -אפיסט גאון.  

      אני באמת נקרעתי מצחוק רוב הערב. חלק מזה היה ממבוכה, אבל חלק כי זה היה פשוט מצחיק בטירוף.

        21/5/07 08:45:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-20 22:44:54

      כבר כמה מספרי טלפון?...

      האם זה לא מצביע על בעתיות מסויימת?...

      כלומר, עניין המגוון של אתרי ההכרויות.

      הרי דרך המחשב אי אפשר באמת להכיר, צריך להפגש.

       

      כמה גושי פחם צריך לעבור כדי למצוא יהלום?... 

      ועם כמה באמת אפשר להיפגש? וכמה ערבים לשרוף? וכמה כסף לזרוק על בייביסיטר סתם? כמעט כל מי שפגשתי ולא מצא חן בעיניי בטלפון לא מצא חן בעיניי גם במציאות (ויש לי דווקא סיפור גם על זה, בגלל הכמעט). אז איך לסנן בעצם אם לא ככה?

      הרעיון הזה, ממש סטארט- אפ של סדנט -אפיסט גאון.  
        20/5/07 22:44:

      כבר כמה מספרי טלפון?...

      האם זה לא מצביע על בעתיות מסויימת?...

      כלומר, עניין המגוון של אתרי ההכרויות.

      הרי דרך המחשב אי אפשר באמת להכיר, צריך להפגש.

       

      כמה גושי פחם צריך לעבור כדי למצוא יהלום?... 

        20/5/07 08:56:

       

      צטט: אורישש 2007-05-19 22:15:41

       

      תשתמשי בשיטת "לא לענות", שהיא:

      תשמרי את מספרי הטלפון של האנשים שאת לא רוצה לענות להם כ"לא לענות1", "לא לענות2", וכו'.

      ואז גם קל למחוק את כולם כי הם רצופים בספר הטלפונים.

      רעיון גדול! (למרות שאצלי הבעיה היא למחוק פיזית מהטלפון, אבל אולי אם אין שמות אמיתיים מאחורי האנשים אז זה קל יותר). 

        20/5/07 06:49:

       

      צטט: אורישש 2007-05-19 22:15:41

       

      תשתמשי בשיטת "לא לענות", שהיא:

      תשמרי את מספרי הטלפון של האנשים שאת לא רוצה לענות להם כ"לא לענות1", "לא לענות2", וכו'.

      ואז גם קל למחוק את כולם כי הם רצופים בספר הטלפונים.

       

      חחחחחחחחחחחח

       

      ענק!!!!

       

       

        20/5/07 01:03:

       

      צטט: אורישש 2007-05-19 22:15:41

       

      תשתמשי בשיטת "לא לענות", שהיא:

      תשמרי את מספרי הטלפון של האנשים שאת לא רוצה לענות להם כ"לא לענות1", "לא לענות2", וכו'.

      ואז גם קל למחוק את כולם כי הם רצופים בספר הטלפונים.

       

      צוחקצוחקצוחק

        19/5/07 22:15:

       

      תשתמשי בשיטת "לא לענות", שהיא:

      תשמרי את מספרי הטלפון של האנשים שאת לא רוצה לענות להם כ"לא לענות1", "לא לענות2", וכו'.

      ואז גם קל למחוק את כולם כי הם רצופים בספר הטלפונים.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין