מרגישה קצת כמו מסטיק (בעבודה).

פירוש: ממלאים איתי חורים...

זה לא הרגשה כיפית

אפילו שיש לי הזדמנות להכיר כל מיני צדדים שונים של הארגון.

בעיקר אני מרגישה שלא ממצים את יכולותיי וגם אין כוונה עתידית לנצל את הפוטנציאל המלא שלי...

יש תחושה שאין עם מי לדבר.

לסיכום המצב לא מזהיר.

חברתי בעבודה שכבר נשואה עם ילדה הציעה לי להפסיק להתרגש כל כך מכל דבר שקורה (או לא קורה יותר נכון לפעמים). שאני צריכה למצוא עניין אחר (חוץ מהעבודה) בחיים כי סך הכל זאת עבודת סטודנטית .

אפילו שכבר הפסקתי להרגיש כמו סטודנטית ביום הראשון הקרוב אני חוזרת לזה.

וטוב שכך.

היא הציעה גם למצוא חבר כדי שיהיה לי משהו אחר לחשוב עליו.

לא שבאמת אני רק חושבת על העבודה אבל כן יותר מידיי מתרגשת משטויות.

ככה אני, כשאני נכנסת למשהו/מקום עבודה, זה נכנס לי בלב ואני לוקחת את זה אישי...

אז הרעיון של למצוא חבר מוצא חן בעניי...אולי אחרי שאתחיל ללמוד הוא ימצא אותי.

בנתיים, מנסה להיות רגועה, לא לאבד תקוה לחלוטין ולא להתרגש מכל דבר.

השבוע פעם ראשונה חשבתי על זה שאולי לא יתאים לי לעבוד פה שנה הבאה...

 מחשבה מפתיעה ומפחידה קצת..

נראה.

בנתיים, מצפה ליום העצמאות, עוד קצת מנוחה לקראת תחילת הלימודים..