פורסם ב-24 דקות
שבעה אנשים מתוסכלים על גבעה קטנה פלוס ניידת משטרה - זה מה שנותר מחגיגות יום המריחואנה הבינלאומי
יום המריחואנה הבינלאומי, הנקרא בעגה הסטלנית המקומית “יום ה־M“, החל בארצות הברית בשלהי שנות השישים, עת ילדי הפרחים הפגינו נגד מלחמות ובעד סקס, סמים ורוקנרול חופשי לכל. מאז החלה מסורת שהתפשטה ברחבי העולם, שבה בכל שבת ראשונה של חודש מאי מציינים את יום ה־M וקוראים לשחרור הצמח מהחוק המטופש שהכניס אותו לארון. השנה נחגג יום ה־M בארץ בפעם השביעית, העשירית או אולי האחת עשרה, תלוי את מי אתם שואלים וכמה הגוגל שלו עישן כשהוא בדק את מה שהזיכרון שלו כשל מלהכיל.
עד שנת 2005 נחגג האירוע רק בפארק הירקון בתל אביב, ואורגן על ידי גרעין קטן של אנשים חדורי אידיאולוגיה עם אפס תקציב. הפוליטיקה לא הייתה מעורבת בעצם קיום האירוע, אלא רק הצטרפה לחגיגות כאחד הסטלן. משפרשו אנשי הפיקניק לקחה מפלגת עלה ירוק את המושכות, ומאז היא מארגנת את הפיקניק המסורתי.
שלא כהרגלי קמתי בשבת בבוקר כדי לצעוד את הצעדת יום ה־(הגיע הזמן לקום מהמחשב) מריחואנה, ממרכז תל אביב אל גני התערוכה, בואכה הלונה פארק. ההליכה הרגה אותי, אבל המחיר של בקבוק חצי ליטר מים בפארק (12 שקל!) הרג אותי עוד יותר. הסתובבנו שם הלוך חזור, ולא מצאנו כלום. רק מנגלים והפעלות של ילדים. ”מה זה שם?“, הצבעתי על עוד קבוצת אנשים רק כדי לגלות אחרי כמה צעדים שזו עוד צלע אבודה של הג׳ימבורי.
אחרי שעה בשמש הקופחת, עייפה וכמעט מיובשת, התיישבתי על ספסל מוצל ולגמתי את השקל האחרון. ”בוא נלך, עבדו עלינו, אין פה כלום“, אמרתי לידידי לצעדה, שמיד הפעיל את החמ“ל החברי שלו רגע לפני שהוא איבד אותי סופית. בסופו של דבר הוא הצליח לתפוס אזימוט. וכך גרר אותי מקטרת ומקללת, חצי קילומטר לתוך הפארק. שם, על גבעה קטנה עמדו שבעה אנשים וניידת. לא פיקניק, ולא חגיגה. דממה.
הסוס מת. כנראה בגלל מחסור ביחסי ציבור. אם רק כמה כרזות מסכנות בישרו על האירוע (וגם זה ורק ברחוב דיזנגוף), ואם רק יום לפני החגיגה נזכרים המארגנים לשלוח מייל בנושא - שלא יתפלאו שהם היו שם די לבד. בנוסף, התפרסם טור באותו נושא (בגירסא אחרת שלו) באתר סקופ
|
